נישואין הם לרוב התחלה נפלאה וכיפית של חיים משותפים, הכוללים בתוכם הרבה חלומות וציפיות. אף על פי כן, לצערנו החיים המשותפים אינם נמשכים יחד בדיוק כפי שחלמנו או ציפינו. יש כמובן אחוזי גירושין לא מועט, ואף שיעור מסויים של אלמנות, שכמובן עולה ככל שגיל בני הזוג עולה.
כאשר נישואין טובים או טובים פחות מסתיימים במוות של אחד מבני הזוג, בן הזוג הנותר צריך להתמודד עם הסתגלות מחדש לאספקטים רבים בחיים. גם כאשר האלמן מקבל זמן מספיק די להתכונן למוות, האלמנות היא תהליך קשה ומכאיב עד מאוד. סימפטומים דיכאוניים עלולים להישאר לפחות מספר שנים לאחר האובדן. האלמנים חווים אפקטים שליליים על בריאותם במשך שנים לאחר מות בן הזוג. השפעות אלו אינן מוגבלות לאנשים במערכות יחסים הטרוסקסואליות רגילות. גברים הומוסקסואליים אשר איבדו את בן זוגם לאיידס חוו סימפטומים דיכאוניים וגברה סבירותם לעסוק בפעילות מינית בסיכון גבוה.
נשים מכל הגילאים והגזעים סבירות יותר להתאלמן בהשוואה לגברים, שתוחלת החיים שלהם קצרה מזו של נשים. ככלל, כמחצית מהנשים שמעל גיל 65 הן אלמנות, פי 3 משיעור האלמנים באוכלוסיה. רוב האלמנים חיים לבד וסיכוייהם להתרושש גבוהים מאלה של החיים עם משפחותיהם. הסיכויים להתאלמן גדלים בעקביות אחרי גיל 65 בייחוד בקרב נשים שחורות לפי מחקרים שנעשו בארצות הברית.
אם כי הטכנולוגיה מאוד משתפרת כל העת, טרם נעשה מחקרים על שימוש של אנשים שהתאלמנו ב אתר הכרויות על מנת להכיר פרטנרים חדשים. מחקרים קיימים מראים שחלק גדול מהאנשים שהתאלמנו בעיקר נשים מעוניינות לערוך היכרויות נוספות במטרה להכיר שותף חדש לחיים, אך כמובן שיש תקופת המתנה די ארוכה לאחר ההתאלמנות. מאוד מסקרן לראות כיצד הכרויות מתווכות מחשב יכולות לסייע לאוכלוסיה זו במציאת בן זוג חדש.