סיתוונית באפקט כינרת - חוויה ייחודית

באפקט כינרת ניתן לדאות בשעות המוזרות ביותר. אפקט כינרת היא התופעה הייחודית של אגם הכינרת המייצר עילוי תרמאלי קבוע וחזק בשעות שלאחר השקיעה.

אפשר להיכנס כאן להסברים מדעיים ומלומדים על הגורמים לתופעה, אך כדי לחוות את הדבר, אין צורך ביותר מאשר יכולת לצאת לאוויר בנקודת הזמן הנכונה ובהכרה שיהייה קשה לרדת, פשוט קשה לאבד גובה.

על מנת להבין את התופעה, די לאמור שהכינרת משמשת כלי אדיר של קיבול חום. טמפרטורת המים באגם מגיעה בחדשי הקייץ לכדי 30-32 מעלות.

על אף העובדה שטמפ' האוויר הסמוך לאגם עולה במידה ניכרת בשעות היום, הרי שלאחר השקיעה ובשעות הלילה צונחת טמפרטורת האוויר לרמות של 24-25 מעלות, עובדה המותירה את ההפרשי הטמפרטורה בין מי האגם לאוויר הסמוך לו, בערכים של 6-7 מעלות.

הפרש טמפ' זה בין חום מי האגם לבין האוויר הסמוך לו, יוצר בועת אוויר חם במימדים של האגם כולו, וזו שואפת לעלות למעלה מכוח היותה קלה מן האוויר שמסביבה, דבר הגורם לעילוי חזק אך יציב, מעל האגם בשעות החשיכה.

בו זמנית, האוויר העוטף את העמק מעל האגם, ממשיך להיצטנן ככל שמרחק הזמן מן השקיעה הולך וגדל. הלילה הנמשך מוריד עוד יותר את רמת החום של האוויר מעל האגם, בעוד שטמפרטורת פני המיים באגם נשארת בערכים קבועים.

יוצא איפוא, שהפרש הטמפ' אף עולה, דבר המגדיל את האנרגיה התרמלית הנפלטת מהאגם ויוצרת עילוי חזק יותר ויותר ככל שהלילה יורד.

חדשי יולי אוגוסט החמים, מביאים איתם לאיזור הכינרת חום ולחות כמעט בלתי נסבלים. למי שדאייה, במיוחד במצנחי רחיפה, קרובה לליבו, התופעה הזו היא הדובדבן שבקיץ הארץ ישראלי.

יום חמישה י"ח באב. שלש שעות של נסיעה בכבישי הצפון בדרך למבוא חמה, לעיתים בפקקים מעצבנים, מביאים קבוצה קטנה של מרחפים מלווים ומלוות, לחוויה שתישאר בלתי נשכחת. דאייה באפקט כינרת.

הרוח בדרך לצפון מדאיגה מאוד. אחרי ככלות הכול, אם נגיע והעצמה תהייה כפי שהיא נראית על צמרות העצים בצידי הדרכים, אזי אין לנו סיכוי לממש פנטזיה אמיתית המלווה אותנו זה זמן.

בדרך המתעקלת במעלה הכביש המפותל של הקצה הדרומי ביותר של רמת הגולן סמוך לחמת גדר, אני מתדרך את החברים לקראת ההגעה. התכנון המקורי היה לעשות תדרוך מסודר בעמדה, אך מפאת האיחור נראה שלא נספיק ולכן אני מבצע את התדרוך לפני ההגעה.

עוד מספר דקות נסיעה לאורך כביש הרמה, ואנו מגיעים לעמדה. השמש שוקעת באיטיות מאחורי עננים במערב ויוצרת קרני אור הנפלטים לשמיים הכחולים כהים המקבלים גוון סגול. הכתום הזוהר של השמש השוקעת פוגש אותנו בכניסה לעמדה ומבט מהיר לסרטים המתבדרים ברוח, מגלה שהתנאים להמראה נהדרים.

רענן לידג'י ואור כבר ממתינים בעמדה כשעתיים. אין הרבה זמן לבזבז. אני מפזר הסברים אחרונים לכל מי שקרוב אלי ומתכונן ליציאה לאוויר.

ההתארגנות לקראת ההמראה אורכת דקות קצרות. אלי קולודנר פורש את המצנח הצהוב של המועדון – Effect 36, נירתם ומוכן להנפה קידמית. אלי מגיע עם רקע במצנחים שקיבל בשהייה שלו בהודו. עם קורס מזורז כיאה למקומיים בהודו, אלי קיבל את הבסיס הראשוני של טיסה בהרים כאשר יצא לאוויר בעמדת המראה בגובה 4,000 מטר בהימלייה ונחת בשדה נחיתה בגובה 2,000 מטר מעל פני הים. מבוא חמה קטן עליו !

השמש כבר הרבה מתחת לאופק, חייבים לצאת. הרוח כבר בערכים נוחים מאוד להנפה אחורית ויציאה לאוויר. אני מתדרך את אלי בהנחיות אחרונות ועוזר לו לצאת. היציאה שלו בהנפה קידמית חלקה והוא תופס נסיקה לגובה מעל העמדה מייד ביציאה. צווחת הצהלה שהוא פולט במלוא גרונו ביציאה, עושה טוב לכולם בעמדה.

בו זמנית מתארגן ליציאה גם רענן. עם מצנח AGT מיושן אך טוב ובטוח, היציאה שלו מהירה. הנפה, עזרה של רומן קריפק בעגינה, משיכה לעבר היציאה ובעזרת הספיד סיסטם, ה- AGT הכחול ממריא אל על מעבר למצוק ובפנייה לצד הצפוני צובר גובה במהירות.

אין אפשרות להתעלם מהמחזה היפה. על רקע הדמדומים מקבלת החופה גוון כהה יותר והאוויר הרגוע והשקט, כמו גם הרוח המלטפת בפני המביטים בו, משאירה אצלנו טעם של מהר מהר, גם אנחנו רוצים לעלות כבר לאוויר.

מצנח הטנדם שלי כבר פרוש, דביר אלמוג, הנוסע המצטרף אלי לטיסה, הוא צלם מקצועי. דביר כבר רתום ומוכן וציוד הצילום התלוי לו על החזה ובולט כמו תותח קדימה מוסיף לאווירה. בד"ח אחרון לפני המראה, משיכה, הנפה, סיבוב לכיוון המראה, שני צעדים ואנחנו באוויר.

הטיסה הזו שזה עתה המראנו אליה תישאר עמוק בזיכרון של דביר ושלי גם יחד, ולו רק בגלל התצלומים המדהימים שילווי אותנו לתמיד.

הדימדומים האחרונים שלאחר השקיעה מאפשרים לנו לראות מלמעלה את הטנדם האדום של רומן יחד עם  הנוסע שלו – אור – חבר של רענן, יוצא להמראה מייד אחרינו.

ארבעה מצנחים באוויר. ערב יורד על העמק. אנו משייטים לאורך המצוק של מבוא חמה מנצלים את העילוי שהרכס מייצר עם רוח של כ- 20 קמ"ש.

דביר יורה צילומים לכל עבר. הקליקים של ציוד הצילום המסורבל שלו מהולים בצפצופי הווריו.

כעת ללא מילים.

התחושה האופפת את שנינו ביחד היא פשוט ללא יכולת לתיאור. האוויר רגוע והשקט המדהים הנופל על העמק כולו לאחר השקיעה, מוסיף נופך של רוגע ושלווה מוחלטת. רק איוושת הרוח הנשמעת מעלינו בין מיתרי המצנח, משלימה את הכול.

העילוי קבוע בשלב זה. אנו משייטים בגבהים שבין 200 ל- 300 מטר מעל עמדת ההמראה.

פה ושם מישהו מהארבעה מתחיל לצאת לכיוון האגם, מאבד גובה וחוזר מייד לרכס. העילוי של אפקט כינרת עדיין לא התחיל.

מספר דקות חולפות והראות מתחילה להיות פחות טובה. החושך בדרך. קשר עיין תמידי עם כולם. האורות המנצנצים של היישובים הפזורים מסביב לכינרת ולאורך בקעת הירדן, הם הדבר הבולט ביותר כעת. פנסי המכוניות השועטות לאורך כביש עין גב, מייצרים קו אור רצוף  ונידמה לך שהכביש בעצם נהפך לסרט אור בהיר וצר הניקטע מידי פעם בין העצים הרבים המלווים אותו.

בשלב זה מתחילה בעצם המלחמה העיקשת שלנו עם אפקט כינרת. אני מביט למערב ומספיק לראות את אלי בגובה רב מעל הכינרת. רומן בטנדם האדום, שכעת כבר נראה ככתם שחור בשמי הלילה היורד על העמק, דואה גבוה מעל שדה הנחיתה.

יוצאים לכיוון האגם ומטפסים. האוויר החם העולה מכה בפנינו והחופה נוטה לאחור כל העת בזמן הטיפס. הווריו מצפצף. דביר מכבה את המצלמה שלו ומתחבר לטיסה באופן מושלם.  הכל שקט. תחושת מתח אופפת אותי ואני ממעיט בדיבור. הטיפוס הוא קבוע ומהיר.

חושך !

ניצנוצי האורות של צמח מסמנים את הקשת שהחוף הדרומי של האגם מייצר, ודומה שהכתם השחור של האגם כולו, כפי שזה ניראה לנו ממעוף הציפור, נחתך על ידי האורות הפזורים מסביבו.

אין קשר עין עם שאר המצנחים. וזה לא טוב ! אני מקבל החלטה ומתחיל בתהליך של איבוד גובה. כרגע מעל שדה הנחיתה. האנטנה הסלולרית עם האורות האדומים מדרום וכביש עין גב לאורך הצד המערבי של השדה, מאפשרים לי אומדן מיקום מעל שדה הנחיתה.

WingOvers חריפים לאיבוד גובה, לא עוזרים. ביציאה מההטייה החריפה של ה- Wing המצנח מקבל תאוצה ושוב מטפס.

שוב Winging יותר חריף, וזה לא עוזר.

אני נכנס לצלילה ספיראלית מתונה. משתדל לסרוק את המרחב האוויר הסמוך לי כדי לא לפגוש מצנח אחר. דביר מזהה מרחוק כתם שחור השט לו בגובה זהה לשלנו. ניראה כמו הטנדם של רומן. אני מקווה שהם גם רואים אותנו ומשתדלים לרדת לנחיתה, ומהר !

שוב פעם WingOvers. וזה לא עוזר. הווריו מצפצף ומסמן טיפוס ועוד ועוד טיפוס לגובה. אני מעדיף לשמור על כנף שלמה ולא להשתמש ב – Big Ears. האוויר נהפך לבלתי יציב. מידי פעם הכנף מיטלטלת בעילוי החזק. הגובה הוא בערך 600-700 מטר מעל עמדת הנחיתה. איך שהוא אני מצליח לרדת מעט, אך מייד בפנייה לכיוון האגם הכל עולה שוב.

אני שומר את קו השדה המזרחי ובכל זאת מידי פעם מצליח לאבד מעט גובה. צלילות מתונות ופניות של 360 מעלות, ואנחנו מתקרבים אט אט לשדה נחיתה. ניתן כבר לראות את המשטח של השדה הקצור, והתלמים הרצים לאורכו.

40 – 50 מטר מעפ"ש. כניסה לפיינל. אפס רוח סמוך לקרקע. דביר עובר למצב עמידה ומתכונן לרוץ. הכל רץ מהר מאוד מתחת לרגלינו.

פלייר חזק ! המצנח מאט מעט. ריצה של דביר, מעידה קטנה שלי והחופה רצה קדימה מעלינו ונופלת לפנינו.

נחתנו !

השעה כבר קרוב ל- 21:00. שעה ורבע באוויר. תחושת הקלה מהולה בהרגשת סיפוק והתרוממות אופפים אותי ואת דביר. קשה לדביר אלמוג להתבטא. הוא לא בדיוק מבין מה עובר עליו לאחר הנחיתה. התחושה הזו, שאנו הוותיקים  מכירים כה טוב, תחושה של התרוממות, עילאיות וסיפוק אדיר שמלווה אותנו לאחר כל טיסת קרוס או טיסה מיוחדת כזו, היא חדשה לו. המלים נעתקות מפיו ואני שומע אותו רק מלמל; שימי ! זה הייה מדהים ! שימי, שימי !

אוספים ציוד וצועדים לעבר השביל. הכל שקט, החששות המתגנבות ללבי במחשבה על שאר החברה שעדיין באוויר, כבר די מטרידות אותי.

אני מתקשר לאלי בטלפון. מקבל תשובה מייד.

אלי היכן אתה ?

אני עדיין באוויר ! הוא עונה בקול רגוע וברקע איוושת הרוח המלווה אותו.

אתה יכול לזהות מיקום ?

כן, צפונית לאנטנה הסלולרית. 100-200 מטר קרוב לשדה הנחיתה, אבל אני לא רואה כלום!!

יש לך אומדן גובה ?

אני מעריך 200 – 300 מטר לפי האורות של המכוניות בכביש.

O.K. -  האם אתה מזהה את הקו הכהה של השביל בקצה המזרחי של השדה ? כן, כן מזהה !

זה הגבול המזרחי שלך. מעליו עובר קו מתח. שמור קו זה ובצע שמיניות מסודרות לאיבוד גובה.

קיבלתי !

אני נישאר עם אלי מספר דקות בקשר, כאשר לפתע אני מזהה את הצללית השחורה של המצנח שלו מתקרבת במהירות בסיבובי שמינויות במרכז השדה.

אני מכבה את הטלפון, ועובר לקשר צעקות איתו. הוא שומע. ניכנס לפיינל לפי ההנחיות שלי ונוחת.

בינתיים מגיע רכב בשביל העובר לאורך השדה. רומן ואור יורדים. התחושה של כולנו היא חוויה בפני עצמה. כולם מדברים עם כולם מנסים להעביר תיאורים ורגעים מהטיסה המהממת שזה עתה ירדנו ממנה.

רענן ! מה עם רענן ?!

אני מנסה לאתר מספר טלפון שלו. אין לנו. האם הוא עדיין באוויר ?

הדקות חולפות ורכב האיסוף מעמדת ההמראה מגיע. רענן לידיג'י יוצא ממנו ורץ לעברי.

שימי ! שימי ! אני רוצה לחבק אותך ! אדיר, הייה אדיר ! תודה תודה ! איזו טיסה!

הדברים עוברים לי עלי יד האוזן, ויותר מעניין אותי לשמוע ממנו היכן נחת. מסתבר שבשלב מסויים הייה נוח לו יותר לנחות למעלה בשדה בסמוך לעמדת ההמראה.

עולים לרכב ונוסעים חזרה לעמדה. בדרך עוצרים בתחנת הדלק של קיבוץ האון ובמרכולית שם מצטיידים בכמויות לא קטנות של בירה קרה.

הרכב הענק של אלי קולודנר אפוף באווירה של שמחה. כולם מדברים עם כולם.

המשך הערב בעמדה, המדורה, הבירות, הסטייקים, השירה, הגיטרה, הבדיחות והנוף המהמם הנשקף בשעות לילה מעמדת ההמראה, היו אך המשך טבעי לערב של חוויה אדירה.

סיתוונית באפקט כינרת ! עוד יהיו כאלה !

שימי הנגבי

מנחם אב – תשס"ד

בקרו באתר סיתוונית - בית ספר לרחיפה