המון שנים הייתה הפרדה ברורה בין אנשים אשר חיו בקיבוץ לבין אלו אשר חיו במושב. שתי הקהילות היו מופרדות זו מזו באופן כמעט טוטאלי ולעיתים אף התפתחו ביניהם יחסים של טינה. הנתק בין שתי הקהילות גם לפערים גדולים בין אוכלוסיות האנשים במועצות השונות ולעיתים אף לוויכוחים מיותרים. הפער החברתי היה מורגש בהמון מסגרות במועצות השונות. בין אם זו ההפרדה בין הילדים בבתי הילדים, כך שהיו גנים אשר היו מיועדים לאנשי הקהילה במושב ובתי ילדים בתוך הקיבוצים אשר היו מיועדים לחברי הקיבוץ בלבד. גם בבתי הספר הייתה הפרדה מוחלטת בין האוכלוסיות השונות: תלמידי מושבים למדו בבתי ספר המיועדים לתושבי מושבים ותלמידי הקיבוץ היו בבתי ספר המיועדים לאוכלוסיית אנשים אשר גרה בקיבוץ. העוינות אשר התפתחה בין הקיבוצניקים למושבניקים כתוצאה מההפרדות הללו ונבעה לרוב כפועל יוצא מחוסר ההכרות בין האוכלוסיות השונות. איחוד האוכלוסיות במסגרות השונות בין אם אלו בתי ספר או גני ילדים, עזר במידה רבה לצמצם את הפערים בין האוכלוסיות וההבנה של השונה והדומה בכל אחת מהן. דוגמא אחת ניתן לראות מיד כאשר נכנסים לקיבוץ או מושב והיא שבניגוד לקיבוצים אשר בהם הבתים מעוצבים בסגנון דומה והם כמעט זהים בין כל חברי הקיבוץ כל בית פרטי במושב הוא בעל מראה ייחודי משלו ומעוצב בסגנון שונה.
כתוצאה משינויים האורח החיים של אנשי הקהילה הקיבוצית חברי קיבוץ רבים מחליטים לעזוב את הקיבוץ לעבוד לחיות בקהילה פחות נוקשה שזה כולל לקנות נחלה למכירה במושב ולבנות עליה בית. נחלות למכירה נהיו עניין נפוץ והן מציעות פתרון יחסית זול לנוח ואנשים אשר לא מעוניינים לחיות באזורים אשר מאוכלסים במידה רבה כגון הערים השונות בארץ. החיים בקיבוץ, יישוב קהילתי או מושב מציעים איכות חיים גבוהה יותר עם שקט, מרחב ואויר נקי יותר.
אנשים רבים מעדיפים במקום לגור במגדל קומות, בדירה קטנה וצפופה בעיר לחיות בדירת קרקע. מודעות של וילה במושב למכירה יכולות לענות על הביקוש בקרב האנשים אשר מוצאים את עצמם מתקשים לחיות בבנייני קומות. אנשים רבים טוענים שמהרגע שהם התרגלו לחיות בדירת קרקע ללא הצפיפות והצורך לרדת במדרגות או במעלית כל יום מהבית הם אינם יכולים לחזור לגור יותר בבניין דירות- שיש בו קומות ושכנים גם מלמעלה גם מלמטה וגם מהצדדים.