להלן תקציר פסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט המחוזי מרכז. רקע עובדתי - במהלך שנת 2006 מכר המערער לגב' שרי אריסון את כל אחזקותיו, בשיעור 17%, במניות חברת אריסון השקעות. תמורת מכירת מניותיו, קיבל המערער סכום הנאמד במאות מיליוני שקלים. המערער נדרש ע"י רשות המיסים לשלם בגין התמורה שקיבל מעסקת המכירה של מניותיו מס בשיעור מלא (כ 50%). המערער ערער בפני בית המשפט על שומת המס שנקבעה לו, והצדדים הגיעו להסדר פשרה שקיבל תוקף של פסק ?דין, לפיו גובה המס שעל המערער לשלם יעמוד על סך מופחת.
בית המשפט ניתח את הוראות החוק הרלוונטיות. סעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה, קובע את עיקרון פומביות הדיון ולפיו :
"בית משפט ידון בפומבי, זולת אם נקבע אחרת בחוק או אם בית המשפט הורה אחרת לפי חוק."
סעיף 154(ג) לפקודת מס הכנסה מסייג או מצמצם את הזכות לפומביות הדיון כשמדובר בערעור מס הכנסה המתנהל בבית המשפט המחוזי ולפיו:
"כל ערעור לפני בית המשפט המחוזי לפי פרק זה יישמע בדלתיים סגורות, אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת לפי בקשת המערער."
סעיף 70(א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד?1984, מבהיר שמשמעות עובדת קיום דיון בדלתיים סגורות היא איסור פירסום:
"לא יפרסם אדם דבר על דיון שהתנהל בדלתיים סגורות אלא ברשות בית המשפט."
כך גם יש לתת את הדעת להוראת סעיפים 231?235 לפקודת מס הכנסה ? שורה של סעיפים, שעניינם שמירת סודיותו של מידע הקשור בנישומים. סעיפים שנועדו להגן על כך שלא ייחשפו פרטים המתייחסים "להכנסתו של אדם או לפרט שבהכנסתו", כך למשל בהתאם לסעיף 231(א) שכותרת השוליים שלו היא חובת סודיות, מבהירה כי מי שמטפל בביצוע הוראות הפקודה חייב לראות בכל מידה שמגיע לידיו שמתייחסים להכנסתו של אדם כדבר שבסוד ובלשונו:
"הממלא תפקיד רשמי בביצוע הפקודה, או המועסק בביצועה, חייב לראות כל תעודה, ידיעה, דו"ח, רשימת שומה או העתק מהם, והם מתייחסים להכנסתו של אדם או לפרט שבהכנסתו כדבר שבסוד ושבמהימנות אישית ולנהוג בהם על דרך זו."
התנאי שקבוע בסיפא לסעיף 154(ג) לפקודת מס הכנסה לא התקיים. זכות העיון בתיקי בית המשפט של מי שזר להליך, מוסדרת בתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקי בית משפט), התשס"ג?2003 (להלן: "תקנות העיון") סעיף 4(א) לתקנות קובע כי "כל אדם רשאי לבקש מבית המשפט לעיין בתיק בית המשפט ובלבד שהעיון בו אינו אסור על ?פי דין". תקנה 4(ד) לתקנות מוסיפה ומונה את השיקולים שעל בית המשפט לשקול, בקובעה כי "בבואו לשקול בקשת עיון, ייתן בית המשפט את דעתו, בין השאר, לעניינו בתיק של המבקש, לעניינם של בעלי הדין ושל מי שעלול להיפגע כתוצאה מהעיון, וכן לסבירות הקצאת המשאבים הנדרשת לשם היענות לבקשה". היקפו של העיון מוסדר בתקנה 4(ו) לתקנות, לפיה "החליט בית המשפט להתיר את העיון, רשאי הוא לקבוע כהחלטתו כל תנאי או הסדר הדרושים כדי לאזן בין הצורך בעיון לבין הפגיעה אשר עלולה להיגרם לבעלי הדין או לצד שלישי בשל העיון, לרבות השמטת פרטים, הגבלת מספר המעיינים ונקיטת אמצעים למניעת זיהוים של בעלי דין או אנשים אחרים; בית המשפט רשאי להגביל את היקף העיון ולהתנותו בתנאים, אם ראה כי הקצאת המשאבים הנדרשת מחייבת זאת". פסקי הדין שדנו בתקנות התוו את אמות המידה והעקרונות שיש לילך בהם כשמוגשת בקשה בהתאם לתקנות העיון בכלל ולגבי עיון בתיקי מיסוי בפרט (ראו החלטתו של כב' הרשם מרזל (כתוארו אז) ע"א 8849/01 עו"ד צבי סבוב נ' פז?גז חברה לשווק בע"מ מיום 15.2.2005 פורסם בנבו; ע"א 1651/08 עו"ד שי עינת (רו"ח) נ' ממנה מע"מ גוש דן החלטתה של כב' הרשמת (כתוארה אז) גאולה לווין מיום 27.7.08 פורסם בנבו).
האם עצם העובדה שהוגש ערעור מס אסורה בפרסום? השאלה היא עד להיכן מגיעה תחולתו של סעיף 154(ג) לפקודת מס הכנסה? האם הוא חל גם על עצם הגשת הערעור אם לאו. כב' השופט אלטוביה דחה את בקשת נישומה ליתן צו איסור פרסום גורף גם על עצם ההליך ואסר פרסום כל פרט שיש בו משום חשיפת סודות מסחריים או עסקיים או כל מידע בקשר עם פרטי הכנסתה של המבקשת (ראו בש"א (ת"א) 4023/06 אורלי ויינרמן נ' פקיד שומה תל אביב 3 פורסם בנבו 21.2.06 (להלן: "עניין וינרמן"). תמים דעים אנכי עם עמדה זו לפיה אין בעצם פרסום הידיעה שמתנהל הליך שומתי בין נישום לשלטונות המס, כדי להפר את הוראות החיסיון.
סעיף 154(ג) לפקודה נועד להגן על אינטרס הציבור וכשמדובר במיסוי משמעותו גביית מס אמת. אם יתאפשר לנישום למסור מידע מלא על עסקו והכנסותיו, בלי לחשוש לגילוי סודות מסחריים, ימסרו דיווחים שלמים ומלאים מה שיביא בהכרח לגביית מס אמת. לכן אישור הפרסום חל רק על גילויים שגילה הנישום מיזמתו בדבר עסקו והכנסותיו.
השאלה הצריכה הכרעה הינה האם תכליות הוראת החיסיון מצדיקות את החלתה גם על המידע המבוקש דהיינו פרסום הליך הערעור וחשיפת הסכם הפשרה של המערער עם שלטונות המס? כפי שעולה מהדברים דלעיל הכרעה בשאלה זו מצריכה איזון בין הזכות לפרטיות כנגד זכות הציבור לדעת.
הזכות לפרטיות מעוגנת הן כזכות חוקית מכוח חוק הגנת הפרטיות והן כזכות יסוד חוקתית מכוח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. פן נוסף חשוב לענייננו של זכות זו, נובע מהיותה של הזכות אחת מהתכליות העיקריות העומדות בבסיסן של הוראות החיסיון בדיני המס כדוגמת סעיף 154(ג) לפקודה.
אשר לזכות הציבור לקבל מידע מהרשות הציבורית, הגם שזו אינה מוזכרת במפורש בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, נהנית גם היא ממעמד מיוחד בשיטתנו. היא נתפסת כאחת מאבני היסוד של חברה חופשית וכתנאי הכרחי לקיומו של משטר דמוקרטי ומקובל לראות בה אחד מן ההיבטים של חופש הביטוי.
הכרעה
נוכח העובדה שניתן לגזור מתוך הנתונים שבהסכם הפשרה את שיעור השתכרותו ורווחיו של המערער לשנים האמורות, מדובר במידע פרטי שחוסה תחת חיסיונו של סעיף 154(ג) לפקודה וחוק הגנת הפרטיות כאחד.
יחד עם זה, זכותו של הציבור לדעת כמה היטיב הסדר הפשרה עם המערער. דהיינו מה שיעור ההפחתה שלו זכה המערער. המדובר במידע הקשור למדיניות שלטונות המס שאפשר שיש בו כדי להשליך על הסכמי פשרה אחרים שנערכים בין שלטונות המס לנישומים.
בית המשפט לא נעתר לבקשה כפי שהוגשה, אך התיר לפרסם שהסכום שעל המערער לשלם על פי הסכם הפשרה מייצג הפחתה של כ?28% מהמס הראשוני שנדרש ממנו על ידי פקיד השומה
לתקצירי פסקי דין נוספים בתחום המיסוי הבינלאומי, ראו: פסקי דין מיסוי ישראלי ומיסוי בינלאומי
ניתן לקבוע פגישה עם עורך דין מיסים בהתראה קצרה