האם תאגידים בינלאומיים, כמו גוגל ואחרים מצאו דרכים יצירתיות להתחמק מתשלום מיליארדי דולרים? לדעתי, מדובר בתכנוני מס לגיטימיים. אציין כי בישראל החלו לבחון את חבות המס של התאגידים הבינלאומיים. לעניין זה, ראו: רשות המסים נגד חברות אינטרנט.
ארגון ה-OECD הציע מספר פתרונות, אך חוקרים מסוימים באקדמיה סבורים כי כנגד תכנוני המס הבינלאומיים יש למצוא פתרונות אחרים רדיקליים יותר. בעניין זה נציין את פרופסור מיכאל דבורקס ופרופסור ריטה דה לה פריה הסבורים כי התאגידים הבינלאומיים צריכים לשלם מס במדינת היעד, היינו המקום בו אותם תאגידים מוכרים או מספקים שירות.
דבורקס ודה לה פריה סבורים כי שיטת מיסוי לפי מדינת היעד מסירה את התמריץ של התאגידים הבינלאומיים לבצע תכנוני מס, שכן לא משנה איפה הם רשומים או היכן הוקם המפעל שלהן - הן ישלמו מס היכן שהם מוכרים. לעניין זה, ראו את עבודתם:
בספרות האקדמית קיימות הצעות שונות בעניין זה, כאשר ההצעה המרכזית היא להמיר למעשה את שיטת המס המקובלת כיום במשטר מס על בסיס צריכה, בדומה למשטר המע"מ (DBCT-Destination Based Corporate Tax).
בהתאם לשיטת המס המקובלת כיום, המס מוטל על בסיס תושבות, או במדינה שבה הופק הרווח - על בסיס מקור ההכנסה. אלא, שבעידן הגלובליזציה והאינטרנט קיים קושי לקבוע היכן חברה יושבת והיכן רווחיה מופקים. לאור הקושי הזה, הציעו אנשי האקדמיה לשנות את שיטת המיסוי, כך שהמס יוטל במדינה שבה צורכים את המוצרים או את השירותים של החברה.
דו"ח חדש של האיחוד האירופי אשר פורסם ב־28 במאי, 2014 עוסק בסוגיות המיסוי בין היתר של חברות האינטרנט הבינלאומיות. הדוח אמנם מתייחס ל־DBCT כפתרון של בעיית תכנוני המס הבינלאומיים, אך דוחה את העמדה הזאת.
ניתן לקבוע פגישה עם עורך דין מיסים בהתראה קצרה