בשלהי חודש אוקטובר פרסמתי פוסט קצר שמבהיר את מהות המושג "תרבות ארגונית" ומבקש להרחיב על החשיבות הטמונה בה. בשבוע שעבר הוספתי והתייחסתי למכלול האמצעים והשיטות המסייעים בהטמעתה של התרבות הארגונית. כעת, הייתי רוצה להרחיב מעט ולתת מספר טיפים מעשיים המתאימים לכל מנהל באשר הוא, בבואו להטמיע את יסודות התקשורת למנהלים
, תוך הדגשה על העברת מסרים אפקטיבית בין ההנהלה לעובדים ובין העובדים לבין עצמם.
אני מאמינה כי התנהלות הארגון בעת משבר היא בבחינת סמן המשקף את ערכי התרבות הארגונית ואת הטמעתם וגם מנבא אותה בעתיד. אם ברצונך לחולל שינוי וללמוד ממשברים, אתם מוזמנים להקדיש מספר דקות למבחן העצמי הבא, גם אם גם אם אין בחברתך תהליך מובנה של לימוד לקחים.
לגשר על הפער בין הרצוי למצוי
ראשית, עליך לשאול את עצמך מהן הנורמות שלפיהן פעלה ההנהלה הבכירה של הארגון בעת המשבר ? קיימת חשיבות גדולה מאוד למתן הדוגמה האישית, ואם ההנהלה הבכירה לא הפנימה בעצמה את היסודות, הרי שלא ניתן לצפות מכלל העובדים לעשות כן.
ברור ונהיר הוא שיש להפנות את אותה שאלה גם בנוגע להתנהלות העובדיםולגשר מהר ככל הניתן על הפער בין הרצוי למצוי (אם קיים פער שכזה). באופן טבעי, אחד החסמים המשמעותיים ביותר שעלולים להפריע לתהליך הטמעת התרבות הארגונית הוא ממד התקשורת הארגונית, בעיקר משתי בחינות עיקריות: ערוצים ומסרים. אם נתייחס לערוצים, האם בשעת המשבר חששו העובדים לדבר זה עם זה ? האם פנו באופן טבעי למנהל שלהם בעת המשבר, או שהעדיפו לפנות לגורם אחר. המענה על שאלה זו נותן תמונה אמיתית של ערוצי התקשורת האמיתיים שלך כמנהל עם העובדים.
אם התשובה היא שלילית, עליך לפתוח את הערוצים עם העובדים ולעודד את זמינותך ונגישותך אליהם. נגישות זו שלערוצי התקשורת הפנים-ארגונית חשובה במעלה ההיררכיה וכמובן גם לרוחבה – עם עמיתים. עליך ליצור ערוץ תקשורת בלתי אמצעי עם העובדים ולמסד אותו. לא לבטל פגישות אישיות עם עובדים, גם לא בזמני לחץ. לעתים קרובות, שיתוף הפעולה בין העובדים או בין העובדים לדרג ההנהלה הבכיר והעברת מסרים בינהם הם בסופו של דבר המפתח להתחלת פתרון המשבר. אם אתה דוגל בתקשורת פתוחה עם עובדיך, התחל לבצע זאת. שנאמר: "נאה דורש, נאה מקיים" (חז"ל, מסכת חגיגה דף י"ד עמוד ב).
שימור מול שינוי
בנוסף, עליך לשאול את עצמך כמנהל: אילו ערכים חיוביים שלא חשבתי שקיימים בחברה התגלו במהלך הטיפול במשבר ? ערכים כאלה יכולים להיות שיתוף פעולה בין חברי צוות, התגייסות כלל-יחידתית, ערבות הדדית בין עובדים מסוימים ומעורבות גדולה יותר בנעשה דווקא מצד אנשים שנראו בתחילה כמופנמים וסגורים יותר.
את הערכים החיוביים שהתגלו כתוצאה מהתהליך עליך לשמר ולטפח. קודם כול, עליך להכריז עליהם בפני העובדים וליידע אותם אודותיהם ולפרגן לנוגעים בדבר בגלוי. ההנכחה התקשורתית של ערכים אלה, גם אם נעשתה באופן צנוע ובקטן, יכולה לחולל נפלאות. לדוגמה, אם התגלה כי בין עובדי הארגון לבין עצמם מתנהל קשר טוב ורציף, ראוי לעודד אותו באמצעות ארגון של פעילויות גיבוש ופנאי בהשתתפותם.
בה בעת, על המנהל לבחון את הערכים הטובים פחות שהתגלו בעת המשבר ולנסות לשנותם. אחת הדוגמאות הנפוצות ביותר בהקשר זה היא הנטייה של עובדים אלה ואחרים להבליט את עצמם על חשבון חבריהם; מתוך הנחה כי אם יתבלטו, יזכו לקידום מקצועי. פעמים רבות, יוזמה מסוג זה היא ברוכה, אך ראוי לתת את הדעת על כך שלא תהפוך מיוזמה ראויה לאגואיזם טהור שפוגע בתפקוד הארגוני – שכן, קו דק למדי מפריד בין שני היבטיםאלה.
לבסוף, גם כמנהל הארגון, גם כמנהל אחר בו, אם הוכיח המשבר כי העובדים חוששים לפנות למנהל הישיר שלהם מסיבה כלשהי, יש למסד נוהל תקשורת פנים-ארגונית שבוייפגשו המנהלים לשיחות אישיות עם עובדיהם שבועי מידי שבוע או לכל הפחות מידי חודש (תלוי בגודל היחידה). גם לפגישה פיסית, כאילו אקראית, בין ההנהלה לבין העובדים יש משמעות למרבה הפלא. מצב שבו ההנהלה הבכירה ישבה בקומה אחת, ואילו כל העובדים ישבו בקומה אחרת, כשלא מתקיים כל קשר יומיומי ביניהם, יוצר ניכור אינהרנטי בארגון. גם מצב זה נשמע לכם מוכר וכאילו טבעי – הגיע הזמן לחולל שינוי ולשפר את הזמינות ואת הנגישות של המנהלים לעובדים.
המענה על השאלות הללו יכול להיות מעניין ביותר. אני מזמינה אתכם לשתף חוויות מהניסיון האישי שלכם במשלוח מכתב ישיר לכתובת האימייל שלי: ayelet@ayeletz.co.il