נוטריונים פועלים מכוח חוק הנוטריונים. הם מורשים לבצע מספר פעולות משפטיות, המכונות "נוטריוניות". הסמכות של הנוטריונים הקבועה בחוק היא ייחודית לנוטריונים, ולהם בלבד. זה לא אומר שמישהו אחר, שאיננו נוטריון, מנוע מלבצע את הפעולה שיוחדה לנוטריון, אך המשמעות והתוקף המשפטי של פעולת אדם אחר כלשהו שאיננו נוטריון, חסרת משמעות וערך משפטי אמיתי.
למשל, נוטריון מוסמך לאמת חתימות של אנשים החותמים בפניו על מסמכים, כגון ייפויי כוח או תצהירים. זה לא אומר שאסור לפלוני אלמוני לאמת חתימה של מישהו החותם בפניו. לשמש מעין עד לחתימה. או עו"ד המאמת אדם החותם בפניו על תצהיר. זה בסדר. אפשרי ומותר. ואולם התוקף המשפטי של החתימה בפני נוטריון הוא בעל ערך גבוה יותר. חזק יותר. יהיה קשה יותר, אם מסמך נחתם בפני נוטריון, להתכחש לחתימה. זאת כיוון שקיימת הנחה משפטית, הקבועה בחוק הנוטריונים, ולפיה ניקבעה הוכחה לכאורה כי כל אמירות ומעשי הנוטריון לגבי הפעולות שהוקנו לו מכוח החוק, כגון אימות חתימה, נכונות הן. אם יטען הטוען כי לא חתם על מסמך, כאשר הנוטריון ( להבדיל מאדם אחר ) הוא זה שאישר כי אותו פלוני אכן חתם בפניו, יקבלו את אמירת הנוטריון כנכונה, וטענתו של המתכחש לחתימה בנסיבות אלו לא תתקבל, אלא אם כן יצליח לשכנע כי הוא צודק. כשכתבנו שעליו לשכנע כי הוא צודק, צריך להוסיף כי נקודת ההתחלה שלו, מבחינת דיני הראיות, מאוד חלשה. הוא יוצא בעצם נגד דברי והצהרת הנוטריון, שלפי החוק, משמעות האישור שלו, זה כמו פסק דין של שופט. ( הדבר ניקרא סמכות "מעין שיפוטית" ).
כאשר נוטריון מנפיק אישורים נוטריוניים לחו"ל, מכוח סמכותו כנוטריון, כפי שתואר לעיל, ועו"ד נוטריון אורי גנור מבצע את זה לרוב השפות בעולם, נשאלת השאלה מהו התוקף המשפטי של אישור כזה, למשל של תרגום מסמכים לאנגלית , כאשר המסמכים נמסרים לרשויות ציבוריות בחו"ל? האם החזקה הקבועה בחוק בישראל, המעניקה להצהרות ואישורי הנוטריון ערך מוסף, כאילו היה זה פסק דין, האם זה "תופס" גם בחו"ל?
התשובה איננה חד משמעית. הדבר יהיה תלוי בדין ובמשפט המקומי של אותה ארץ אליו הוא יוגש. לכאורה, מה שרלבנטי לישראל, לא מתאים לארץ אחרת. דיני הראיות של אותה ארץ אחרת הם שיקבעו, האם לתת למסמך נוטריוני ישראלי, המוגש לבית המשפט בארץ זרה ערך מועדף.
בכל מקרה, אם מדובר בעשיית פעולה משפטית, כאשר לא ברור אם ניתן יהיה בשלב מאוחר יותר לחזור ולשחזר את אותה פעולה שוב, עדיף לקבל את אישורו של נוטריון לאותה פעולה, כי המשקל של זה, במצב שלא ניתן יהיה בעתיד לשחזר או לאמת את אותה פעולה, ודאי שעדיף. דוגמא טובה לכך הוא המצב של אישור העתק. נניח שלפלוני יש מסמך ישן, קרוע, בלוי וכזה שימיו ספורים. עדיף שנוטריון יצלם אותו, וינפיק אישור נוטריוני לצילום האומר כי הצילום הזה, מאומת ומאושר על ידו כהעתק נכון ומתאים למקור. אם בעתיד המסמך המקורי הזה כבר לא יהיה קרי, לא יישאר יותר מסמך מקורי. במקרה כזה, אם יתנהל הליך בבית משפט, או בפני רשות ציבורית, יוכל המעוניין להסתמך על אותו אישור העתק נוטריוני, ויראו את הצילום המאושר של המסמך המקורי, כמסמך המקורי בעצמו, לכל דבר ועניין.