באחד הקורסים שלקחתי בלימודי באוניברסיטה, למדנו על המלחין הידוע מוצרט
בהתחלה כולם חשבו שיש לו כשרונות מיוחדים וכל השירים שהוא מלחין נובעים מזה שיש לו מזל והוא כשרוני.
על פי המחקרים, באותה התקופה, האמונה הרווחת הייתה כזו: מי שמצליח, מצליח מכיוון שיש לו מזל, שיש לו כסף, או שיש לו תכונות או כישורים שאין לאף אחד.
אותם מחקרים הראו שעם הזמן הבינו שזה לא עובד ככה בדיוק. אז נכון שיש לאנשים כשרונות בסיסיים שהם יכולים לפתח ואולי בזכות כשרון כזה או אחר יש להם קצת יתרון על אחרים, אך זה לא תמיד עובד ככה.
למעשה כמעט לכל אחד מאיתנו יש את הכשרונות ומה שנשאר לנו לעשות איתם, זה פשוט לפתח אותם.
אותם אנשים גדולים לא הצליחו אך ורק בזכות כשרונותיהם, אלא הם פיתחו אצלם עוד כמה דברים מאוד חשובים מעבר לכשרונות שלהם.
הם פיתחו שאיפה להצלחה, הם פיתחו אמביציה ומוטיבציה להצליח בכל אשר יפנו בו.
במשך השנים, אנשים התחילו להפריד בין האדם המצליח לבין המזל, הכשרון והאמונה שרק אנשים מסויימים מיועדים להצליח ולא כולם יכולים להצליח.
הם התחילו להבין שכל אחד יכול להחליט שהוא תופס את עצמו ולקחת את עצמו לעבר ההצלחה שלו.
התקופה המדעית, הנקראת כך על פי החוקרים, הפכה את החשיבה מהקצה אל הקצה ובזכותה אנשים הבינו שגם הם יכולים ליצור הצלחה בחייהם בכל תחום שהם רוצים. הם רק צריכים לפתח את הכישורים שחבויים בהם ולפעמים הם אפילו לא מודעים אליהם.
לדוגמא: אם ניקח ילד שהוא מעולה בלנגן על פסנתר, אך לא יהיה לו פסנתר כדי לנגן עליו או מורה שילמד אותו, הילד הזה בסופו של דבר לא יהיה מעולה בפסנתר כמו שהוא יכל להיות.
לכל אחד מאיתנו יש כישורים חבויים בתוכו וצריך פשוט לפתח אותם ולהעצים אותם.
בהצלחה!