רבי זאב וולף קיצס, בן לווייתו
הקבוע של הבעש"ט התלווה
פעם לבעש"ט הקדוש באחד
ממסעותיו כאשר ביקר יהודי כפרי.
הכפרי היה עני ואביון קידם בברכה
את פניו של הבעל שם טוב הקדוש
בשמחה ובטוב לבב. מיד עם עומדו
על מפתן ביתו זיהה הכפרי את
האורח. הוא הכניסו אל ביתו והציע לו
מאכל ומשתה.
"אני זקוק לתרומה של שמונה עשר
רובלים למטרה חשובה מאוד", ביקש
הבעש"ט מהעני טוב הלב תוך כדי
דין ודברים. הכפרי לא היה סכום כה
גדול. אולם לאור העובדה כי המבקש
היה לא אחר מאשר הבעש"ט בכבודו
ובעצמו, ביקש הכפרי את רשות
הצדיק כי יאות להמתין לו עד שיאסוף
את הכסף. לקח הכפרי כמה מרהיטיו
ואת הפרה היחידה שהייתה ברשותו,
בסיעתא דישמיא הצליח למוכרם ואת
הכסף שקיבל תמורתם נתן את הכסף
לבעש"ט. ר' זאב וולף קיצעס שהיה עד
לכל המתרחש, התבונן בשקט בנעשה
דומם ולא שואל שאלות מיותרות.
בעוד מורו ורבו לקח את הכסף נפרדו
השניים לשלום מן הכפרי.
???
כעבור מספר ימים הגיע זמנו של
הכפרי לשלם את שכר הדירה שלו.
הסכום הנדרש לא היה בידו, ובעל
הבית שהיה רע מעללים וחסר לב
לא המתין הרבה, מייד השליכו אל
הרחוב. ראה הכפרי הרש כי אין לו כל
עתיד בכפר קטן זה, החליט לנסות
את מזלו במקום אחר. לבסוף הוא
שכר צריף קטן מפריץ בכפר לא רחוק.
לאחר שמכר עוד כמה מחפציו, הצליח
הכפרי לקנות פרה. הפרה היוותה
כעת את מקור הכנסתו. הוא מכר את
החלב שלה והתפרנס מכך בדוחק
רב. "ואמונתך בלילות- הרהר הכפרי,
נסתרות הן דרכי ה', וכל מה שעושה
הוא בצדק ואמונה." כך קיבל עליו את
הדין בצדק ואמונה.
זמן מה לאחר מכן חלתה פרתו של
הפריץ ולא ניתן היה לשתות את
חלבה. אחד ממשרתיו של הפריץ,
שידע על הדייר החדש הכפרי, הלך
אליו מהר וקנה חלב עבור אדונו.
כאשר טעם הפריץ את החלב הוא
אמר, "זהו חלב טוב כל-כך! מעודי
לא טעמתי חלב שכזה. אמור לבעליה
של פרה זו שאם הוא ייתן לי להיות
הלקוח היחיד שלו, אשלם לו במיטב
כספי".
אירוע זה הפך לטובה את מזלו של
הכפרי. כל יום הוא הביא חלב לאחוזה
ובכל יום שיבח בעל האחוזה את
איכות החלב ואיכות מוצריו. הוא החל
לחבב את היהודי ולהיוועץ בו לגבי
עסקיו, ובהדרגה החל לשלוח אותו
למשימות שונות. בעל האחוזה סמך
עליו בעיניים עצומות ורחש הערכה
רבה לשירות הכנה, האמין והנאמן.
מזלו של הכפרי החל להאיר לו פנים
ומצבו הכלכלי החל משתפר.
הקשר שבין בעל האחוזה לבין הכפרי
העמיק עד כדי כך, שמאחר שהיה בעל
האחוזה חשוך ילדים ולא היו לו יורשים
אחריו, הוא העביר על שם היהודי
את הבעלות על כל אחוזתו, כולל
אותו כפר והעיר הסמוכה והאדמות
הסובבות אותה. מאחר שחש כעת
שהכל נמצא בידיים טובות, בעל
האחוזה לקח חופשה ונסע למרחוק,
לאחר שנתן ליהודי חזקה חוקית על
אזור האחוזה. הכפרי שעד מהרה הפך
לעשיר מופלג לא ידע איך להודות לה'
יתברך על חסדו הגדול שעשה עימו.
???
חלפו שנים, הגיע רבי זאב וולף לכפרו
של בעל האחוזה החדש כדי לאסוף
כסף למטרת פדיון שבויים . רבי זאב
וולף כבר אסף כמעט 300 רובל מתוך
הסכום שביקש הבעש"ט למטרה זו.
כאשר נפגש עם הרב של אותו כפר,
שאלו הרב זאב וולף מדוע הוא לבוש
בחגיגיות שכזו. "אני הולך – יחד עם
קבוצה מנכבדי העיר – לברך את בעל
האחוזה של העיר הזו, שעומד לבקרנו
היום", אמר הרבי. "למה שלא תבוא
איתנו? הוא יהודי ובוודאי ישמח
לתרום למטרה שלשמה אתה מגייס
כספים".
רבי זאב הצטרף על כן לרב ולבני
לווייתו. בעל האחוזה קידם בחום את
פני המשלחת, כשהוא מעניק תשומת
לב מיוחדת לרבי זאב. לאחר זמן קצר,
בעל האחוזה לקח הצידה את רבי
זאב ושאלו, "האינך זוכר אותי?". רבי
זאב לא הצליח להיזכר בדיוק היכן
ראה לראשונה את פניו של האיש
העשיר. בעל האחוזה הוציא מכיסו
300 רובלים והעניק אותם לרבי זאב
המופתע.
רק לאחר ששב אל הבעש"ט הבין
הרב זאב וולף את הסיפור כולו. "300
הרובלים האחרונים נתרמו על ידי
היהודי הכפרי שפעם ביקשנו ממנו18
רובלים. היום הוא איש עשיר".
"עכשיו, הבה ואספר לך מדוע ביקשתי
ממנו סכום עתק כשהוא היה עני
מרוד", אמר לו הבעש"ט. "ראיתי כי
אם הוא יעבור דירה יזרח לו המזל. לא
הייתה לי כל ברירה אלא לאלץ אותו
להגר מדירתו, ואת ההמשך אתה
כבר יודע" זה שנאמר: "להגיד בבוקר
חסדך-ואמונתך בלילות"