סרטן ריאות גרורתי

סרטן ריאות גרורתי

סרטן ריאות גרורתי – מידע כללי:

סרטן ריאות הוא הסרטן השלישי הנפוץ ביותר ששולח גרורות ממאירות לעצמות אחרי סרטן השד וסרטן הערמונית. היסטוריה של עישון כמעט תמיד נוכח בהופעתו. כאשר מוצאים אצל החולה גרורות ממקור לא ידוע יש להניח כי הם מגיעים מן הריאות או הכליות של הפציינט. גרורות סרטן הריאות בדרך כלל מופיעים בעמוד השדרה, בצלעות, באגן ובעצמות פרוקסימליות ארוכות. תכונה ייחודית של סרטן ריאות היא להתפשט לעצמות הרגליים והידיים. מחצית מכל המטאסטאזות (גרורות) לעצמות ידיים הן מן הריאות, כמו גם 15% מהנגעים בכפות הרגליים. לסרטן הריאות יכולת להשיל תאים סרטניים לזרם הדם העורקי ומשם להגיע כמעט לכל מקום בגוף ולהדביק את הגוף בגרורות ובסרטן לבלב, בניגוד לסרטנים אחרים אשר משילים תאים סרטניים לרוב לוורידים והמקומות הראשונים אליהם מגיעים הם בד"כ ריאות או כבד אשר עשויים לשמש כמסננים וללכוד את הגרורה מלהתפשט עוד.

השכיחות ודמוגרפיה של סרטן ריאות גרורתי:

החולים לרוב מעל גיל 40 והגיל הממוצע נע סביב 55.

סימפטומים של סרטן ריאות גרורתי:

הכאב הינו התסמין הנפוץ ביותר. לעיתים נדירות מתרחשת התפרצות פתאומית ופתולוגית של כאב ללא היסטוריה למשך כמה שבועות או חודשים כאשר הכאבים מתחזקים עוד ועוד. חלק מן הפציינטים מנסים להתעלם מן הכאב ומתרצים כשריר תפוס או נקע, נוטלים משככי כאבים חזקים וממשיכיםלסבול עד גילוי הבעיה האמיתית. כמו כן, סימפטומים מערכתיים עלולים להופיע כמו היפרקלצמיה (עודף סידן), אוסטיאוארתרפתיה היפרטרופית של הריאות (עיבוי כואב של עצמות טובולריות קצרות וארוכות וכן שינויים באצבעות).

אפשרויות טיפול בסרטן ריאות גרורתי:

לניתוח למטרות ריפוי אין כאן מקום. ייצוב אורתופדי של עצמות שנחלשו צריך להיעשות באופן מיידי על מנת למנוע שברים. המטופלים יקבלו טיפול מלא על פי רצונם ועל פי היקף המחלה. ייצוב שברים פתולוגיים בעצמות חייב להיעשות ללא דחייה אלא אם המטופל אינו יכול לעמוד בהליך ההרדמה או אם הניתוח לא יועיל לו. הקלה על כאב של ייצוב עצמות פגומים עלול להצדיק הליך כירורגי גם אם החולה לא יוכל ליהנות מיתרון פונקציונאלי לדוגמת הליכה מוגברת.שימוש בכורכומין להקלה.

תוצאות טיפול ופרוגנוזה:

סרטן ריאות עם גרורות לעצמות הוא אחד הגידולים התוקפניים ביותר שיש והפרוגנוזה היא בד"כ שלילית עד מאד. שיעור ההישרדות לאחר האבחון של מטופל הוא כשישה חודשים. ויחד עם זאת, במקרים אחדים עם הטיפולים המתאימים נרשמו גם טווחי הישרדות ארוכים יותר.