אין ספק, כולנו לומדים לבחינת התיאוריה כי אין ברירה. בלי לעבור את הבחינה לא נקבל את רישיון הנהיגה הנכסף ולא נוכל לשוטט בכבישי ישראל ולהגיע ממקום למקום. ולכן... בלית ברירה יושבים ולומדים עד שזה קורה ומצליחים!!!
תאמינו לי, לימוד תיאוריה הוא לא קל כמו שזה נראה. יש כ-1800 שאלות, שכל אחת מהן יכולה להופיע בטופס הבחינה שיגיע לידיכם. לכן צריך לתרגל המון, לזכור המון, שלא לדבר על כל השאלות המתוחכמות הללו שנוטות לבלבל ולגרום לנו לבחור בתשובה הלא נכונה. לא בגלל שלא ידענו, באמת שלא, אלא בגלל שהניסוח היה מטעה ולא ברור. מתסכל, נכון?
אם כך, מה ההיגיון? למה לא לאפשר ללמוד בשיטת הניסוי והטעייה? נהג חדש מצטרף למשפחת הנהגים ולומד את כל הכללים הנחוצים בתיאוריה ולא מתוך ניסיון כנהג בשטח. זה לא הגיוני, הרי הדרך הטובה ביותר ללמוד היא באמצעות התנסות בפועל, כך זוכרים הכי טוב מה לעשות בפעם הבאה.
הרעיון הוא כמובן להימנע ככל האפשר מתאונות דרכים. כי ניסוי זה דבר נפלא כל עוד אפשר לתקן ולשנות, אבל כאשר אדם נפצע אנושות בתאונת דרכים או חס וחלילה מאבד את חייו – אי אפשר כבר לשנות דבר!!!
מחקרים מראים כי אחד הגורמים המרכזיים לתאונות דרכים הוא אי ידיעת תקנות התעבורה כמו הכרת התמרורים, מתן זכות קדימה, שמירת מרחק ועוד. את כל אלו לומדים בעיקר ולראשונה בלימודי התיאוריה.
לכן, למבחן התיאוריה יש חשיבות רבה, ויש ללמוד אליו ברצינות ומתוך מחשבה תחילה, ולא רק כמשימה שיש להשלים אותה בלית ברירה כדי לקבל רישיון נהיגה ממשרד התחבורה. לימוד התיאוריה לנהיגה הוא כלי חשוב לשמירה על חיינו, וכך יש להתייחס אליו.