חוץ מהתעסקותי ביזמות אינטרנט, אני אוהב ללמוד תורה ופרשת שבוע והנה כמה מילים על הביטוי "אותנטי" שמתבטא בפרשה.
קראנו בפרשת "לך לך" שאברהם מקבל משימה: ללכת מארצו, ממולדתו, אל הארץ שאלוקים יראה לו.
למילה "אותנטי" יש כמה משמעויות: בחברה החיה בעבר, הפירוש היה: מסורתי, נאמן למקור.
לעומת זאת, היום בחברה החדשה יותר, למילה "אותנטי" יש כוונה של: להיות נאמן לעצמי, לאמת שלי,לרצון שלי ולמה שאני רוצה להיות.
במהלך ספר בראשית, אנו רואים שכל אחד משלושת האבות, עבר תהליך מיוחד של "אותנטיות" בצורה שונה: אברהם ביטא את זה בזה שהוא מרד נגד כל העולם והיה ה"עברי" שהיה מהעבר השני של העולם מול כל העולם, מכיוון שהיה שונה בדעותיו ובדרכיו מכל שאר האוכלוסיה שהיתה אז.
אברהם עושה שינוי קיצוני בחייו ועוזב את בית אבא עם כל עבודת האלילים והולך לארץ כנען בעקבות האמת שלו, הפנימית, האמת של אלוקיו האמיתיים.
יצחק, מתנהל בעולם של אחרים, הוא כבר הולך בדרך בה אברהם התהלך כבר, ובעצם, ליצחק, אין כבר "אותנטיות" בדרך בה הוא הולך אלא במה שכבר קיים, לדוגמא: הבארות שאברהם חפר, נסתתמו ויצחק חוזר וחופר אותן שוב ,אף על פי שהם כבר סתומות, הוא יודע את האמת של אביו ויצחק צריך, בעצם, להחליט, אם הוא הולך עם האמת של אביו או זונח אותה וכאן, ברגע שהוא חופר את הבארות שוב, הוא יוצר "אותנטיות " חדשה משלו.
יעקב אבינו כל חייו נמצא בבריחה מהבית, הוא חי חיים של חוסר כל בהתחלה, הופך לעשיר ושוב חוזר להיות עני, הוא בפחד מתמיד מעשיו, וכל חייו נמשכים כך, עד כדי כך שאין לו זמן לגבש לעצמו את האותנטיות שלו.
יוצא מכאן שכולנו נזרקים למציאות כלשהי, וכמעט לכולנו יש הזדמנות לקחת את החיים שלנו ברצינות ולהיות "אותנטיים", או ללכת בדרכינו שלנו, כדרכו של אברהם שלא הסתכל ימינה ושמאלה והלך בדרך אלוקיו, או שנלך בדרכו של יצחק, ונבחר מחדש בדרכו של אברהם אבינו.
הבחירות האלו חוזרות ונשנות כמעט בכל תחום בחיינו: האם ללכת אחר ליבנו ודעתינו או ללכת אחרי דעותיהם של אחרים בלי לתת לליבנו לעשות זאת בשבילנו.