ילדים וגירושין - שני אירועים עיקריים מהווים גורמי לחץ על ילדים שהוריהם נמצאים בתהליך גירושין. אירוע אחד זה קבלת המידע לגבי הגירושין והאירוע השני זה עזיבת אחד ההורים את הבית. ילדים מתמודדים באופן שונה עם משבר הגירושין . חלק יביעו את הקושי באופן מילולי אולם רבים יגיבו באופןלגילם וליכולת שלהם להבין מה קורה.
הגיל והשלב ההתפתחותי, הוא אחד הגורמים החשובים ביותר המשפיעים על אופן התגובה.
עד גיל שנתיים -- הילד תלוי מאוד בהוריו הן פיזית והן רגשית. זהו שלב בו התינוק מפתח את תחושת האמון בסביבה והביטחון בהוריו. לפיכך, יש חשיבות רבה לקשר קבוע ואינטנסיבי עם ההורה הלא משמורן. מומלץ לשים לילד תמונה של ההורה הלא משמורן כתזכורת וחשוב מאוד שלילד יהיה צעצוע או חפץ אהוב ( למשל ה"סמרטוט" או הבובה המיוחדת שלו) במעבר מבית אחד לשני.
מגיל שנתיים עד חמש – שלב בו הילד מפתח תפיסה עצמית והרגשה של הזדהות עם הוריו. הוא קשור להוריו ונוטה לייחס לו כוח של 'הכל יכול'. יש אצלו בלבול בין דמיון למציאות. בעניין הגירושין, אין הבנה עמוקה לתוכן אלא לרגשות, לטון הדיבור. הילד מגיב בהתנהגות רגרסיבית, חרד מנטישהעל ידי שני ההורים ולכן נצמד אליהם( קושי במעברים מהורה אחד לשני). הואמרגיש אשם בגירושין ומגיב בהתנהגות רגרסיבית כמו הרטבת לילה, הילד מגיב בבכיינות , אי שקט, תוקפנות ולעיתים התפרצויות זעם.
חשוב להביע הרבה אהבה לילד ומגע גופני, להבטיח ששני ההורים ידאגו להם באמצעות קשר רציף, תדיר וקבוע.
מגיל חמש עד שמונה - זהו שלב של כניסה לבית הספר ויצירת קשרים חברתיים. בגיל זה הילד מבין יותר את משמעות הגירושין, מוטרד מעזיבת ההורה את הבית, מרגיש עצוב וחש געגועים. המצוקה באה לידי ביטוי בפחדים,בעיות שינה, הרטבה או קשיים בבית הספר.בגיל זה יש לילד משאלה לאיחוד מחדש של ההורים. כמו כן בשלב זה הילד בקונפליקט נאמנות ויש לו צורך לרצות כל הורה.
יש חשיבות רבה לשוחח עם הילד, להעביר לו מסר שהפרידה סופית,
לסייע לו לבטא את רגשותיו ביחס לפרידה ולתת את התמיכה הרגשית.
מגיל תשע עד שתיים-עשרה - יש התפתחות שכלית גבוהה יותר ויש הבנה טובה יותר של המציאות. הילד מעוניין לקבל מידע ולהביע דעתו. יש נטייה לשיפוטיות וגילוי נאמנות רק כלפי הורה אחד. כאשר הילד מעורב בקונפליקט, יש סכנה ביצירת ברית עם אחד ההורים וכעס כלפי ההורה השני. המצוקה תתבטא בסימפטומים גופניים, קשיי ריכוז וגילויי תוקפנות.
בשלב התפתחותי זה ניתן לשוחח עם הילד, לברר עמדות ורגשות. חשוב מאוד לאלערב אותם בקונפליקט, לכבד את פעילותם החברתית ולהתגמש בהסדרי הראיה בהתאם.
גיל ההתבגרות - זהו שלב של השתחררות פסיכולוגית של הילד מהוריו ולילד יש צורך בהם כבסיס ובטחון לקראת היציאה לעצמאות. ההתנהגות בדרך כלל מאופיינת בתגובות קיצוניות. במשבר הגירושין יש תגובות קיצוניות כלפי ההורים (קורבן ואשם), עלולים להסתגר או לקחת אחריות יתר, יש חרדה מקשיים כלכליים וחרדה לגבי תפקודם כבני זוג בעתיד.
הילד המתבגר זקוקים לתמיכה ובטחון מהוריו, הבנת הצורך בעצמאות ובמרחב לצד גבולות ברורים.
הערה: במידת הצורך ניתן להתייעץ עם כל גורם טיפולי עם ידע וניסיון בתחום ילדים וגירושין כגון: מטפלת זוגית ומשפחתית, פסיכולוג ילדים, יועצת זוגית ומשפחתית.
ילדים וגירושין - שני אירועים עיקריים מהווים גורמי לחץ על ילדים שהוריהם נמצאים בתהליך גירושין. אירוע אחד זה קבלת המידע לגבי הגירושין והאירוע השני זה עזיבת אחד ההורים את הבית. ילדים מתמודדים באופן שונה עם משבר הגירושין . חלק יביעו את הקושי באופן מילולי אולם רבים יגיבו באופן לגילם וליכולת שלהם להבין מה קורה.
הגיל והשלב ההתפתחותי, הוא אחד הגורמים החשובים ביותר המשפיעים על אופן התגובה.
עד גיל שנתיים -- הילד תלוי מאוד בהוריו הן פיזית והן רגשית. זהו שלב בו התינוק מפתח את תחושת האמון בסביבה והביטחון בהוריו. לפיכך, יש חשיבות רבה לקשר קבוע ואינטנסיבי עם ההורה הלא משמורן. מומלץ לשים לילד תמונה של ההורה הלא משמורן כתזכורת וחשוב מאוד שלילד יהיה צעצוע או חפץ אהוב ( למשל ה"סמרטוט" או הבובה המיוחדת שלו) במעבר מבית אחד לשני.
מגיל שנתיים עד חמש - שלב בו הילד מפתח תפיסה עצמית והרגשה של הזדהות עם הוריו. הוא קשור להוריו ונוטה לייחס לו כוח של 'הכל יכול'. יש אצלו בלבול בין דמיון למציאות. בעניין הגירושין, אין הבנה עמוקה לתוכן אלא לרגשות, לטון הדיבור. הילד מגיב בהתנהגות רגרסיבית, חרד מנטישה על ידי שני ההורים ולכן נצמד אליהם( קושי במעברים מהורה אחד לשני). הוא מרגיש אשם בגירושין ומגיב בהתנהגות רגרסיבית כמו הרטבת לילה, הילד מגיב בבכיינות , אי שקט, תוקפנות ולעיתים התפרצויות זעם.
חשוב להביע הרבה אהבה לילד ומגע גופני, להבטיח ששני ההורים ידאגו להם באמצעות קשר רציף, תדיר וקבוע.
מגיל חמש עד שמונה - זהו שלב של כניסה לבית הספר ויצירת קשרים חברתיים. בגיל זה הילד מבין יותר את משמעות הגירושין, מוטרד מעזיבת ההורה את הבית, מרגיש עצוב וחש געגועים. המצוקה באה לידי ביטוי בפחדים,בעיות שינה, הרטבה או קשיים בבית הספר.בגיל זה יש לילד משאלה לאיחוד מחדש של ההורים. כמו כן בשלב זה הילד בקונפליקט נאמנות ויש לו צורך לרצות כל הורה.
יש חשיבות רבה לשוחח עם הילד, להעביר לו מסר שהפרידה סופית,
לסייע לו לבטא את רגשותיו ביחס לפרידה ולתת את התמיכה הרגשית.
מגיל תשע עד שתיים-עשרה - יש התפתחות שכלית גבוהה יותר ויש הבנה טובה יותר של המציאות. הילד מעוניין לקבל מידע ולהביע דעתו. יש נטייה לשיפוטיות וגילוי נאמנות רק כלפי הורה אחד. כאשר הילד מעורב בקונפליקט, יש סכנה ביצירת ברית עם אחד ההורים וכעס כלפי ההורה השני. המצוקה תתבטא בסימפטומים גופניים, קשיי ריכוז וגילויי תוקפנות.
בשלב התפתחותי זה ניתן לשוחח עם הילד, לברר עמדות ורגשות. חשוב מאוד לא לערב אותם בקונפליקט, לכבד את פעילותם החברתית ולהתגמש בהסדרי הראיה בהתאם.
גיל ההתבגרות - זהו שלב של השתחררות פסיכולוגית של הילד מהוריו ולילד יש צורך בהם כבסיס ובטחון לקראת היציאה לעצמאות. ההתנהגות בדרך כלל מאופיינת בתגובות קיצוניות. במשבר הגירושין יש תגובות קיצוניות כלפי ההורים (קורבן ואשם), עלולים להסתגר או לקחת אחריות יתר, יש חרדה מקשיים כלכליים וחרדה לגבי תפקודם כבני זוג בעתיד.
הילד המתבגר זקוקים לתמיכה ובטחון מהוריו, הבנת הצורך בעצמאות ובמרחב לצד גבולות ברורים.
הערה: במידת הצורך ניתן להתייעץ עם כל גורם טיפולי עם ידע וניסיון בתחום ילדים וגירושין כגון: מטפלת זוגית ומשפחתית, פסיכולוג ילדים, יועצת זוגית ומשפחתית.