אורח חיים בריא - משמעו סיפוק הצרכים הטבעיים לגופנו. צרכים אלה כוללים תנועה על בסיס קבוע ותזונה נכונה שהיא התזונה המאוזנת שמספקת לגוף את כל אבות המזון החיוניים לתפקודו, בכמויות שלהן הוא זקוק. השמנת יתר היא אחת המגפות הקשות של אורח החיים המודרני, של תזונה מתועשת, של מחסור בתנועה ופעילות גופנית ושל נתק הולך וגובר בקשר של ההכרה והמודעות לגוף ולתחושותיו.
רבים מהמנסים לרזות נופלים במלכודת הפיתוי שבהבטחה להרזיה מהירה, של דיאטות למינהן ש"מרעיבות" את הגוף בדרכים שונות ופוגעות ברמת חילוף החומרים התקין. התוצאה היא שהגוף "שורף" פחות קלוריות ונפגעים סיכויי ההרזייה (בין יתר תוצאות הלוואי השליליות).
50 אחוז מהישראלים סובלים מהשמנה ברמה כלשהי (ע"פ נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה - דצ' 2011) והשמנה זו יכולה לנוע בין עודף משקל קל ועד להשמנת יתר קיצונית. מגמת ההשמנה הולכת ומחריפה והינה קשורה בקשר ישיר עם אורחות החיים המודרניים ההולכים ומשתנים במהירות. אורח חיים זה מרחיק אותנו מצורכי הגוף הטבעיים, החשובים לבריאותנו ורווחתנו הכללית. ניתן בהחלט לשנות את המגמה ולשלב אורח חיים בריא יחד עם אילוצי החיים המודרניים. זה האתגר העומד בפנינו.
העקרון הראשון לתהליך ההרזייה הנכונה הוא: להטות את לשון המאזניים של "חילוף החומרים" של הגוף. מצד אחד, נגביר את כמות האנרגיה שהגוף מוציא ע"י הגברת קצב "המטבוליזם" (חילוף חומרים) ומהצד השני, נשפר את איכות המזון כך שיוכל לשמש את הגוף לצרכים אנרגטיים ולא לאגירה כשומן. "חילוף החומרים" או ה"מטבוליזם" של הגוף לצורך העניין, הוא למעשה ציר המאזניים במטאפורה זו. בהמשך המאמרים בסדרה, נעסוק בשני צידיה של "משוואת חילוף החומרים" היוצא והנכנס, כאן, הנושא הוא ציר האמצע של המאזניים, כלומר חילוף החומרים עצמו.
"חילוף החומרים" הוא מונח המתאר את חילופי האנרגיה בגוף. האנרגיה נכנסת לגופנו בעיקר ע"י המזון שאנו צורכים ומומרת בתאי גופנו לאנרגיה של חום ותנועה, כלומר לחיים. לצורך כימות אנרגיית חיים זו הוגדר המונח של "קלוריה". לצורכינו מספיק להבין שקלוריה מבטאת יחידה של אנרגית מזון, המקבילה ליחידה של אנרגית חיים.
מובן שלפעולות הפיזיות אנו מצרפים גישה מנטאליות שמחזקות את המוטיבציה והתמדה וכלים להנעה עצמית, התאמה אישית של הפעילות הגופנית ושל התזונה וכן תהליך של שינוי דפוסים והרגלים מגבילים בהתאם לצורך הפרטי. בגישה הכוללת הזו, נוכל להצליח לרדת למשקל הרצוי לנו ולשמור עליו לתמיד.
לאורך היסטוריית המין האנושי, היו חיינו דומים לאלה של שאר החיים בתנאים טבעיים שבהם יש תקוםות שבהן מצוי המזון בשפע ולעיתים יש זמנים של מחסור ורעב. בהתאם לדינאמיקה טבעית זו, פיתח הגוף את הנטייה לשמר את העודף האנרגטי מהימים הטובים בהם מצוי המזון בשפע ולאגור אותו ב"מחסני החירום" על מנת לעבור את הימים הקשים שודאי שיגיעו כמו שבאו מתיד, בהם יהיה מחסור במזון. "מחסני עודפים" אלה הם רקמות השומן העודף של הגוף וכשכמות "הקלוריות" הנכנסת גבוהה מהכמות שהגוף מוציא/"שורף", יצטבר העודף ברקמות השומן.
כשגופנו מאוזן, כמות הקלוריות הנכנסת זהה לכמות הקלוריות היוצאת. הבעיה בכל הקשור ל"מנגנון שימור האנרגיה" היא שבארצות המפותחות קיימים רק "הימים הטובים" ואין למעשה צורך בשימור העודף האנרגטי, משום שימי הרעב הקשים, אינם עוד חלק מחיינו. השינוי באורח החיים הוא כה מהיר, עד שהשינוי הגנטי-האבולוציוני אינו מספיק להתאים את עצמו אליו. העולם המערבי השתנה במאות שנים בודדות באופן דרמתי ביותר, לעומת "גלגלי האבולוציה" שעובדים הרבה יותר לאט וכך אנו חיים בעולם בו המזון מצוי בשפע מסחרר ושבו רובנו לא יודעים רעב אמיתי מהו.
מצד שני, אנחנו "נשארנו" עם גוף שמנגנוניו פועלים על פי מה שהיה נחוץ לו להישרדות, במשך כל אורך היסטוריה. התקופה של המהפכה התעשייתית והחיים המודרניים כפי שאנו מכירים אותם היום, הם פסיק קטן על קו האבולוציה הכללי של המין האנושי. ל"מנגנון שימור האנרגיה" שירשנו יש אפיונים נוספים, כמו המשיכה למזון מתוק, כלומר ל"פחמימות הפשוטות" והמשיכה הטבעית למזון עתיר שומן שעשיר באנרגיה.
כשכמות הקלוריות היוצאת תהיה גבוהה מזו הנכנסת, יווצר "מאזן קלורי שלילי" שהוא למעשה חיובי, בהקשר לנושא ההרזיה. במצב זה יחסרו לגוף קלוריות על מנת לקיים את עצמו ואז אמור הגוף לפנות למחסני השומן, להפיק מהם את האנרגיה החסרה ולהקטין את כמות השומן בגוף.
זהו המצב שכל התכניות להפחתת המשקל, ל"הצרת היקפים", ודיאטות ההרזיה ולמינהן - שואפות אליו. אמרנו:"אמור הגוף לפנות למחסנים", משום שלא תמיד כך הוא המצב. "מנגנון שימור האנרגיה" של הגוף, הוא בעל יכולת הישרדותית מדהימה. הפנייה ל"מחסני העודפים" לצורך שימושם כאנרגיה, היא "על תנאי". אם ירגיש הגוף שהוא מצוי במצב של משבר, דהיינו רעב, הוא לא יפרק את "המחסנים לשעת צרה", אלא יכניס מנגנון הגנה נוסף לתמונת "המאבק". מנגנון הגנה זה הוא "הפחתת המטבוליזם" - כלומר ירידה ברמת חילוף החומרים הקבוע. המשמעות היא שלפני שהגוף ישתמש בעודפי החירום שלו הוא "יוריד את הטורים של המנוע". כמו היה אומר: "לפני שנוותר על העודף ונישאר בלי כלום, נוריד את עוצמת הבעירה ונשרוף פחות אנרגיה".
התוצאה תהיה היחלשות בכל המנגנונים שמוציאים אנרגיה בגוף: ירידה במרץ - לאות ועייפות, ירידה ביכולות הקוגניטיביות - פגיעה ביכולת המחשבה הבהירה, בריכוז ועוד. למעשה הירידה היא ברמת החיוניות של החיים בכלל. נציין שבמקרים חמורים כשהגוף מפרש את הסיטואציה כקריטית ממש, הוא יורד את המטבוליזם בשעורים חדים. בעיה נוספת של מנגנון זה, היא שקל יותר לעורר אותו, כלומר הוא מגיב מיידית לכל תחושה של סכנה קיומית וקשה הרבה יותר להחזיר את המצב לקדמותו , כלומר נצטרך "לשכנע" את הגוף לאורך זמן שהסכנה הקיומית חלפה.
במקרים קיצוניים של "דיאטות הרעבה" חוזרות ונשנות, יש אפשרות לפגיעה חמורה בנכונות המנגנון לחזור לנקודת המוצא של "חילוף חומרים" תקין. יתרה מכך, כשאדם מוריד את חילוף החומרים שלו כתוצאה "דיאטת חסר" או הרעבת הגוף מחומרי היסוד שלהם הוא זקוק וכשהוא חוזר לאכול באפן סביר (שהרי אי אפשר להרעיב את עצמך בקביעות ובכל מקרה הגוף ימצא את הדרך להפסיק את הדרך השגויה, באמצעים פיזיים וגם נפשיים), הרי שאז הוא צריך לחיות עם "חילוף החומרים הפגוע" שלו.
מכאן נובע הכישלון של כל הדיאטות המחסירות מהגוף את מה שהוא צריך לקיומו התקין. "אפקט החזרה למשקל העודף עם ריבית" נוצר על ידי דיאטות חוזרות, המונעות מהגוף את צרכיו הבסיסיים ושמעטות את "חילוף החומרים הקבוע" של הגוף. כששבים לבסוף לאכול באופן שפוי, הגוף לא יכול עוד לנצל את האנרגיה שבמזון כפי שיכל לפני ההרעבה והמשקל העודף חוזר, עם תוספת של כמה קילוגרמים מעבר למשקל ההתחלתי.
מכאן נובעות המסקנות הבאות:
1• אין להחסיר מהגוף את הנחוץ לקיומו התקין ואין להוריד את כמות המזון באופן קיצוני. פעולה כזו מתפרשת על ידי הגוף כמצב חירום ומעוררת אותו להשיב מלחמה.
2• רצוי להתחיל בצד האנרגיה היוצאת של "מאזני חילוף החומרים" (פעילות גופנית) ורק אז להוסיף אלמנטים של שינויים בצד האנרגיה הנכנסת (מזון).
3• השינויים בצריכת המזון יבוצעו בצעדים קטנים ומדודים ויעשו מתוך "החלק העודף" בתזונה ולא מתוך "החלק החיוני" שבה!
דיאטות רעב ובשמן הידוע "דיאטות כאסח", נידונות לכישלון משום שהן מונעות מהגוף צרכים קיומיים בסיסיים ופוגעות בתפקודו התקין. בתגובה למחסור מוריד הגוף את חילוף החומרים, שורף פחות קלוריות ומעט את תהליכי החיים. הפגיעה היא בבריאות וגם בהצלחת תהליך ההרזייה לטווח הארוך. הרזיה וירידה במשקל נכונה, מספקת לגוף את הצרכים הטבעיים ובמקביל מגבירה את קצב חילוף החומרים.