|
|
|
|
|
|
|
|
למה היא בכל זאת שומרת בבטן אם הסברנו לה "לא להחזיק את זה בפנים"?
|
|
|
|
|
כהורים, אנחנו יודעים שלא טוב שהילד ישמור בבטן, וברור לנו מדוע חשוב שהוא ידבר איתנו. לכן, מאז שהיה זאטוט, הסברנו לו מדוע ראוי שישתף אותנו במה שמטריד אותו, שאלנו אותו איך היה בגן ופתחנו צוהר שיאפשר לו לספר ולהיפתח. אבל למרות זאת, משום מה, כאשר אנחנו מרגישים שעובר עליו משהו, אנחנו לא מצליחים "להגיע" אליו ולגעת בו, הוא בתורו מסתגר וזורק תירוץ לא משכנע שמסביר, לכאורה, את מצב רוחו ואנחנו מתוסכלים מהעובדה, שאנחנו פועלים בדיוק כנדרש, אך התוצאות הרצויות בוששות מלהגיע. סיפורם של של דפנה וברק (השמות שונו כדי לשמור פרטיותם של לקוחותינו), שהגיעו אלינו להדרכת הורים בנושא זה, עשוי לשפוך אור על מה שקרה בדרך, שיצר פער בין מדיניות השיתוף והפתיחות שהתכוונתם ליצור בבית, לבין מה שקורה בפועל.
סיפור מקרה: למה אביגיל לא מדברת איתנו?
לדפנה וברק ילדה מתבגרת בת 15, אביגיל (שם בדוי), ילדה ש"קל איתה", כפי שתיארו ההורים: היא מחונכת, מנומסת, חכמה, מצליחה בבית הספר, יש לה חברים, היא הולכת לחוגים, המורים תמיד אומרים עליה דברים טובים, היא מכבדת את הוריה ונשמעת להם ועושה את המוטל עליה כראוי, בבית ובבית הספר כאחד.
אלא שבחודשים האחרונים אביגיל החלה להימנע מלצאת לטיולים ולפעילויות מחוץ לבית הכוללות לינה, היא מסתגרת יותר בחדרה, ועולמה הפנימי נראה קודר. כאשר ההורים מנסים לדבר איתה, לשאול לשלומה, להבין מה קורה ולבדוק מה מעסיק אותה, אביגיל משדרת חזות של "הכל בסדר", מסבירה להוריה שאין להם מה לדאוג ומספרת שיש לה פשוט עומס בלימודים, ולכן היא "קצת לחוצה". הוריה של אביגיל הגיעו להדרכת הורים בתחושה של חוסר אונים, ובבקשה להבין, מה השתבש במהלך הדרך, שגרם לאביגיל להסתגר, דווקא בזמנים שהכי קשה וכאשר היא באמת זקוקה לעזרה. ההורים סיפרו שמאז שנולדו אביגיל ואחיה הקטנים, הם השתדלו ליצור בבית אווירה של פתיחות והקשבה, ועל כן הם תמהים על פשר התנהגותה של אביגיל, ורוצים לדעת מה לעשות כדי להצליח להגיע אליה.
דיבורים לחוד ומעשים לחוד
בירור מעמיק יותר עם דפנה וברק העלה, שעל אף שבדיבורים הם עודדו פתיחות, במעשים, הם שידרו את המסר ההפוך. כאשר הייתה אביגיל בת 5, החלו להופיע, כך פתאום, טיקים, שנמשכו מספר שנים בדרגות משתנות ושהתבטאו כל פעם בצורה אחרת (מצמוצים בעיניים, תנועות לא רצויות בידיים וכן הלאה).
ההורים פנו לייעוץ חד פעמי, מהר מאוד הם הבינו כי מדובר בתסמונת טורט, אך עם אביגיל הם מעולם לא החליפו מילה בנושא. כל מי שפגש את אביגיל לא יכול היה להתעלם מהטיקים שלה, שהיו בולטים מאוד והפכו להיות חלק ממנה, אך בשל הקושי של ההורים להציף את הנושא בנוכחותה של אביגיל, ומאחר שהם לא ידעו כיצד לדבר איתה על כך, נוצר בבית קשר שתיקה סביב הטיקים של אביגיל, שמעולם לא דובר. הטיקים הלכו ופחתו מעצמם, ככל שגדלה אביגיל, וכיום קשה מאוד להבחין בהם, אך המסר שאביגיל קיבלה מהוריה, שעל רגשות קשים ודברים כואבים לא מדברים. כאשר נשאלו ההורים, מה היו הרגשות שהיו שזורים בשיחות ובדיבורים משפחתיים בבית, מהר מאד גילינו, שהיה להם מכנה משותף גדול מאוד: הם היו תמיד חיוביים. כאשר הילדים קיבלו ציון טוב במבחן, כאשר המורה ציינה לשבח את התנהגותם, כאשר הייתה להם חוויה טובה בטיול השנתי- הם תמיד שיתפו בכך את הוריהם. לעומת זאת, החוויות הקשות והכואבות- של הילדים ושל ההורים כאחד- מעולם לא הוזכרו. כך למשל, עד היום הילדים אינם מכירים את סיפור חייו הקשה של אביהם, שגדל בפנימייה, וכאשר סבא שלהם גסס והם שאלו לשלומו, תמיד סיפרו להם שהכל בסדר, שלא לדבר על כך שהם מעולם לא ראו את הוריהם בוכים, רבים או סוערים. במילים אחרות, ההורים אולי ניסו לפתח בבית תרבות של פתיחות, אך בפועל (באופן לא מודע) הם העבירו לילדיהם את המסר, כי בבית יש מקום רק לרגשות חיוביים, רק לתחושות טובות ורק לסיפורים משמחים. כל השאר הוא מחוץ לתחום.
פתיחות קשורה ליכולת להציף רגשות מכל הסוגים ולדבר על חוויות נעימות וקשות כאחד
המסקנה מהסיפור המתואר היא, כי אם אנחנו רוצים לחנך את הילדים שלנו למדיניות של "לא לשמור בבטן", ולעודד אותם לדבר איתנו בפתיחות, עלינו לשמש דוגמא כהורים. זאת אומרת, לא להבנות להם מציאות ורודה, שבה הכל רק טוב ויפה, כי אז הם יבינו שלרגשות קשים אין מקום, ויותר מכך- הם ילמדו להדחיק אותם, כי הם לא רוצים להיות עם תחושות כואבות לבד. כדי ליצור פתיחות בבית, עלינו ליצור מרחב שבו ניתן להציף הכל- גם מה שטוב, וגם מה שקשה, גם מה שמשמח וגם מה שכואב ועצוב, וכמובן שגם עלינו כהורים, להיות מסוגלים לדבר על הכל, שכן אחרת, אם אנחנו לא יכולים לעשות זאת, כיצד נוכל לצפות מילדינו שיעשו כן?
|
|
|
תגיות המאמר: התערבות, משפחה, ילדים, הורים, נפש, גוף, התפתחות, קשר, פסיכולוגים, גיל ההתבגרות, טיפול פסיכולוגי, עזרה, קשר משפחתי, פתיחות
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אודות כותב המאמר:
נאוה סלור, מייסדת ומנהלת את מרכז אמירים, יועצת חינוכית, פסיכותרפיסטית קוגניטיבית- התנהגותית (CBT), מטפלת בטראומה דרך הגוף, מטפלת בריברסינג (נשימה מודעת).
אני מזמינה אתכם ללחוץ כאן ולקבל בחינם טיפים לשיפור התקשורת עם הילדים ועם בית הספר.
10 סיבות לבחור דווקא באמירים:
מגוון השירותים שמרכז אמירים מציע הינו רחב, מקיף ומגוון מאוד, וניתן לטווח גילאים מקסימלי: ילדים, מתבגרים, הורים, סטודנטים ומבוגרים.
שעות הפתיחה הגמישות באמירים מאפשרות ללקוחותינו נגישות והגעה בזמנים נוחים.
אנו באמירים זמינים וקשובים לבעיה, לדילמה, לדאגה שלכם, גם אם בסופו של הדיאלוג לא תעזרו בנו.
אנשי המקצוע מקבלים ליווי, תמיכה והעשרות מקצועיות באופן שוטף כדי לשמור על הרמה המקצועית ולהיות מעודכנים בכל התמורות והחידושים בתחומים המקצועיים בהם אנו עוסקים.
מרכז אמירים עובד בגישה אינטגרטיבית, וקיים דיאלוג שוטף בין אנשי המקצוע לצורך היוועצות במטרה לשפר את איכות הסיוע לפונים אלינו.
חשוב לנו שתרגישו כי אתם מקבלים תמורה מלאה לתשלום הכספי שלכם, ולפיכך אנו מקפידים לשמור על סטנדרט מקצועי גבוה מאוד.
באמירים נהלי עבודה ברורים ומדויקים: קיימת שקיפות מלאה בינינו לבין לקוחותינו באשר ללוחות זמנים, עקרונות ותהליכי העבודה.
כל המידע המתקבל באמירים נשמר תוך כיבוד מלא של פרטיותם וסודיותם של הפונים. במקרים בהם יש צורך בקשר עם גורמים בקהילה, הדבר נעשה רק בהסכמה מלאה ובהחלטה משותפת עם הפונים.
חשוב לנו מאוד לשמוע את חוות דעתכם ותחושותיכם אודות המענה אותו אתם מקבלים באמירים - כאן תמצאו אוזן קשבת.
באמירים אנו עובדים עם כל 'הנשמה' מתוך אנושיות, אכפתיות ומסירות רבה/
פרטים ליצירת קשר: מרכז "רננים", ת.ד 11407, מכבים 71908, טלפון: 08-9265086, פקס: 08-9716152 http://mercaz-amirim.co.il/
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מאמרים נוספים מאת נאוה סלור
|
הדיון בעולמו של ילד בעל הפרעת קשב וריכוז לרוב מתמצה בהתייחסות לתפקוד האקדמי שלו בכיתה או להתנהגות שלו בבית, תוך התעלמות מוחלטת ממה שעובר על נבכי נפשו. בתור הורים, כדי להבין לעומק מה עובר על ילד שיש לו הפרעת קשב וריכוז, עלינו להתמקד לא פחות מכך בעולמו הרגשי.
|
|
תקופת הבגרויות בפתח, והילדים שלנו זקוקים לנו עכשיו יותר מתמיד. כאשר מפלס הלחץ עולה, החששות מחוסר הצלחה גוברים ולוח הזמנים הופך עמוס מאי פעם, ניטיב אנחנו ההורים לעשות אם נספק לילדינו את סוג התמיכה שלה הם זקוקים. איך עושים את זה? במיוחד בשבילכם, הורים יקרים, גיבשנו רשימה של 3 טיפוסים של תלמידים, המגיבים בצורה שונה לתקופת הבגרויות, עם תיאור של אופן התמיכה, שלדעתנו המקצועית, הוא הראוי ביותר.
|
|
אחת הדילמות המרכזיות עימן מתמודדים הורים לילדים עם הפרעות קשב היא האם לדבר עם הילד על הבעייה או לא, ואם כן, איך בדיוק לעשות את זה. אולי אם לא נזכיר לו שהוא סובל מהפרעות קשב, הבעיה תהפוך מינורית, והוא לא יתפוס את עצמו כ"בעל הפרעה"? ומצד שני, שיחה כזו עם הילד דווקא יכולה לעזור לו להתמודד טוב יותר עם הקשיים? מה עושים? המומחים של מרכז אמירים עם כמה עצות להורים המבולבלים.
|
|
בשנים האחרונות הולכים ומתרבים המקטרגים על הריטלין. בעידן ניו אייג'י, שבו המודעות לחסרונותיהן של התרופות הכימיות נמצאת בשיאה, הורים רבים נרתעים מהמחשבה לטפל בילדיהם הסובלים מבעיות קשב וריכוז באמצעות ריטלין. היות שהריטלין נתפס בציבור כפתרון המרכזי והיחיד להפרעות קשב וריכוז, הורים שהם מתנגדי ריטלין נמנעים מלהעניק לילדיהם טיפול הולם, ולעיתים אף מסרבים לשלוח אותם לאבחון, ובלבד שהילד לא יצטרך לקחת את התרופה. כדי לסבר את האוזן ולטובת הילדים, חשוב לנו לספר לכם, שיש פתרונות נוספים, שאינם כרוכים בנטילת ריטלין:
|
|
ביטחון עצמי והערכה עצמית בקרב ילדים הוא נושא מדובר מאוד, והעיסוק בו מצד אנשי מקצוע בתחום החינוך והטיפול הוא רב. להתייחס לילד באופן אישי, לפי יכולתו ובהתאם לצרכיו, לעודד את הילד לטפח את הצדדים החזקים שלו, לפרגן לו על הצלחותיו, לתת לו להיות עצמאי ולאפשר לו להרגיש מועיל- ההורה הממוצע יודע לצטט, אולי אפילו מתוך שינה, את הפעולות הדרושות כדי לתרום לביטחון העצמי של הילד שלו. אנחנו רוצים ברשותכם, הפעם, "לתקוף" את הנושא מנקודת מבט קצת אחרת, בתקווה לעורר מחשבה ולתת השראה.
|
|
מעברים ושינויים הם תהליכים לא קלים, לא לנו המבוגרים ובטח שלא לילדים שלנו. אם אתם חוששים לקראת עלייתו של הילד לכיתה א', אם יש לך התכווצויות בבטן כשאת רק מדמיינת אותו נדרש לקרוא, ואם אתה לא לגמרי משוכנע שהוא מוכן לחוויה שכזו- יש לכם עוד מספיק זמן (כחצי שנה זה בהחלט מספיק...) עד שנת הלימודים הבאה, כדי להכין אותו כראוי לקראת הצפוי לו. לפניכם כמה דרכים שיעזרו לכם לעזור לילד להיות מוכן ובשל יותר.
|
|
מעברים ושינויים הם תהליכים לא קלים, לא לנו המבוגרים ובטח שלא לילדים שלנו. אם אתם חוששים לקראת עלייתו של הילד לכיתה א', אם יש לך התכווצויות בבטן כשאת רק מדמיינת אותו נדרש לקרוא, ואם אתה לא לגמרי משוכנע שהוא מוכן לחוויה שכזו- יש לכם עוד מספיק זמן (כחצי שנה זה בהחלט מספיק...) עד שנת הלימודים הבאה, כדי להכין אותו כראוי לקראת הצפוי לו. לפניכם כמה דרכים שיעזרו לכם לעזור לילד להיות מוכן ובשל יותר.
|
מאמרים נוספים בנושא הורות
|
החל מגיל שלוש, ילד יכול להיכנס למטבח לא רק כדי לאכול, אלא גם כדי להתחיל ללמוד להכין את האוכל.
|
|
מרבים לדבר עלינו כעל "Start up nation”. כמובן שכולנו היינו רוצים שנכדינו יצליחו להשתלב ולהתקדם בלימודים.אחד התנאים החשובים זה להצליח במדעים. אבל אם אחד הנכדים לא בדיוק מצטיין במדעים,הדבר היחיד שאנחנו יכולים לעשות בשיחותינו עם הנכדים זה לנסות לעורר בהם סקרנות. כידוע, הסקרנות היא תנאי ראשון לחיפוש האמת – וזאת תחילת הדרך למדע.
|
|
הקורונה מרחיקה אותנו פיזית מהנכדים, אבל בואו ננסה לשמור לפחות על הקרבה הנפשית בעזרת רעיון נחמד וקל.
|
|
ילדים זה שמחה - אני משננת לעצמי את המוטו בכל מלחמה איתם מחדש
|
|
סבים וסבתות, נצלו את הזמן הפנוי ובנו יחד עם הנכדים אילן יוחסין. זה ישעשע אותם וזה יוסיף לקשר הבין דורי.
|
|
אחד הדברים החשובים שלמדתי זה שלפעמים צריך לשחרר ולא תמיד צריך להיות סופר מאמי
|
|
איך נבלה עם מספר נכדים, שהם בני 4, 7, 8, 10? מה יכול להתאים לכולם, לשעשע, להצחיק, להפעיל אותם ולהצחיק את כולנו עד דמעות? הנה רעיון נחמד. תיהנו!
|
|
|
|
|