בתי אבות סיעודיים הן מוסדות שאמורים לתת מענה לאוכלוסייה הוותיקה של מדינת ישראל.
באוטופיה המוסדות האלה היו אמורים לתת מענה לרוב תושבי מדינת ישראל( למעלה מ730 אלף איש נכון לשנת 2008), אך בפועל בתי אבות סיעודיים נותנים מענה לפחות מ3% מהאוכלוסייה הוותיקה.
הדבר מרתיח משום שהמדינה הסירה אחריות מידיה בכל הנוגע לטיפול באוכלוסיה הוותיקה, והמוסדות שבידיה מופרטים בזה אחר זה משום שלטפל בזקנים הוא לא רווחי בשביל המדינה.
הדבר הפך את בתי האבות הסיעודיים להפוך לעסקים לכל דבר ועניין, עם תזרימים כספיים, וועד מנהלים והתייעלות.
הדבר אומנם ייעל את המערכת, אך הופך את המערכת הזו לפחות ופחות נגישה לאוכלוסיה הוותיקה.
סדרי הגודל של העלות לחודש בבתי אבות סיעודיים נעות בין כמה אלפי שקלים ועד לסכומים בנעים סביב 100 אלף שקל בחודש.
הסכומים האסטרונומים האלה בכל קנה מידה גורמים לכך שהאוכלוסייה שאנחנו כל כך אוהבים וזו בעשה את מי שאנחנו היום נרמסת ואינה יכולה לחיות בכבוד מול הפערים החברתיים שנוצרים במדינתנו בימים טרופים אלה.
בהחלט חבל שזהו היחס אל ההורים שלנו.
יש לציין את עבודתם המסורה של אנשי הצוות בבתי האבות הסיעודיים ששמים לנגד עיניהם את הזקנים ולא את השקלים.
הם עובדים ימים כלילות, מחליפים סדינים מלאים בצואה וחיתולים, מטפלים גם באנשים הלא נעימים כאילו היו הוריהם שלהם, והכול בתנאי שכר לא מתגמלים (שמעלה את השאלה לאן הולך הכסף הרב) וללא תפיחה על השכם בעתות משבר.
בהחלט מדובר במלאכים של האוכלוסייה הוותיקה.
בתי אבות בחיפה מקובצים ומנסים לתת מענה לחיפה והסביבה. בפועל כמובן שהם אינם יכולים לספק את הדרישה העצומה שלצפון יש להציע.
נקודת האור בעניין היא שבתי האבות בחיפה מצוידים בכל הטוב שיש לתחום להציע והם בהחלט מספקים את הסחורה מבחינה מקצועית.
בתי אבות במרכז, מבחינת שירות לציבור עושים עבודה מצוינת. הם עובדים בתפוסה כמעט מלאה או מלאה ברב ימות השנה ונותנים את הטיפול הטוב והמסור ביותר לאוכלוסיה הוותיקה עד כדי כך שהם אינם רוצים לעזוב את בתי האבות במרכז.
הדבר מעלה את תוחלת החיים הממוצעת של האוכלוסייה ובהחלט המרכז יודע את עליית תוחלת החיים המרשימה ביותר מכל חלקי הארץ.