מחיקת רישום פלילי – שינוי עילת סגירת תיק פלילי
מבוא
לרשות התביעה (המשטרתית או הפרקליטות) קנויה סמכות לסגור את תיק החקירה. במסגרת סמכות זו מפעיל התובע שיקול-דעת לפי הכללים להפעלתו על-ידי רשות שלטונית. במסגרת שיקול-דעתו מחליט הוא על העמדה או אי-העמדה לדין, ובמקרה האחרון קובע הוא את עילת סגירת התיק – באחת משלוש העילות הבאות: חוסר עניין לציבור, חוסר ראיות וחוסר אשמה. עוד בנושא זה ראה מאמרנו: "שינוי עילת סגירת תיק".
החלטה לסגור תיק בשל עילה מסוימת, כהחלטות אחרות של פרקליטת המדינה וכהחלטות היועץ המשפטי לממשלה, אינה חסינה מפני ביקורת שיפוטית, כשהעילה המרכזית לביקורת כזו היא חוסר סבירות קיצונית.
אלא שהחלטה בדבר סגירת תיק חקירה ואי-העמדתו לדין של מי שנגדו נערכה חקירה מצויה בגרעין הקשה של סמכות הפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה, לפי העניין, והפסיקה הכירה בקיומו של מיתחם סבירות רחב בהחלטות המתקבלות בדבר העמדה לדין או הימנעות מהעמדה לדין ובדבר דיות הראיות לצורך העמדה לדין.
המסגרת הנורמטיבית
תיקים סגורים שלא נסגרו מחוסר אשמה מופיעים ברישום המשטרתי הפנימי. מידע על אותם תיקים עשוי להימסר לרשויות חקירה ובטחון אחרים: לשירות הביטחון הכללי, למשטרה הצבאית ולמחלקת בטחון שדה של צה"ל. הוא עשוי להיות מועבר ליועץ המשפטי לממשלה, לתובעים שהוסמכו על ידו ולקציני מבחן. לפיכך, תיק אשר נסגר שלא מחוסר אשמה מכתים את שמו הטוב של האדם, והרישום לגביו "מטיל... סטיגמה על בעל הרישום" ופוגע בפרטיותו .
שכן, סגירת התיק "מחוסר ראיות" או "מחוסר עניין לציבור" (ולא "מחוסר אשמה"), משאירה ספק בחפותו של החשוד . הוא תלוי כחטוטרת על גבו, ובניגוד להרשעות של ממש, מחיקתו מן המרשם אינה מוסדרת בחוק כי אם נמצאת בשיקול דעת המשטרה אשר מנהלת את המרשם .
קיומו של תיק סגור במרשם המשטרה פוגע אפוא בשמו הטוב של אדם:
"שמו הטוב של אדם הוא נכס יקר. חשד פלילי שהועלה נגד אדם הוא כתם שהוטל בשם הטוב. וכי מי לא ירצה להסיר כתם זה? לעניין זה, יש הבדל בין סגירת תיק בשל חוסר ראיות לבין סגירת תיק בשל חוסר אשמה, גם אם לא ניתן לכך פרסום ברבים. אפשר להבין ללבו של אדם, המשוכנע שהוא חף מפשע, כאשר הוא דורש כי חשד שהועלה נגדו ימחק לחלוטין, ובתיק שנפתח נגדו ירשם כי התיק נסגר כיוון שהתברר כי אין הוא אשם" .
מצבו של מי שתיק החקירה נגדו נסגר מחוסר ראיות, או מחוסר עניין לציבור גרוע אף ממצבו של מי שהחקירה בעניינו הניבה כתב אישום, אך הוא זוכה בדין . שכן חשוד שזוכה בדין, מנוכה מכל אשמה ואף רישומו הפלילי נמחק מרישומי המשטרה, מה שאין כן חשוד שתיק החקירה נסגר נגדו מחוסר ראיות או מחוסר עניין לציבור, שמו הטוב מוכתם ברישום הפלילי שבמרשם המשטרתי.
על רקע זה, למי שתיק החקירה נגדו נסגר שלא בעילת "חוסר אשמה", קנויה זכות, לפי סעיף 62(ב) לחוק סדר הדין הפלילי, "לפנות לתובע שסגר את התיק בבקשה מנומקת לשנות את עילת הסגירה". אולם כדי לממש זכות זו, נזקק החשוד לשעבר לעיין בתיק החקירה. שהרי החלטתו של התובע לסגור את התיק והנימוקים להחלטה זאת מבוססים על בחינת חומר הראיות שבתיק ועל בדיקה האם חומר ראיות זה מעלה חשד כי בוצעה עבירה .
על כן, ללא עיון בחומר הראיות נגדו, החשוד לשעבר לא יוכל לבסס כדבעי את השגתו על עילת הסגירה ולבקש כי התיק ייסגר מחוסר אשמה. כפי שציין (בהקשר אחר) הנשיא א' ברק:
"במצב כזה [כאשר הנוגע בדבר מבקש לערער על החלטת המינהל בעניינו] זכותו של הפרט לדעת את הבסיס לאותה החלטה. רק ידיעה כזו תבטיח שהשגתו על החלטת הרשות תהא עניינית וממוקדת. רק השגה שנעשית מתוך מידע מלא תהיה השגה אפקטיבית, הממצה את זכותו של המשיג לטעון את טענותיו ולתקוף באופן ישיר את המידע ששימש נגדו. משום כך נהוג לראות בזכות העיון היבט של זכות הטיעון" .
האם מתחם התערבות בית המשפט מצומצם או רחב?
יש שופטים הסבורים כי התערבות בית-משפט העליון בהחלטות הניתנות במסגרת סמכות הפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה, בעילת סגירת התיק היא מצומצמת וקטנה בהיקפה . קל וחומר שכך הוא כאשר מדובר לא בעצם ההחלטה על העמדה לדין או על סגירת תיק, אלא בעילה שבשלה ייסגר התיק. בית-משפט העליון אמר דברו בסוגיה זו וקבע כי הוא:
"...אינו אמור להתערב בשיקול-דעת זה אלא אם ההחלטה הינה בלתי סבירה באופן קיצוני או באופן מהותי" .
לשם קביעה מהי החלטה בלתי סבירה באופן קיצוני או באופן מהותי יש לבחון את העובדות שבכל מקרה ומקרה, כך לדוגמא: בפרשת דודי אפל נקבע כי קוימה בדיקה ממיינת ומאבחנת לצורך קבלת החלטת פרקליטות המדינה, ואין בנסיבות המקרה כדי להורות כי ההחלטה היא בלתי סבירה באופן קיצוני או מהותי ואיננה מצדיקה התערבות בית-משפט זה כבית-משפט גבוה לצדק.
מנגד יש שופטים הסבורים , כי הביקורת השיפוטית על רשויות התביעה בעניין עילת סגירת התיק רחבה יותר, וכי על רשויות התביעה מוטלת חובה מוגברת לבחינת התיק, וכי התנאי לסגירת תיק בנימוק של חוסר ראיות או בנימוק של חוסר עניין לציבור הוא כי יש בפני התובע תשתית ראויה של ראיות. ולבית-משפט העליון סמכות לבדוק אם התקיים תנאי זה.
יחד עם זאת, כולי עלמא סבורים , כי "אין לתת פירוש מילולי ודווקני לאמור בהנחיות לעניין התניית סגירת התיק בכך שפרקליט המחוז או התובע המשטרתי השתכנעו כי "אין שמץ ראיות לביצוע העבירה ע"י החשוד בתיק"; אפשר לתאר מקרים שיש בהם שמץ של ראיה, אך בהתחשב במהות הראיה, במשקלה ובשאר נסיבות העניין, אין זה ראוי שהמשטרה או הפרקליטות יסתמכו על שמץ זה כדי להשאיר על כנו כתם של חשד באדם".
חשד, כשהוא נרשם בתיק החקירה, ראוי לו שיהא נתמך בראיה שיש בה ממש, גם אם אין היא מספיקה כדי להגיש כתב-אישום. ראיה כזו צריכה לעמוד במבחן הראיה המינהלית: צריך שתהא זו ראיה שאדם סביר היה סומך עליה כדי לומר שהחשד עדיין קיים ועומד.
לכן, כדי לרשום שהתיק נסגר מחוסר ראיות צריך שעדיין יהיו בתיק ראיות (העומדות במבחן הראיה המינהלית), שיש בהן כדי להשאיר ספק סביר בחפותו של החשוד.
סוף דבר
נמצינו למדים, כי רשויות התביעה (התביעה המשטרתית או הפרקליטות), בידם נתונה ההחלטה האם לסגור את התיק ובאיזו עילה לסגור את התיק, המשמעות של סוג העילה שבה נסגר התיק, אינו דבר של מה בכך. שכן תיק שנסגר מחוסר ראיות או מחוסר אשמה – המשמעות היא שעדיין יש לחשוד רישום פלילי.
יחד עם זאת, כאמור לעיל, החלטת הרשות לסגור את התיק בעילה מסוימת, איננה סופית ונתונה היא לביקורת שיפוטית, אולם בטרם מוגשת בקשה או עתירה לשינוי העילה, תחילה על המבקש לעיין היטיב בחומר החקירה ולבחון האם הפרקליטות עמדה בהנחיות הפנימיות שלה לסגירת התיק, ורק לאחר מכן יש להגיש את הבקשה בצירוף הנימוקים.
יצוין, כי לא אחת כאשר חשוד מגיש בקשה לשינוי עילת סגירת תיק, ללא ידע ו/או ללא ניסיון בתחום, בקשתו על פי רוב תידחה על הסף, שכן בקשה שאינה מוגשת כדבעי ללא נתינת משקל לנימוקים שבחוק ושבהנחיות – קרוב לוודאי שתידחה על הסף, לכן החכם עיניו בראשו יקדים תרופה למכה בהתייעצות עם עורך דין בעל ניסיון בתחום המשפט המנהלי.
נכתב ע"י - עו"ד מיכאל חוואי
מקור המאמר: http://www.cmichael-law.co.il/
אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי או חוות דעת משפטית. בכל מקרה של שאלה בעניין יש לפנות לעו"ד מוסמך לקבלת ייעוץ מלא. אין במאמר זה כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הח"מ.