מדפסת לכל בית

כל מי שביקר באתרי תיירות גדושי תיירים אמריקאים או שראה מספיק סרטים ותכניות אמריקאיות מכיר את המונח "say cheese". הכוונה זה כמובן להוראת הצלם למושא הצילום שלו כדי שיחייך בעת הצילום. ברגע שאומרים את המילה cheese השיניים נחשפות ונוצר מראית עין של חיוך. אלא שזה מונח שהשתרש בימי הבראשית  של הצילום האישי. אז, לפני מעל ל-50 שנה, כל תמונה תוכננה בקפידה מפאת המחיר של הפיתוח שלה. כיום כבר כל ילד בן יומו יודע לצל באמצעות הסלולארי של ההורים במקרה הטוב ושלו עצמו במקרה הקצת פחות טוב. עלויות הפיתוח של התמונות הפכו לזניחות למדי. כיום כל תמונה עולה למחשב ובזכות המדפסות המתקדמות ניתן להדפיס את התמונה בבית. ועדיין, רבים מאתנו, כולל דוברי  העברית משתמשים במונח say cheese בעת הצילום של מי מבני המשפחה. כנאה שזה כוחו של הרגל והשפעה תרבותית רבי שנים. כיום, על רקע מהפכת הדיגיטציה של הצילום, גם כל מערך ההדפסה עומד בפני שינוי שישנה את כללי המשחק.

שלח להדפסה

במשך שנים שם המשחק בתחום ההדפסות היה דיו. המדפסות היו במחיר חד פעמי אבל כל הזמן נדרשנו לקנות עוד דיו. בעצם, הביזנס של ההדפסה התבסס ע הדיו בתור החוליה מהתקלה שגם קבלה אותך ליצרן וגם להמשיך ולשלשל לכיסו (של היצרן) עוד ועוד כסף. כיום, כבר יש אופציה לקנות ראשי דיו שאינם מקוריים, למלא מחדש את המקוריים ואפילו לעבור לאופציה של מדפסות לייזר. גם ההגדרה של מכונת צילום כבר אינו כתמול שלשום. כיום כל כבר אין מדברים על מכונות צילום אלא על מרכזי שירות. כל מכונה כיום מכילה אפשרויות לצילום, הדפסה סריקה, שליחת פקס, טלפון ועוד. בשורה התחתונה, כל תחום הצילום שהיה מבוסס על שרשרת הספקה שהכילה מצלמה, פילם ומעבדת פיתוח הצטמצמה למכשיר סלולרי ותחנת שירות שממוקמת בצמוד למחשב הביתי שגם הוא כבר הפך ללפטופ. כשם שחזינו בקריסתם של ענקי הפילם, כך אנו עתידים לחזות בקריסה או לכל הפחות בשינוי שיחול בקרב ענקי הצילום וההדפסה (שכולל את הסורקים ומכונות הצילום). למעשה, כבר כיום שרשרת ההספקה כוללת רק סלולארי ותחנת שירות, שאפילו חיבור חוטי ביניהן כבר איננו חובה. אז תגידו cheese, ברוכים הבאים למאה ה-21.

..............