"אם בהר חצבת אבן להקים בניין חדש – לא לשווא, אחי, חצבת לבניין חדש, כי מן האבנים האלה ייבנה מקדש" – כך כותבת נעמי שמר בשירה "שירו של אבא" (בביצוע של נחמה הנדל). אין ביכולתנו לומר שנעמי שמר, הפזמונאית יוצאת הדופן, הינה בבחינת מגדת עתידות. למען האמת, ספק רב אם היא חזתה את עתידה של העיר יבנה – אבל חייבים להודות שהשיר מתאים. יבנה הינה העיר הראשונה בארץ שחצבה אבן – והיא מובילה פרויקט של פינוי אשפה פנאומטי. זו לא בדיחה – דואר פנאומטי, שינוע פנאומטי וכן הלאה וכן הלאה – כל אלה הם מושגים שרירים וקיימים. עם זאת, לא הגיעו לידינו ידיעות בדבר שינוע פנאומטי או דואר פנאומטי שעושים בהם שימוש ביבנה – אבל בפינוי אשפה פנאומטי – דווקא כן.
המשך השיר
"אם בהר נטעת ארז, ארז במקום דרדר – לא לשווא אחי, נטעת במקום דרדר – כי מן הארזים האלה ייבנה ההר". כך טוען לפחות הבית השני בשירה של נעמי שמר. ובכן, נחמד לראות ששמר עוסקת בארזים, כי אחרי הכול, היוזמה של העיר יבנה היא כולה ירוקה. במקום להעביר את האשפה ממקום למקום באמצעים זוללי דלק ופולטי עשן, יבנה כבר מיישמת את פינוי אשפה פנאומטי – שפירושו העברת שקיות אשפה דרך צינורות תת קרקעיים. ולא זאת בלבד – בסרטון שהועלה ליו טיוב רואים שיבנה מעודדת גם מחזור. דומה שלצד שירו של אבא, שמדבר על ההר שייבנה, מתנגן מעצמו כעת גם השיר "ההר הירוק תמיד". יבנה בונה יותר מהר ירוק – היא בונה עיר ירוקה.
לסיכום – פינוי אשפה פנאומטי
הוא אמור להיות אחד הפרויקטים הירוקים ביותר והמתקדמים ביותר שיש כיום בארץ. עלינו לחזק את ידיה של יבנה, שמשקיעה כספים, תכנון ומחשבה זהירה בנוגע לעתיד. נעמי שמר מסיימת את שירה כך: "אם לא שרת לי שיר עדיין, שירה לי מזמור חדש, שהוא עתיק מיין ומתוק מדבש – שיר שהוא כבן אלפיים ובכל יום חדש". עושה רושם שעיריית יבנה מנסה לדאוג לשני הבתים הקודמים של השיר – ולבית העתידי של כולנו. אז חבר'ה, הבית האחרון עלינו.