ריח הוא החוש הראשון של בני האדם, אשר עדיין נשאר אמצעי בעל עוצמה להעברת מסרים משמעותיים ומידע אודות העולם. ריחות של חללים ומרחבים פתוחים עוזרים לנו בהתמצאות, ואילו ריחות של אובייקטים מלמדים אותנו אודות החומרים מהם עשויים. יחד עם זאת, התייחסות המקובלת בחברה לריחות היא חשדנית, ואנחנו רגילים להסתמך יותר על חושים אחרים, של ראייה, שמיעה ומישוש, על אף שחושים אלה התפתחו מאוחר יותר באבולוציה.
התיחסות זאת של החברה לריחות גרם לכך שאין אנו יודעים לסווג ולמיין ריחות. אם נבדוק את אוצר המילים שלנו, נמצא הרבה מילים נרדפות למילה "יפה" (כמעט בכל שפה) ודי הרבה מילים נרדפות למילה "מכוער", אך הריחות ממשיכים להיות נעימים או לא נעימים, וזהו. הדבר מוזר, שכן מבחינה פיזיולוגית יש לנו את המנגנונים המאפשרים סיווג עדין יותר ומדוייק יותר של ריחות.
התיחסות של כל חברה לריחות היא שונה. כך, למשל, בתרבויות מסוימות נהוג להשתמש בכתורת, היוצרת ניחוחות שונים בהם ריח של להבה מתערבב בניחוח הפרי. כתורת היא אחד המאפיינים של בתי המקדש במזרח הרחוק. אנשים הנושאים תרבות מערבית יתקשו להנות מריח זה, במיוחד בעוצמה בה הוא מצוי בחללים הסגורים של המקדשים.
במקרים רבים ההתיחסות של אנשים שונים בתוך אותה החברה לריחות עשוי להיות שנוי במחלוקת. נראה, שלאידאולוגיה חלק חשוב בתפיסתנו של הניחוחות השונים. כך, למשל, ריח של סטייק נתפס על ידי רוב האנשים בתרבות המערבית כריח נעים. יחד עם זאת, הצמחונים והטבעונים סולדים מהריח.
נראה שההתיחסות של חברה לריחות בנוי על הקשרים יותר מאשר על תפיסה אובייקטיבית. כך, למשל, ריח של יוד עשוי להתקשר אצל רבים לבית חולים, וליצור קונוטציה שלילית. לעומת זאת, מי שגר על שפת האוקיינוס במקומות בהן גדלות אצות ים מסוימות, המפיצות ריח של יוד, יזכור את הריח לטובה בשל הקונוטציה החיובית לשחייה, למרחב, לרוח ים וכדומה.
לסיכום, ההתיחסות המקובלת בכל חברה לריחות בנויה יותר על הקשרים ומוסכמות, מאשר על חוש הריח עצמו. התכונה הזאת של הריח מנוצלת כיום על ידי חברות רבות העוסקות במיתוג בריח, כלומר בשימוש בהקשרים חיוביים המועלים על ידי ריחות לצורך קידום מכירות של מוצרים או שירותים.