הכל מתחיל במחשבה - מחשבות - יום יומיים של הירהורים באמצע חודש ספטמבר, אמצע החגים, סוכות, וכמובן הזיכרונות מהטיול הניפלא ההוא בסוכות שנה שעברה שפתח מסורת אחווה, ידידות, אווירה, שייכות ותגלית שהינה מצאנו.... הדגש על התחושה של מצאנו מיים חיים. שם זה התחיל, כאשר טיפסנו במפנה התלול של דופן המכתש הגדול הפונה לכיוון מערב ולא ידענו על העליה דרך הסנפיר הקטן, מאחור היכן שהטיפוס מתון יחסית והעליה קלה בהרבה.
אך אי אפשר היה שלא להיזכר במנוחה שעשינו באמצע הדרך בתוך נקיק שהיסתיר את השמש היוקדת, ולאחר הטיפוס עם הציוד על הגב והחום היוקד של סוף קיץ, מצאנו מנוחה, רוגע ואאאאאאאאוווווווייייררררררהההההה - כן הרבה מזה. הנה תיזכרו בבקשהבתצלום הזה--
שם אמנם התחיל הכל - אך בעיקר התחושה שעוד נבוא ועוד נטייל ועוד נרחף. שם התחילה אצלי התחושה העזה שנוצר משהו מיוחד שקשר אנשים מכל שדרת החיים השיגרתית שאין להם לכאורה דבר משותף, אבל נוצר משהו מיוחד.
זה המשיך בטיולי רחיפה ארץ בראשית, טורקיה, אפקט כינרת מספר פעמים ובשבוע שעבר זה היה אך טבעי שזה יצליח..
היו לי מספר צביטות בלב לא אחת כאשר חסרו לי מספר אנשים שהחליטו לפרוש ולא היו כדי להשלים את האווירה. אני יודע שהם היו מאוד רוצים ליטול חלק ממה שהוא חלק מהדבר שהם בנו והם תרמו ליצירתו, אני יודע שגם להם היה חבל, ורק זאת אומר. כביסה מלוכלכת אם יש, משאירים בתוך הבית, לא רצים ומפזרים אותה בחוצי חוצות, כי אז קשה לחזור. היה הרבה יותר קל אם היה לאלה שחבל לי עליהם את השכל להשאיר את הכביסה הלא נקיה בבית. הזמן היה פותר לא מעט, והם היו איתנו. אז הם לא ולא נותר לי אלא להצטער.
אז יום חמישי בצהריים הגיע סוף סוף ואני מוצא את עצמי מתחת לאקליפטוס הענק בחניון חולות צבעוניים. השעה 13:00. סנונית ראשונה מגיע - מנדי - פתיחה. קבענו באחת והוא דייק. טוב . מספר דקות חולפות וביורן מצטרף. סנונית שניה. האווירה מתחילה להתרומם כאשר אל תוך החניון מגיעים יוסי, עודד ועמית, ברכב אחד. וואלה - איזה כייף. מתוודעים. מכירים אחד את השני. יוסי ועודד לא פגשו כמה חברה וזו הזדמנות. מפה לשם והינה חיימקה מגיע מכיוון ירוחם דווקא. דליה שלו, במצפה רמון, הוא סולו. חיימקה אאאאאאאהההההההההלללללללןןןןן !!!
מי עוד צריך להגיע ? כמובן, אשר ונינה. אני רק מוציא את הטלפון כדי לשאול על מיקומם, והם מתגלגלים בשאגות צופר אל תוך החניון. כייף לא נורמאלי, כיייייףףףףף. חופש מהשיגרה באמצע שום מקום. הנוף הפראי של המדבר, והשמש הלוהטת בשעה זו של צהריים. והשקקקקקטטטטטט. התחושה של ההשתחררות אל חירות לא מוכרת.
מחליפים חוויות ביחד. ממתינים. הרוח מזרחית חזקה. אין מה לעלות לעמדה. אין סיכון. הצפלין של הקמ"ג (קריה למחקר גרעיני) מספר על רוח צפונית נקייה בגובה 450 מטר מעפ"ש. העמדה לא רחוק בערך 130 מטר אולי פחות מעפ"ש. אין מה לטפס לעמדה. בטח לא בשעה זו של הצהריים. אני מלא תקווה שרוח מהים תגיע סוף סוף, וגם אם זה יקרה לקראת שעת אחה"צ מאוחרת, אני מקווה שהיא תגיע. היא צריכה להגיע.
14:50 תדרוך שדה נחיתה, הנחיות כלליות. תדריך יותר מפורט להליך נחיתה בעמדה למעלה. עוזבים בכלי רכב וברגל לעבר העלייה. לא מאמין שנטוס היום. אבל הרוח מהים, חייבת להגיע.... אני חושב עם עצמי בלבד ולא משתף אף אחד בהרהורים. שמא הרוח מהים לא תגיע, ואז אתבדה. מגיעים ומתחילים בטיפוס. כולם עוקפים אותי. מגיעים לקצה המתלול וממתינים לי. עם כמה הפסקות בדרך והתנשמות לא קלה עם הסוסה האצילית שלי על הגב ואני סוחב אותה למעלה, לא קל לי אך לא נורא בכלל. 25 דקות ואני מצטרף לא עוצר ממשיך לכיוון העמדה והחברה אחריי.
העמדה במכתש הגדול היא תוצר של החברה מהקהילייה הרוסית. כל הכבוד להם. רומן וחבריו. עמלו מספר לא קטן של ימים כדי לפנות את פיסת המדרון מהאבנים החדות כסכנים והכשירו את העמדה עבור כל קהיליית המרחפים. זה היה בעונת 2005. מאז העמדה קרויה על שמם.
מתכנסים לתדריך. מכשירי קשר והרבה סקפטיות באוויר. עם הכניסה לעמדה מקבל את פנינו משב מאסיבי של כ-15 קמש מהכיוון ההפוך, מזרח. ללאאאא ! אין סיכוי אני כבר יודע.
אבל, וואללה . אם נהיה סבלניים עד השעה 16:00 אולי תגיע הרוח שיצאה לדרך בשעה 12:00 מאיזור חוף הים ויהיה לנו קצת מזל וקצת פחות שכל. אבל העיקר שנעלה לאוויר.
הסקפטיות של כולם בולטת כאשר אשר - אשר הקוסם – ניגש לסרט הקצר בקצה העמדה הקשור לזרד עץ באורך 35 ס"מ הנתון בתוך ערימת אבנים שבקושי מחזיקים אותו. אשר הקוסם נוגע בסרט, בלי שום כוונה מיוחד, פשוט מסדר את הסרט הכתום בצורה כזו שהוא יראה לנו את הכיוון ההפוך של הרוח. אבל .... רגע מה קורה, הסרט מקבל תפנית ומעיף אותו משב מכיוון מערב. בהתחלה זה לא ממש מושך תשומת לב רצינית. פשוט משב רגעי התחלתי של תרמיקה מקומית. מייד הרוח תחזור לכיוון שהתעקשה עליו מהרגע הראשון שהיגענו למכתש.
אשר מתבדח - הזזתי את הסרט והרוח גם התהפכה. קצת חיוכים אך בטח זה לא רציני. אבלל..... רגע.. המשב המערבי מתגבר והופך מייד למשהו רציני. עוד מערבית ועוד משב מערבי. והסרט ממאן לעזוב חיווי מערבי. אשר הקוסם - מהרגע שהוא נגע בסרט - כבמטה קסמים הרוח לא הפסיקה לבוא מהכיוון הנכון.
מסיימים את ההתדריך מהר ככל האפשר. פורשים ציוד מתארגנים וחיימקה מתארגן להיות ראשון. יש אפשורת להנפה אחורית כבר. קשה להאמין, אבל הרוח מהים סוף סוף בכל זאת הגיעה.
חיים מתארגן, בדיקת רצועות רגליים. סידור קיר וניסיון להנפה. לא מוצלח. עוד ניסיון. עגינה. נסיון שלישי. מניף, מסתובב, צעד וחצי וחיימקה שלנו באוויר בעילו מתגבר ממש מעל העמדה עצמה. האדרנלנין מפמפם עצל כולם ואצלי במיוחד, שמא לא אספיק לעלות לאוויר לאחר שאוציא את כולם לאוויר. עודד אחריו. מסדר קיר. אני עוגן, הוא מניף מסתובב ונשאב מעל העמדה. יוסי מתכונן. מושך לאחור מסדר קיר.
בינתיים חיים ועודד ממלאים אחר ההנחיות מהתדריך. שומרים קו גיזרה ודואים הלוך ושוב בגובה של 40 - 50 מטר מעל עמדת ההמראה. חלום. אני לא מאמין. רוח רגועה . מערבית נטו בעוצמה ובכיוון הכי מבוקשים והתרמיקות לא מאכזבות. אני לא זוכר את שאר הסדר של היציאות של יוסי, מנדי ואשר. כן אשר. אשר יוצא אחרון לפניי. הסוסה האצילית שלי לא מאכזבת. פורש. מניף ויוצא מייד.
השעה 17:00. השמש בזווית מאוד נמוכה מעל האופק. כמעט שקיעה. אולי עוד 15-20 דקות והיא נוגעת באופק המתגלה לעיניי מעבר לרכס המכתש בצד המערבי. הצל הניזרק על העמק כבר כמעט מכסה את כולו. אני בקשר עם החברים באוויר כל העת.ליוסי ועודד אין מכשירי קשר. זה עוד יהיה קריטי, מייד תשמעו. מבט לכיוון דרום אני רואה דבוקה של 4 מצנחים גבוה מעל הרכס, אולי 300 מטר מעל הרכס. מתרמלים בדבוקה אחת. מנדי, חיים , עודד ויוסי.
אני פונה לכיוונם, ומספיק לאמר לאשר -
- אשר, בוא נצטרף אליהם.
פונה לכיוון דרום כדי להצטרף אליהם ובום.. מהירות קרקעית בקצב מטורף. מבין מייד שזה רעיון גרוע, מסובב את הכנף מייד לכיוןן צפון והכל נעמד.
זהו, כאן מתחילה הבעיה הרצינית של יום הטיסות הזה. התנאים מתחילים בינתיים להתחזק. אני מספיק להוריד לקשר הוראה להביט היטב לשמש הכתומה השוקעת על רקע צבעי אדום כתום עזים של יום מלא התחממות ואינברסיה, גווני שקיעה מדהיהימים על הנוף הכל כך ייחודי הזה של עמק המכתש הגדול.
- שימו לב לשמש השוקעת. שכל אחד יצלם את הרגע, לא במהרה הוא יישכח. כך אני בקשר.
החשש מהרוח הצפונית מתחיל להתגנב. אני דואג שהחברה בדבוקה בצד הדרומי לא יספיקו לחזור בזמן לפני החשיכה המוחלטת. עילוי. והרבה. מג´יק ליפט - האוויר צונן סמוך לשקיעה, האדמה הכלואה בין קירות המכתש משחררת הרבה אנרגיה והינה לך עילוי שלא מפסיק.
משחרר הנחיה בקשר למנדי.
- מנדי תתחיל בבקשה לחזור לכיוון צפון. תצעק לעודד ויוסי שיחזרו גם כן.
- מנדי צא החוצה.
עודד גבוה מעל כולם - מקפל טיפים.
אין תזוזה. אני לא רואה שהם מתקרבים.
אשר ואני מתרגלים שמיניות סמוך לעמדה בגובה 100 מעל הרכס, הלוך ושוב. הקיס של אשר רגוע. והצעקות -- סליחה - שאגות של אשר באוויר מהדהדות בעמק.
מגי´ק ליפט לא מפסיק, עולים ועולים. אני נמנע מלהשתמש במערכת האצה כדי לקבל מושג באיזה מהירות קרקעית החברה בצד הדרומי מצליחים, אם בכלל, להתקדם לכיוון צפון. השמש כבר מתחת לאופק. דימדומים. זהו נשארו 18 דקות של אור. זה הכל . הרוח מתגברת . העילוי גם כן. אני מודאג. שולח הנחייה בקשר לצאת החוצה.
- מנדי צא החוצה אל תוך העמק. תתרחק מהרכס.
כלום. מנדי נשאר מעל הרכס, היכן שהוונטיורי מכה בחזקה, ולא זז החוצה . לא מפנה את החופה לכיוון החוצה.
מנדי צא החוצה !! החוצה !!
עוזב את מנדי ופונה לשניה אחת לכיוון צפון, משלים את ה- 180 ואני נחרד לראות את מנדי עושה 360. התשלום מגיע מייד. מנדי לא מצליח לחזור לצד הבטוח ונכנס לסינק מאחורי הרכס. הרוח 30 ומעלה. העילוי לא מפסיק. אבל מנדי בשקיעה מטורפת מאחורי קו הרכס. במקום שהוא ועודד ויוסי נמצאים שם, אני לא מכיר את הטופוגרפיה לפרטים. אני יודע שזה הולך להיגמר לא טוב. לא מספיק להוריד הוראה בקשר ומנדי נעלם לי בצלילה אנכית אל מאחורי הרכס.
אאאאאאוווווווייייי. חרדה.
שקט.
מנדי האם שומע ? א
חיים עונה בקשר.
שימי - נחתתי לא רחוק ממנו. אני ניגש אליו.
מנדי פורץ לקשר. בקול חלש ומרוחק הוא מודיע
נחתתי אני בריא ושלם. עדיין לא יודע מה שבור אצלי ומה שלם. אני קשור לריתמה תכף אברר מה קורה איתי.
?????? !!!! ?? -- אני חושב
חיים מתקרב אליו. מגיע. הוא קשור לריתמה לא זז. הכל בסדר שום דבר לא שבור.
כאבים בירך. זה הכל. או קיי. בקרת נזקים. עודד נוחת בתוך העמק. רחוק מהחניון.
החושך כבר מגיע. עוד דימדום אחרון.
יוסי תלוי מעל העמק. הוא הבין שצריך לצאת החוצה הלאה מהרכס. אבל הוא לא יורד. בינתיים אני מנחית את אשר וניגש לנחיתה מהירה בעצמי. אוסף ורץ לחניון. אשר לא בדיוק מודע לבעיה שנוצרה. משחרר אין סוף שאגות. אני מספיק לראות את החיבוק האדיר עם נינה שלא יצאה לאוויר.
נחיתה מהירה. קיפול וריצה לחניון. ביורן גם נחת. שלשתינו רצים ביחד מתחת ליוסי מרחק 200 מטר מהחניון. אני משתדל לצעוק לו הנחיות בצעקות כדי לאבד גובה. ממש לפני שאני נוחת אני מספיק לשמוע את נהמת מנועי הסילון שיורדים נמוך אל תוך המכתש.
אני יודע שהם שם בגלל יוסי שלא יכול לרדת. הוא בערך בגובה 250 מטר מעל קרקעית העמק. החשיכה עומדת לרדת והקמ"ג הזה מעצבן את כולם. זוג מטוסי קרב F16 מבצעים יעפים מעל ומסביב ליוסי. מאוחר יותר הוא יאמר לי שהוא לא היה מודע לקיום שלהם מרוב שהיה עסוק באיך לאבד גובה. הוויריו שלו יראה לו שקיעה של 0.1 מידי פעם וזה ירגיע אותו. כך יספר לאחר מכן. המטוסים עצבניים מאוד. עושים עוד יעף מעל יוסי. הפעם עוד יותר נמוך ובהטיית כנף מטורפת. בטח רוצים לראות מה פשר העצם התלוי להם באוויר ולא יורד, דווקא באיזור הכי עצבני בעולם...
אני מוציא את הגרון בצעקות. הוא מבין חלק. יוסי גולש לעבר החניון. רצים אחריו. הוא מאבד גובה סוף סוף. גולש עוד ונוחת בחניון. שני העצבניים מעל פותחים מבער אחורי ומסתלקים. התמונה של המבער האחורי על רקע השמיים הכמעט חשוכים לגמריי, נחרטת בזיכרון. אשר ואנכי עוד נדבר על התמונה הזו בהמשך הערב, לא מעט.
מנננננדדדדדדיי ?? מהר מה קורה עם מנדי. קריאת קשר לחיים. הוא על ידו. מנדי בסדר הוא עומד על הרגליים. אנחת רווחה משתחררת לי.
הכל בסדר. לא הכל לא בסדר. יש לו חתך בירך ומכה יבשה במפשעה ובחזה. שום דבר לא שבור. עומד אבל קשה לו. החשיכה מוחלטת -
חוזרים בריצה לחניון. יוסי יושב על הקרקע במקום שבו נחת ומתנשף. קשה לו לנשום. נינה רוכנת לעברו מרגיעה אותו. הבחור בשוק רציני. הוא בטוח שמנדי לא שרד. מסתבר שהוא ראה את כל האירוע כולל הגילגול במדרון והאופן שבו מנדי שכב שם ולא זז. יוסי חשב בוודאות שזה הסוף של מנדי. הוא מתנשף. בקושי. אני מתקרב אליו. הוא מתאמץ בקושי מצליח להסביר לי שקשה לו להאמין שהכל בסדר. נדבר איתו מאוחר יותר. ביורן, אשר ואנכי, יוצאים מייד לעבר העליה לעמדה.
חיים מדווח הכל בסדר. מכשירי קשר עלינו ופנסים ואנחנו עולים לכיוון הנחיתה של מנדי. חיים איתו. מטפסים. חושך מוחלט. מחפשים צעדים. לאט לאטל מתקדמים לעבר הפיסגה. לפי הדיווח של חיים הם ממוקמים על שביל ישראל המסומן על הרכס כ- 300 מטר דרומית לעמדה. יופי. אני אומר. זה לא רחוק.
מתקדמים מזהים בקושי את השביל. החשיכה מוחלטת, ללא אור ירח. רק הפנסים. לאט לאט מתקדמים. קריאה של חיים. אני רואה את הפנסים שלכם. תמשיכו ישר. מגיעים לאחר כ- 25 דקות טיפוס והליכה. קשה לי לראות את מנדי שמקבל אותנו בחיוך ובברכות. הוא עומד על הרגליים. אך המכנס שלו מוכתם בדם. לא קל לי. מבקש ממנו להרים את שרוול המכנס. רוצה לראות את הנזק. חתך של 3.5 ס"מ. די עמוק. אני מייד שותף את המקום. הבנדנה עוזרת. שוטף היטב וחובש עם הבנדנה את הפצע הגלוי. הכל רגוע. אוספים ציוד ומתכוננים לתנועה. לא מסוגל לספר לכם את המתלול שמנדי נחת עליו והתגלגל. לא כדאי לכם לקבל תיאור. זה לא ניראה טוב.
אז מתחילים לזוז. מנדי נתמך בכתף שלי. מדדה בהתחלה לאט. אך מייד הכאב פוחת והתנועה איטית אך קבועה. 35 דקות לאחר מיכן אנחנו במשטח שלרגליי העליה לסנפיר. רון אלול הספיק להגיע. יחד איתו אנחנו פוגשים בטשיות, רכב שטח והמון המון פנסים. אחד מהם פונה אלינו.
מי זה שימי ?
אני ניגש אליו. זה פקח הבטיחות הראשי של הקמ"ג.
לחיצת יד. מיכה
נעים מאוד - אני שימי.
שומרים על שיחה באווירה רגועה. מיכה מאוד מבין, מאוד נימוסי, משתדל ומתאמץ להישמע לא לחוץ. מסביר לי שגרמנו קצת עצבנות אצלהם ואצל חיל האוויר. רוצה לשמוע מה פשר הדבר הזה. לא בדיוק ידע מה זה מצנח רחיפה או לפחות לא נתקל באחד לעולם. מחליפים פרטים. כמה אנשים. לא פעם ראשונה שטסים כאן, והוא מופתע.
רגע --- מה עם מנדי.
הרכב של מנדי היה שם עוד כאשר עלינו לעמדה אחה"צ. מעמיסים ציוד לרכב שלו. הם מתקדמים אל החניון.
אני מחליף מספרי טלפון וכתובות עם פקח הבטיחות. מסכימים שלהבא, מודיעים על פעילות רחיפה בתוך המכתש.
לא עברנו על שום חוק, לא הפרנו שום תקנה ולא עברנו על שום איסור. זה המכנה המשותף של סיכום השיחה עם מיכה. מבקש בנימוס להודיע לפני תחילת פעילות. אני מבטיח לו שכך יהיה להבא. הוא מבטיח לי ליידע גם את יב"א לעדכן אותו. יופי.
ממהרים לחניון. מנדי נשאר ברכב. יוצאים בשני כלי רכב לירוחם למד"א. רון, עודד, יוסי ואנכי. מד"א חובשים עם קצת חיטוי ושולחים אותנו למיון בסורוקה. תפרים. עודד מצטרף למנדי לסורוקה, ורון יוסי ואנכי שועטים לעבר הסופר מרקט. כולם רעבים. לא אכלנו ולא הכנו דבר מבעוד מועד. מסיימים את הקניות. חוזרים לחניון. טוב שזה היה מצב שכולם צוחקים ומתבדחים. מכינים ארוחה, מטפונה של יוסי. 3 עופות, ירקות שתייה ארוחת שחיתות. אני כבר עייף מלכתוב. אמשיך מאוחר יותר או מחר.
ייאלללאההההה בבבבבבבייייי.
שימי
שעת ערב מאוחרת.
הודעת SMS מעודד שהבדיקות מתארכות זמן רב. החברה בחניון מתארגנים. מדורה. אוכל ושתיה. יוסי מתאמץ להאכיל אותנו בכל טוב המטפונה.
מסיימים על כוס קפה מהביל ופורשים לתחקיר מסודר ויסודי של אירועי אחה"צ והערב.
החברה מתיישבים ומתעטפים בשמיכות ומיזעים חמים מפני צינת הלילה.
אשר, נינה, רון, יוסי, חיים, עמית, ביורן ואנכי מסביב במעגל. תחקיר.
ברור לי דבר אחד. יש כאן כשל במילוי הוראות. לא ביצעו הוראות שלי.
בתדריך על עמדת ההמראה חזרתי מספר פעמים על ההנחיה הבאה: שומרים גובה ומרחק מיזערי מהצוק. לא פחות מ-30 מטר מהנקודה הקרובה ביותר לצוק. לא משנה באיזה מקום הינך נימצא, לא פחות משלושים מטר מהצוק, מרחק אופקי.
חזרתי והדגשתי את זה בתדריך מספר פעמים.
דבר נוסף. אי אפשר להסביר למה עודד ואחריו יוסי היו צריכים להתרחק כל כך רחוק מהעמדה ומשדה הנחיתה. אני בפירוש אמרתי לא לעבור את הקטע הבולט שמדרום לעמדת ההמראה. לבצע שם 180 ולחזור הלוך ושוב עד לקצה שהוא צפונית לעמדה כ- 40 מטר.
קודם כל נשארים באיזור עם יחס גלישה טוב וחיובי לשדה הנחיתה.
עודד ויוסי טסו רחוק דרומה, ומנדי וחיים נמשכו אחריהם. בהתחלה זה נראה בסדר אבל עם התחזקות התנאים והרכיב הצפוני החזק - זה יצר בעיה.
עוד בתחקיר - מילוי הוראות. לא היתה לי היכולת לכפות או לגרום לאנשים שלי לבצע.
צא החוצה. צא החוצה. להפנות את הכנף לכיוון אל תוך המכתש ולהתרחק מהרכס ככל שאפשר. הרוח התגברה ולא ציפינו לשינוי כל כך דראמטי בתנאים. עילוי חזק ותמידי ורוח מתגברת.
דווקא בשלב הקריטי ביותר מנדי הפנה את הגב לרוח. אסור היה לזה לקרות. החברה שכן עשו קורס רכס יודעים את זאת. גם החברה בגבוה יודעים זאת היטב מתכנון שדה נחיתה. גם בסיבובים הרבים שרובם עשו במבוא חמה לאורך המצוק בהזדמנויות לא מעטות, אף פעם לא הסתובבנו לכיוון הרכס כדי לבצע פניות 180. תמיד זה היה החוצה הלאה מהמצוק. אז למה זה לא בוצע במכתש ? ולמה לא בוצעו ההנחיות הברורות שלי בקשר בזמן אמת ?!
התחלפות התנאים והשינוי הפתאומי לקראת השקיעה בעצמת הרוח, היו בלתי צפויים ולכן לא יכולתי לחזות את הכניסה למצב הפינתי שנקלענו אליו. בחלק הזה אני בהחלט לוקח אחריות.
היו עוד דברים חשובים בתחקיר. להפעם אסתפק בדברים האלה ואמשיך הלאה עם יומן האירועים של היום שלמחרת שהיה מהנה ומלא אירועים לא פחות מקודמו.
בסביבות 23:00 בלילה של חמישי, מגיעים מנדי ועודד מבית החולים. הכל נראה טוב ולא נזק רציני. מנדי מדדה מהרכב לכיסא שהכנו עבורו.
פורשים ללינת לילה בסביבות השעה 02:30 לפנות בוקר של יום שישי.
יום שישי 07:00 יקיצה בשטח.
מתארגנים להתקפלות. עוזבים אותנו מנדי, יוסי, עודד, ועמית. בערך בשעה 08:30 מגיעים יובל וירון. חברה עוזבים חברה אחרים מגיעים.
יושבים בצל של האוהל הענק שאשר מתח ומדברים. מחליפים חוויות סיפורים על כוסות קפה.
בשעה 10:00 מחליטים לעלות לכלי הרכב ולצאת לטיול במעלה עקרבים. אני יודע שבמעלה עקרבים יש עמדת המראה. נגיע נבדוק מצב רוח ונחליט.
נוסעים לעבר מעלה עקרבים בשיירה. יובל מוביל. לאחר נסיעה קצרה בכביש מחותחת וצר מאוד מגיעים לאנדרטה של מעלה עקרבים. כל הדרך בין הגאיות הסלעים הקדומים לא מפסיקים להעסיק אותי. שכבות גיאולוגיות מעידנים מרוחקים והצבע החום הבהיר שולט בכל.
הנוף הנשקף מהמקום שעצרנו בו סמוך לאנדטרה של מעלה עקרבים, מדהים. הערוץ הירקרק של נחל צין ושמורת הטבע של נחל צין נראים מרחוק. הנוף הפראי של כל העמק מתחת נשלט כמובן על ידי הצבע החום בהיר של המדבר. והמון המון מדבר !
יום לא חם במיוחד יחסית לאופי המקום. מידי פעם נראים עורבים שחורים היוצאים לדאיה מעל אחד הצוקים המרוחקים מאיתנו. מהמקום בו אנו עומדים יורד מדרון מתון ביותר לעבר עמדה פוטנציאלית להמראה.
יורדים לבדוק את המקום. עודד, ירון, יובל, רון ואנכי מטיילים להנאתנו במורד המדרון עד שמגיעים לעמדת המראה אידאלית עם מפנה מזרחי. הרוח משבית עד 12 קמ"ש על האף.
המשטח עליו אנו עומדים משקיף על שדה נחיתה ענקי מתחתינו. בשלב זה אני לא יודע לאמר את הפרש הגבהים. אך בהחלט זה נראה כמו טיסה שעשויה להימשך דקות ארוכות עד לנחיתה בגלישה ללא עילוי בדרך. כמובן שבונים על העילוי.
ההחלטה שלי היא לצאת בעצמי בלבד. אף אחד לא יכול להצטרף אליי.
הפעם אוכל לקחת את הטיסה לניסיון בעצמי תחילה.
אני חוזר בהליכה מהירה במעלה המדרון המתון לעבר החניון למעלה בכביש כדי להביא את הסוסה האצילית שלי לטיסת כייף חווייתית במקום שרק אולי פעם אחת טסו בו במצנח רחיפה. זה היה רומן וחבריו שנתיים לפני כן.
מגיע בחזרה עם הציוד למטה יחד עם אשר. נינה וביורן נשארו למעלה סמוך לכלי הרכב.
מכשירי קשר. הירתמות ובדיקת מכשירים. אני מוכן להנפה. משבים של עד 12 קמ"ש. ממתין למשב. המדרון ביציאה להמראה מתון מאוד. אולי אצטרך לפנות לאחר הניתוק, הצידה לאחד הגאיות הקטנים בצד המסלול כדי להישאר ביחס גלישה חיובי מעל הקרקע.
כולם מסביבי מתרגשים חוץ ממני. מניף. מייצב. מסתובב. ומדלג החוצה. גולש מעט עם ברקסים משוכים לקצב שקיעה מיזערי. משחרר כדי לצבור מהירות אוויר גבוהה יותר ואז מנתק ועולה בבועה תרמאלית סמוך לבולדר ממול. פונה לעבר הנקיק שבצד הבולדר, מטפס וכבר אז אופפת אותי התחושה העילאית שאני ציפור. פורש כנף באמצע מדבר הנגב ועולה לאוויר. הכל רגוע למעלה. אני מחפש את התרמיקה שתעלה אותי מעל גובה העמדה. אך זה לא קורה. בדיקת קשר עם החברה בעמדת ההמראה. הכל נשמע טוב. איזה כייף.
נינה מהעמדה למעלה למעלה מוסיפה את הצבע הפרטי והאישי שלה לאווירה כאשר היא מציינת אל תוך הקשר את הצבעים המדהימים של הכנף שלי על הרקע של הנוף המדברי.. איזה כייףףף..
גולש לאורך המצוק ומוצא פה ושם עילוי מזדמן. לא כזה שכדאי להסתבובב איתו. במקסימום שאני מעיז בלי לאבד גובה יקר, אני פונה 90 ומשתדל להישאר בתוך העילוי. אך העילוי עדיין לא חזק כדי לבצע 360 מלא.
גולש החוצה. החברה בקשר רדיו איתי כל העת. השביל הסלול בתוך העמק הוא יעד הנחיתה שלי. אני גולש החוצה. נראה, אני חושב לי, אולי בחוץ יהיה משהו. אבל שום דבר.
מאבד גובה בסיבוב סרק על איזה בועית קטנה. ומתחרט לאחר מכן שבכלל ניסיתי להסתובב.
גולש עוד לכיוןן השביל. המהירות הקרקעית שלי גבוהה יחסית. השטח מלא בתיפזורת של אבנים קטנות וחדות אך המשטח ישר וחלק לגמריי. ממש לפני השביל שייעדתי כמסלול נחיתה מתמשך לו ערוץ בעומק 2.5 מטר. משתדל לשמור גלישה מעבר לתעלה. מגיע במהירות קרקעית גבוהה. אני יודע שהרוח מגיעה מצד שמאל שלי, 90 מעלות. אין לי גובה כדי להסתובב. מתכונן לנחיתה קשה במהירות, סוחט פלייר ומבצע גילגול צנחנים. המצנח עובר אותי מעט והכל טוב.
בדיקת קשר. רון ויובל בדרך למטה לאסוף אותי. ירון נכנס לקשר ומבקש לדעת אם הוא יכול להמריא גם כן. כן ירון יכול בהחלט, הוא מוסמך וותיק יחסית עם הסמכת רכס וניסיון מסוים. אפשר. אני נותן אישור. הוא עולה להביא את הציוד ולתתארגן. בינתיים מגיעים רון ויובל. יושבים בשטח וממתינים להמראה של ירון. ירון מגיע מתחבר ומנסה להניף. הרוח לא חזקה בעמדה. מידי פעם אנחנו רואים את החופה שלו מתרוממת בעמדה ואז נופלת. בנסיון אחר הוא מצליח להניף ולהסתבב, אך יוצא לא טוב ונסחף ימינה. אשר נכנס לקשר ומנסה לתקן אותו. הוא מבטל המראה. חוזר לעמדה, מסדר ומנסה שוב. ככה הנסיונות נמשכים כ-30 דקות עד שאני נותן לעסק עוד סיכוי אחד. זה לא עובד גם בניסיון האחרון. אני מודיע לו לסגור עניין ולקפל אנחנו בדרך למעלה.
ירון מקבל. אבל הפיצוי שלו על נסיונות ההמראה שלא צלחו יבוא בערב בטיסה מדהימה מעל המכתש הגדול.
מגיעים לאנדרטה למעלה עקרבים מתארגנים לנסיעה. חיים פרש בזמן שהיינו למטה ונסע לאסוף את דליה רעייתו במצפה רמון. יאיר ועידו כבר בחניון חולות צבעוניים ממתינים לנו. מגיעים אליהם. הם מחליטים להישאר בחניון בזמן שאנו יוצאים בשיירה לדימונה כדי לאכול צהריים ולתדלק.
בדרך חזרה מדימונה, בכניסה למכתש גדול, בדיוק בנקודהזו, היכן שעדין יש כיסוי סלולארי, אנו עוצרים את הרכב ומתקשרים לביטחון קמ"ג. מישהו חביב וידידותי עונה, מקבל מאיתנו דיווח על פעילות רחיפה סמוך לשעת השקיעה ומאשר ידיעה והעברה של המידע לחיל האוויר. התחושה שלי ברגע זה, היא של ניצחון עם הישגיות. כבשנו את העמדה לתמיד.
העיכוב בדימונה יהיה בעכרינו.לחץ זמן. מגיעים שוב פעם לחניון חולות צבעוניים בשעה 14:30 אולי קצת יותר מאוחר. מתארגנים לעליה מהירה לעמדה. הרוח מערבית כמעט לחלוטין. הצפלין של הקמ"ג מצביע על רוח בכיוון טוב בעמדה. המשבים לא יותר מ-15 קמ"ש. תדריך שדה נחיתה ויוצאים לטיפוס.
אשר ונינה מחליטים לפרוש. הפרידה קשה. כבר לפני שהם עוזבים, מרגישים יחד כולם געגועים אליהם. אשר ונינה.
מתחילים לטפס.
הפעם העליה קצת יותר קלה עבורי. השביל המטפס במעלה הסנפיר הקטן של הדופן האחורית של קיר המכתש כבר מוכר יותר. מגיעים לעמדה לאחר כ-30 דקות. פוגשים משבים עירניים של רוח מערבית על האף בעמדה.
זמן טוב להתארגנות ולפרישה של הציוד. אני מזרז את החברים כדי לא לאבד זמן יקר לפני שהרוח מתגברת. מלבד הכיוון של הרוח שהיה אתמול צפוני, ניראה לי כמו תעתיק מדוייק של התנאים של יום אתמול. הפעם הצפי שלי הוא מדוייק ואני יודע היטב כל זמן נתון למה לצפות.
מבצע תדריך באנגלית ומוציא את ביורן. ביורן מניף בקידמית. אני תומך. הוא עוזב A-B מרים ידיים תוך כדי התכופפות והמצנח נישאב בעילוי מדהים מעל העמדה. יציאה לבחוץ ואני מתפנה להוציא את שאר האנשים.
המתח ניכר על פניהם. רון, יאיר, ירון, עידו יובל.
ירון מתכונן ליציאה. הקיס מניף חלק מתייצב לו מעל הראש ללא שום קושי. ירון מסתובב מיד ונשאב גם כן מעל העמדה. ירון משחרר שאגה של פורקן והנאה שחבל לכולם על הזמן. איזה כייייףףףף....
הבא בתור אמור להיות יאיר. הוא משתהה עם ההתארגנות וההירתמות. יובל מקדים אותו ומוכן ואני ממהר לנסות להוציא את יובל. ניסיון ראשון באחורית והמשב תולש את יובל. אני משבית מייד את הכנף והיא חוזרת לקרקע. עוברים לקידמית מבוקרת עם תמיכה שלי. מניפים. המצנח ממאן לעלות למרות הרוח העירנית.
הכל ניהייה כבר די גבולי. אני מרגיש מזופט לאכזב את האנשים. והולך לסגור את העמדה להמראה.
סטופ. לעצור. אין המראות. אני מכריז לכולם.
לקפל ציוד. סוף היום. יובל, רון יאיר ועידו עם פנים נפולות. אין סיכוי. התחושה של האכזבה שאני גורם להם מעיקה עליי. כל הדרך כל הטיפוס וכל הציפיות. ואני סוגר את היום.
בכל אופן הפוגה ברוח. אני נותן ליובל סיכוי נוסף ואחרון. הפעם יצליח אז בסדר. ולא? אז סופית אני סוגר את היום.
יובל מניף, המצנח מטפס יפה הוא בולם עוזב את A-B מרים ידיים מתכופף ובתוך שניה הוא בערך 7 מטר מעל העמדה עם תנועה מהירה לכיוון החוצה .
הנחיות בקשר והוא מסתובב. קצת מהוסס בסיבובים. מעט מאוד רדיוס סיבוב גדול. אני מעיר לו על כך. בינתיים ביורן וירון חוגגים בגבהים של כ-100 מטר מעל העמדה ולכיוון החוצה. ממבט בוחן שלי אני רואה שהם לא נסחפים או שיש להם בעייה לחדור לכיוון העמק. ההיפך הרבה יותר מתון מאתמול. רק בעמדה המשבים כבר הרבה יותר מאסיביים אני חש שהמשבים הם מעבר למיגבלה. שיקול קר של הנסיבות. חברה בקורס, משבים עירניים מידיי אולי גבוליים. ואני מחליט סופית לסגור את היום עבורם.
אני חושב לצאת לאוויר ואז נימלך בדעתי. אני לא אתן לחברה שלי לרדת לבד את המצוק למטה עם הציוד על הגב שלהם והם מלאים באכזבה. סוגרים יום זה כולל גם אותי (למרות שיש לי דחף אדיר לצאת ללא כל בעיה ולשהות עוד טיסה מדהימה אל תוך השקיעה מעל המכתש) בכל זאת את רון יאיר ועידו אני לא עוזב, מקפל ציוד בצער ומתארגן לירידה במורד השביל מהעמדה.
קשה לי לקבל את האכזבה על פני החברה שלי. אני מתנצל על כך. ואז אני מקבל את התגובה שתעשה לי המון כל הדרך חזרה למטה ובדרך חזרה הביתה. התגובה של יאיר שאומר לי בכל הכינות:
שימי ! זה בסדר ! אתה לא צריך להתנצל על כך שאתה פועל על פי שיקול דעת המבוסס על בטיחות טיסה והביטחון האישי שלנו. זה בסדר !
המילים הללו בהחלט תורמות לתחושה טובה אצלי. רון אלול גם מוסיף שזה בסדר להיות מאוכזב ועם פנים נפולות - כי אים זה לא היה כך סימן שהוא לא אוהב את העיסוק בספורט הזה. -- גם זה עושה לי טוב ומיישב את דעתי לגבי האכזבה.
אבל האירועים של אתמול, היכרות טובה יותר של התנאים והדימיון של התפתחות התנאים למה שהיה ביום הקודם, בהחלט נתנו לי מספיק כלים כדי לקבל החלטות נכונות וטובות יותר. ואני שמח שכך היה.
לפני הירידה אני מנחית את יובל, ירון וביורן. זה היה מספר דקות אחרי השקיעה סמוך לחשיכה. היה להם קשה לאבד גובה. ליובל לא היתה בעיה לבצע מספר פניות S כדי להתקרב לקרקע למרות העילוי החזק.
שוב אותו מג'יק ליפט שהיה שם אתמול.
לירון ולביורן יש מערכת האצה. אין בעיה.
עדיין הם היו בגובה של 200 מטר מעל העמדה כאשר הפניתי אותם לעבר שדה הנחיתה סמוך לחניון. לקח לנו מעט מאמץ כדי לאבד גובה.
יובל נחת ראשון. סמוך מאוד לקרקע הוא קיבל ממני הנחיות סותרות ולא מדוייקות מפאת הטעות האופטית שלי כאשר הייתי בטוח שהוא גבוה. אבל הוא פעל כראוי וביצע את מה שצריך היה לעשות. במקרה כזה השיקול הסופי הוא של הטייס. ליובל מגיעה התנצלות קלה על כך.
ירון נחת אחריו. זו היתה נחיתה של סגירת מעגל שנימשך בערך שנה ומעלה. בפעם האחרונה שירון טס במכתש גדול הוא הגיע לנחיתה עם הפרימוס תוך כדי טלטלות חזקות מאוד ונישתל בנחיתה. כתוצאה מכך נקע את הקרסול והיה מושבת מפעילות רחיפה במשך כחדשיים. הטראומה הקטנה הזו ניסחבה איתו עד הנחיתה המושלמת הזו באותה נקודה בדיוק שבה נחת לפני למעלה משנה. השימחה של ירון נשמעה היטב בקשר כאשר הוא נכנס לשידור ואמר:
שימי תודה רבה על החוויה המתקנת !!
טוב מאוד ! מעולה ! -- זה היה המענה שהוא קיבל ממני.
ביורן נוחת גם כן.
אנו פונים לירידה ברגל ולאחר כ- 35 דקות חוברים לאנשים בחניון שהיו כבר עסוקים בקיפול אחרון של הציוד.
תחקיר אחרון לפני התפזרות. המון מצב רוח טוב, תחושה אדירה של הישגיות וסיפוק לא קטן.
אני עוזב את היומן הזה עם מספר תובנות ולקחים שהייתי רוצה לשתף
אתכם בהם.
1. ברור שהמקרה של מנדי הוא גולת הכותרת של כל הטיול הנפלא שהוצאנו השבוע. מנדי היקר לכולנו מהווה עבורי ועבור כל חברי המועדון סמל של התמסרות טוטאלית לעיסוק בספורט. הלקח החשוב ביותר שאני מוציא מהמקרה שלו, ההכנה לפעילות רחיפה במקומות חדשים לקתה בחסר. הייתי צריך לקיים יותר תדריכים ויותר הסברים.
2. ראיתי ריפיון במשמעת אצל החברה שלא אנקוב בשמם. היכולת לשלוח רסן ולטוס רחוק למרות ההוראות שלי להישאר, גרמה לי לחשוב שוב על כל נושא הנאמנות למועדון ובמיוחד הנאמנות וההליכה העיוורת, כמעט, אחרי המדריך שלך. זה לא ספורט רגיל, זה לא קורס שיגרתי כמו בנהיגה או בשייט מפרשיות או בקייט סרפינג או בכל דבר אחר. בספורט הזה, על פי הלקחים של השנים האחרונות והמעטות שהוא קיים, אתה חייב לשמור באדיקות על המדריך שלך. המדריך שלך זה כל העולם שלך. לעיתים זילזול או אי שמירה על הסמכותיות של המדריך, עשויות להוות עבורך את ההבדל אם אתה נשאר בספורט או ניבעט ממנו החוצה.
כמדריך, אני זקוק לסמכותיות שאתם נותנים לי. אם תקחו ממני את הסמכותיות המוחלטת שאני צריך, בגלל שיקולים אלו ואחרים, אתם בסופו של דבר תיפגעו. הסמכותיות שלי - כמדריך - היא כלי עבודה שאיתו אני אמור להביא אתכם לרמת מיומנות והתנהלות של בטיחות והנאה.
כאשר אתה מסיים קורס אצל המדריך שלך ורץ לרכוש ציוד אצל מישהו אחר שהוא לא יותר מאשר מעעעעעעעכככככככככרררררר - אתה בעצם אומר מספר דברים:
- אתה לא סומך על המדריך שלך בכל נושא הציוד
- אתה מוותר על המדריך לטובת מישהו אחר
- אתה חושב שיש לך שיקול דעת מיקצועי כל שהוא
אלה דברים שאין לא אפשרות לחיות איתם. והכל בסופו של דבר מסתיים ברמת בטיחות הטיסה שלך, לא משנה באיזה אופן אתה מביט על זה.
3. המכתש הגדול הוא אתר רחיפה ממדרגה ראשונה. אתר עם תנאים נכונים, טובים, ובטוחים. ההכירות שלנו את התנאים, צבירת הניסיון שלנו תביא אותנו אל המקום הזה עוד פעמים אין ספור בעתיד.
התאוששות מהירה למנדי מכולנו
ולהתראות באירוע הבא - ארץ בראשית -
שימי הנגבי
סתיו התשס"ח
נובמבר 2007