קואליציות
קואליציות משתנות על פי שיטת הבחירות והתרבות הפוליטית בכל מדינה (ראה שיעורים על בחירות ומפלגות):
יש טווח אידיאולוגי לקואליציה ופרט למצבים קיצוניים לא תשב מפלגת ימין קיצונית עם שמאל קיצונית על כן ישנן מספר אפשרויות.
גודלן של המפלגות ומיקומן המערכת הפוליטית משפיע על עמדת המיקוח. תיתכן מפלגה קטנה אך מיקומה מאפשר לה לסחוט כספים ממפלגת השלטון. על כן נאמר כי קואליציה מעוותת: מוסיפה, מכניה, מחלקת על פי הסכם.
יתרונן של המפלגות היושבות בקואליציה:
•o שלטון = כוח והשפעה (כיסאות = עמדות השפעה)
•o שליטה בתקציבים - כסף לקבוצת האינטרס / בוחרים.
•o אופציה להכתיב את האידיאולוגיה.
•o מקנה רלוונטיות / לגיטימציה - כניסה לקואליציה מקנה לגיטימציה למפלגה (בגין וחירות, שינוי). ערביי ישראל נחשבים כלא לגיטימיים והדבר מחליש אותם על אף היותם רלוונטיים לקהל הבוחרים שלהם.
•o יצירת אליבי - היושב בקואליציה יכול לומר שניכנס כדי לקדם אינטרס מסוימים ולומר שלא נתנו לה לעשות את כל מה שרצה.
חסרונות הישיבה בקואליציה:
•o היושבים בקואליציה משלמים את מחיר האחריות ובכך מתרחקים ממימוש ה"אידיאולוגיה הטהורה".
•o הישיבה בקואליציה מחייבת פשרנות. ולכן יש איבוד של יכולת התימרון.
•o הצלחות של ממשלות מזוהות עם המנהיג שלהן. אם יכשל המנהיג יגלגל את האחריות לקואליציה כולה.
•o כתוצאה מכל אלה איבוד אמון הציבור שיתבטא בבחירות הבאות.
מושגים:
מפלגת שלטון - הגורם המרכזי בממשלה, "מפלגת הציר", בעל האפשרות להרכבת קואליציה. יתכנו גם שתי מפלגות כאלו. אם ישנה בלעדיות לאחת כזו לאורך זמן תהפוך למפלגה דומיננטית. מפלגה זו תגדיר את שאר השותפות כסחטניות ותנסה לקצץ אותן במסגרת התקציב.
לשון מאזניים - מפלגות בעלות יכולת הצטרפות לכל קואליציה ומתאימות. האינטרס מנחה אותן הוא הישיבה בקואליציה. הן יהיו מפלגות קטנות או בינוניות אך כוחן היחסי גדול הון ישתמשו בו ל"סחיטת" כספים. מפלגת השלטון תחפש ראשית את השותפות הטבעיות ורק לאחר מכן תפנה למפלגות "לשון המאזניים" -בשל הסכנה שיתחברו לקואליציה יריבה.
רשת ביטחון - מפלגה שלא לקחה חלק בקואליציה אך תמשמש לה רשת ביטחון בנושאים מסוימים התואמים את תפיסת עולמה. מפלגות אלו נבחנות בעיתות משבר כשלמפלגת השלטון אין הכוח לממש את המדיניות שלה, אז הן באות לידי ביטוי ומספקות את התמיכה בכנסת. קיימת בעייתיות כיוון שהדבר לגיטימי ולא לגיטימי - הערבים באוסלו ואצל שרון.
קואליציה נודדת - מצויה במשטרים נשיאותיים לרוב שלא מחייבים הקמת קואליציה קבועה שכן הנשיא מנהל את ענייני המדינה. מדובר על הצבעת הפרלמנט בנושאים מצפוניים בהם לא ניתן לכפות משמעת קואליציונית (הפלות, דת ומדינה, יחסים עם גרמניה). במקרים אלו, במידה ולנשיא הנבחר אין רוב של מפלגתו בפרלמנט הוא יבקש את תמיכתם של סנאטורים בתמורה לתגמול (כבוד, הערכה, סיוע בהעברת חוקים).
לא ניתן להסתמך על קואליציות אלה פרט להצבעה ספציפית.
מפלגות גלגל חמישי - מפלגות שהצטרפו לקואליציה ברגע האחרון או במהלך הקדנציה נחשבות סחטניות יותר ממפלגות שהשיגו את דרישותיהם בתהליך המשא ומתן הראשוני.
היסטוריה מוכיחה שמפלגות שנכנסו אחרונות לקואליציה יהיו גם הראשונות לצאת כי אם מפלגת השלטון לא חייבת את אותה מפלגה הדיון הופך בעייתי ויחסי הכוחות הם לטובת מפלגת השלטון.
פעמים רבות מפלגות אלו מוגדות כ"סחטניות" ע"י מפלגת השלטון וכ"אידיאולוגיות" בעיני עצמן. במידה ויכנסו מאוחר יראו כמי ש"ניקנו" ע"י השלטון.
עיוותים בקואליציה:
הקואליציה יוצרות פיתויים שונים ועל כן היא רבת עיוותים:
•o קידום אישי - וויתור על עמדות אידיאולוגיות מסיבות אישיות (יוקרה, וולבו).
•o הנטייה להתנפח - ממשלות מרשות לעצמן ריבוי שרים כפי שהציבור יוכל לשאת זאת. כך נוצרה פונקצית "שר בלי תיק".
•o חבירה למפלגת השלטון - מעבר ממפלגה אחת לאחרת על מנת להיות בשלטון. כארלנתריזם -על שם כלנתר, נבחר למפלגה אחת ונדד למפלגה אחרת שהצליחה לכונן רוב במועצת עיריית ירושלים. "התרגיל המסריח" גם הוא הוכחה לכך שמפלגות מוכנות לנדוד על מנת לקדם את האינטרסים שלהם ולאו דווקא על פי חוקי האתיקה.
•o חוסר פרופורציונאליות - אין תרגום מדויק של רצון הציבור - מפלגות קטנות הן בעלות כוח רב רק בשל עמדת המיקוח שלהן.
דמוקרטיה קואליציונית / בועז שפירא
הדמוקרטיה בראשיתה הייתה דמוקרטיה ישירה אולם הדבר לא אפשרי כיום במדינות מודרניות רבות אוכלוסיה. לכן, אנו פועלים לפי עקרון הדמוקרטיה הייצוגית שהיא בבסיסה האצלת סמכויות לנבחרים כאשר הסמכות מגיעה מלמטה.
הבעיה העיקרית בדמוקרטיה ישירה היא: שקשה להבטיח כי הנציג ייצג נאמנה את האינטרסים של שולחיו כל הזמן.
חברה במשטר דמוקרטי צריכה להחליט על פי "רצון העם" מהי שיטת הממשל ושיטת הבחירות שיתאימו לה מבין מגוון שיטות קיימות. השיטה למעשה מתרגמת את קולות הבוחרים למשרות פוליטיות מרכזיות.
שיטת הבחירות ובניית קואליציה הם תהליכים מניפולטיביים ביותר.
חשוב לזכור כי המושג קואליציה הינו רחב ובא לידי ביטוי בתחומים פוליטיים רבים כמו למשל: מפלגה, קבוצות לחץ ועוד. קואליציה למעשה מקיפה אנשים קבוצות שאין להם זהות גמורה אולם הם מתאגדים על מנת לממש אינטרסים משותפים. קואליציה מתגבשת על סמך הסכמה של 2 גורמים ומעלה ומבטיחה תוצאה טובה יותר מכפי שהייתה מתקבלת ללא שיתוף פעולה. בדמוקרטיה דו מפלגתית אין צורך בתהליך קואליציוני לעומת דמוקרטיה רב מפלגתית בה מתקיים תהליך קואליציוני מתמיד.
מפלגות וקואליציות:
4 סיבות המניעות מפלגות להצטרפות לקואליציה ממשלתית:
•1. השפעה שלטונית- המפלגות שואפות לקחת חלק בשלטון, להשפיע עליו, להיות אחראיות לתקציבים ציבוריים ולהשפיע על המדיניות הציבורית.
•2. קיום - השתתפות בממשלה נוטה להשפיע על עצם קיום המפלגה.
•3. לגיטימציה למדיניות - השותפות בקואליציה מעניקה לגיטימציה למדיניות לא פופולארית.
•4. פטריוטי- מפלגה יכולה לראות צורך פטריוטי בהשתתפותה בממשלה.
2 סיבות לבעייתיות הקיימת בשותפות קואליציונית:
- אי נוחות- על שיתוף הפעולה עם היריבים.
- זהות המפלגה - על המפלגה לבחון האם בהסכם הקואליציוני היא מצליחה לשמר את זהותה ולא לשלם מחיר כבד מדי שיבריח את הבוחרים ויגביל את כוחה.
קואליציה כאליבי- הקואליציה מאפשרת למפלגות לתרץ את חוסר היישום של הבטחות לבוחרים טרום הבחירות מאחר ובהסכם הקואליציוני נעשות פשרות רבות.
הקואליציה בסופו של דבר במובן מסוים מהווה בגידה של המפלגה בציבור בוחריה אולם מתארת את רצון הציבור הרחב בצורה מדויקת יותר מאשר המצע של כל מפלגה לחוד מאחר ובקואליציה נעשות פשרות על המצע על מנת להגיע למכנה משותף רחב ככל הניתן.
חשש ממשי של המפלגה היא מהאפשרות כי גורמים פנים מפלגתיים, המתנגדים לפשרות הקואליציוניות ינסו לבצע הפיכה או להתמרד בשלטון המפלגה (דוגמת מורדי הליכוד) ההצטרפות לקואליציה יוצרת לחצים סיעתיים קשים שיכולים להביא עד פילוג המפלגה (ליכוד- קדימה) חשוב לזכור כי במשחק הקואליציוני הזה לא מדובר רק בהשתתפות של מפלגות שלמות כפי שנראה על פני השטח אלא גם של סיעות, גורמים פנים מפלגתיים ואף פוליטיקאים בודדים.
פוליטיקה קואליציונית כפוגעת בערכי הדמוקרטיה - יש הטוענים כך מאחר והיא לוקחת את בחירת הממשלה מהבוחרים ומפקידה אותה בידי פוליטיקאים העושים עסקאות שלא תמיד משקפות את רצון הבוחרים.
כלומר לעיתים נוצרת ממשלה שהיא סילוף גמור של רצון הבוחרים בכך שהיא מעניקה כוח למפלגות קטנות שהן או למטרת רווח פוליטי, או מפלגות שהציבור בחר בבחירות ל"העניש" או מפלגות קיצוניות. ההסכם הקואליציוני המהווה את הבסיס למדיניות הממשלה מהווה פשרה שלא אושרה ע"י הבוחרים. מעבר לזה, הבחירות ככלי להבעת שביעות/ חוסר שביעות מהמפלגה מאבדות מהאפקטיביות מאחר ולא תמיד ברורה מידת האחריות של כל מפלגה בנפרד למדיניות שלה.
אנו למדים כי מה שנראה כהפסד בקלפי לא מעיד על חיסול הכוח הפוליטי.
ממשלה וקואליציה:
רה"מ מהווה שחקן ראשי אולם כאשר מביטים בקואליציה פנימה לקואליציה רה"מ הוא סה"כ מנהיג אחת הקבוצות. כל מרכיב ממשלה במערכת רב מפלגתית זקוק לקואליציה רחבה של מפלגות וקבוצות על מנת לעבור את סף חמישים האחוז. השותפות היא המחלישה את זהותו, ייחודו וחדות המסר של רה"מ.
בקואליציית ערב הבחירות מתמקד המועמד בכמה שיותר בוחרים כלומר, הקמת קואליציה רחבה ככל האפשר.
ביחסים שבין הפרלמנט לבין הממשלה והעומד בראשה הממשלה היא הדומיננטית מאחר והבעת אי אמון בה יביא לפיזור הפרלמנט. חברי הפרלמנט ששייכים לקואליציה מחויבים במשמעת שמוסכמת בהסכם הקואליציוני המגביל את פעילותם ויוזמתם.
אופוזיציה פרלמנטארית חלשה בעיקר בשעות בהם הממשלה מתקשה להתמודד עם נושאים ביטחוניים כלכליים עלולה להביא לעליית גורמים חוץ פרלמנטרים קיצוניים.
במערכת הרב מפלגתית, הציבור מצפה שהממשלה לא תסטה מעקרונותיה על אף הסחטנות של המפלגות הקטנות אולם בפועל המציאות מאלצת את הממשלה לא אחת לבצע מהלכים פרגמאטיים המתעלמים מהאידיאולוגיה. באופן כללי ניתן לזהות תזוזה למרכז בקרב מפלגות שיש להם סיכוי להרכיב ממשלה בזמן בחירות על מנת למשוך את הקולות ה"צפים".
יציבות הקואליציה ותפקוד הממשלה:
!!! ההיסטוריה מלמדת כי ההנחה שמערכת דו מפלגתית מניבה דמוקרטיה יותר אפקטיבית ויציבה ממערכת רב מפלגתית היא מוטעית. ממשלות קואליציוניות קרובות יותר לאזרח הממוצע מאשר מפלגה אחת המורכבת מימין או שמאל. ממשלות קואליציוניות הן רחבות, מייצגות את מרבית הכוחות הפוליטיים ולכן מתאימות יותר לחברה פלורליסטית. לא יציב בחברה פלורליסטית כי לא מייצג את החברה.
השפעות על התהליך הקואליציוני: חוקות, חוקים, הסדרים מוסדיים ותרבות פוליטית מטילים אילוצים על המערכת הקואליציונית- על הקמתה, תחזוקתה ופירוקה. והוא משפיע על תפקוד המפלגות, הפרלמנט, הממשלה וראש הממשלה.
•o מפלגות- הקמת הקואליציה משליכה על הפעילות הפנים מפלגתית כאשר סיעות פנים מפלגתיות מנסות להשפיע על הרכב הממשלה ומדיניותה.
•o רשות המחוקקת- יחסים המהותיים והמספריים בין הקואליציה לאופוזיציה קובעים את אופי תפקוד הפרלמנט (הכנסת).
•o ממשלה- מושפעת מיחסי הגומלין בין השותפות הקואליציוניות.
גורמים המשפיעים על יציבות הקואליציה:
•1. היחס המספרי בין הקואליציה לאופוזיציה- קואליציה גדולה תהיה יציבה יותר (לב דווקא).
•2. צל הבחירות - משפיע על כל חברות הקואליציה שיודעות כי בקרוב יתמודדו מול שותפיהן לקואליציה לכן הימצאות המתחרים בממשלה מעמידה את השרים בפני שאלות קשות הנוגעות לקרדיט ופופולאריות.
משטר יציב וממשלה יציבה הם מונחים נבדלים,הם קרובים זה לזה בכך שאי יציבות של הממשלה נתפסת כחולשה של המשטר. אך יתכן גם מצב בו ממשלה יציבה מידי (דומיננטית) תהווה איום על יציבות המשטר מאחר והיא עלולה ליצור חוסר איזון במערכת של האיזונים ובלמים.