מס הכנסה ישראלי חל על מי שמוגדר כתושב ישראל לענייני מס, גם אם הוא מפיק הכנסה מחוץ לישראל, בהתאם לכללי המקור בדיני המס. בנוסף לכך, יחול מס ישראלי על כל מי שמפיק הכנסה בישראל, גם אם הוא מוגדר כתושב חוץ לענייני מס.
השאלה הבסיסית היא מי נחשב כ"תושב ישראל" לענייני מס? פקודת מס הכנסה קובעת כי תושב ישראל הוא, בין היתר, מי שמרכז חייו בישראל. לשם קביעת מקום מרכז חייו של האדם, יובאו בחשבון מכלול קשריו המשפחתיים, הכלכליים והחברתיים, ובהם בין השאר:
- מקום ביתו הקבוע;
- מקום המגורים שלו ושל בני משפחתו;
- מקום עיסוקו הרגיל או הקבוע או מקום העסקתו הקבוע;
- מקום האינטרסים הכלכליים הפעילים והמהותיים שלו;
- מקום פעילותו בארגונים, באיגודים או במוסדות שונים.
בית המשפט העליון בפסק הדין בעניין גונן, קבע כי המבחן שיש לאמץ לעניין התושבות הוא מבחן מהותי, הבוחן את מכלול האינדיקציות כאמור (בית הקבע, מקום עיסוק וכו'). בעיקרו של דבר, יש להביא בחשבון הן את ההיבט האובייקטיבי - היכן מצויות מירב הזיקות הפיזיות של היחיד, והן את ההיבט הסובייקטיבי - האם כוונתו של היחיד לנתק את התושבות והיכן הוא רואה את מרכז חייו.
משך השהייה - חזקת הימים
בנוסף למבחן "מרכז החיים" כאמור, קיימת חשיבות לבחינת משך הימצאותו הפיזית של אדם בישראל, וזאת בשל העובדה לפיה הימצאות פיזית ארוכת טווח מקימה חזקה ביחס למרכז חייו בישראל.
בעניין זה, נקבעו שתי חזקות מספריות שהתקיימות תנאיהן מצביעה, לכאורה, על כך שמרכז חייו של היחיד בשנת המס הוא בישראל, וזאת כדלקמן:
- אם אותו יחיד שהה בישראל שנת המס לפחות 183 ימים;
- אם אותו יחיד שהה בישראל בשנת המס לפחות 30 ימים, וסך כל תקופת שהייתו בישראל בשנת המס ובשנתיים שקדמו לה הוא לפחות 425 ימים.
עם זאת, שתי החזקות המספריות כאמור ניתנות לסתירה על ידי הנישום. למעשה, הנישום יכול להוכיח כי למרות שהייתו הארוכה בישראל, מרכז חייו היה בחו"ל. המשמעות היא שאדם אשר שהה בישראל מעל 183 יום בשנה, או 425 יום במצטבר בשלוש שנים, יכול להוכיח כי מרכז חייו אינו בישראל אלא במדינה אחרת.
המשפחה בישראל, והבעל בחו"ל
בפס"ד צייגר נדונה שאלת פיצול התא המשפחתי בכל הנוגע להגדרת המושג "תושב". ביהמ"ש קובע כי: "יש ותתקיימנה נסיבות בהן מקום מרכז חייו של פלוני - היינו, מקום מגורי הקבע שלו, יהיה שונה ממקום מרכז החיים של אישתו וילדיו - וזאת כאשר מכלול קשריו המשפחתיים, הכלכליים והחברתיים של אותו פלוני מצביעים על פיצול מרכז החיים ומקום מגורי הקבע בין אותו פלוני לבין בני משפחתו.
לעניינינו, בנסיבות מיוחדות בהן ישראלי מתגורר בביתו בחו"ל והוא נטוע שם מבחינה כלכלית וחברתית, ניתן יהיה לראות בו כתושב זר על אף הימצאות משפחתו בישראל. במקרה כזה, אותו אדם יוכל לשהות בישראל, ובעיקרון, הוא אמור להיות פטור ממיסוי ישראלי.
היתרונות של המעבר למדינה אחרת
מי שאינו נחשב כתושב ישראל, יהיה פטור ממס בישראל על ההכנסות שיש לו בחו"ל, וגם פטור מדיווח. ישנם מדינות שכדאי יותר להגר אליהם מטעמים אלה, כפי שאפרט בפסקה הבאה.
בנוסף מפטור ממס ומדיווח, ישראלי שישוב לישראל לאחר מספר שנים שנקבעו בחוק יזכה להקלות מס המיועדות ל"תושב חוזר". להרחבה בנושא הטבות מס לתושבים חוזרים ועולים חדשים, ראו: המדריך הטבות מס לתושבים חוזרים ועולים חדשים (מדריך לתכנון מס).
מדינות מועדפות להגירה
ישנם מדינות שכדאי לעבור אליהן יותר מאחרות, כמו שוויץ. נניח כי תושב ישראל צפוי למכור מניות ברווח אדיר. אם הוא ימכור את המניות, הוא עשוי לשלם מס רווחי הון בשיעור של עד 30%. אולם, אם הוא יהגר לשוויץ, ולא ייחשב כתושב ישראל, המכירה תהיה פטורה ממס. הסיבה היא שבשוויץ לא מטילים מס על מכירת מניות. החוכמה היא לבצע "ניתוק תשובות" בצורה מושלמת.
מדינה נוספת שכדאי לחשוב עליה היא בריטניה שם קיים משטר מס מיוחד הנקרא "NonDomicile". בעיקרון, תושב בעל מעמד של Non-Domicile, חייב במס בבריטניה על הכנסות ורווחים שמקורם בבריטניה. אולם, רווחים והכנסות מחוץ לבריטניה של תושב בעל מעמד של Non-Domicile פטורים ממס, כל עוד הכספים לא נמשכו לבריטניה. תושבים בעלי מעמד של Non-Domicile מחזיקים לשם כך בחשבונות בנק מחוץ לבריטניה.
מעבר למדינה החתומה על אמנת מס עם ישראל
קיים יתרון אדיר לבצע את המעבר למדינה החתומה עם ישראל על אמנה למניעת כפל מס, כמו שוויץ ובריטניה. הסיבה לכך היא המעמד החוקתי המיוחד של אמנות המס הגובר על הוראות פקודת מס הכנסה והתקנות שמכוחה.
למעשה, גם אם אדם ייחשב כתושב ישראלי לצרכי מס על פי הדין הישראלי, היות והוראות אמנות המס גוברות על חקיקת המס הישראלית, הרי שהדבר יאפשר לקבוע את כי אותו אדם אינו תושב ישראל בהתאם לאמנת המס. להרחבה בעניין זה, ראו: תושבות היחיד בהתאם לאמנות למניעת כפל מס.