הכותב איננו עורך דין אלא מומחה לנושא ההוצאה לפועל
במערכת ההוצאה לפועל קיים מחשב מרכזי שדרכו מתבצע מעקב החשבון של החייב. שיטת החיוב והזיכוי במחשב ההוצאה לפועל של חשבון החייב נעשה בעזרת טבלאות ריבית. במקרה של בנקים, לכל בנק קיימת טבלה אחת, או מספר טבלאות - למשל - בנק המזרחי טפחות קיימות 2 טבלאות : 101, 204 לבנק טפחות טבלה נפרדת. בנק לאומי 2 טבלאות: 115 לחיוב לקוחות מסחריים וחברות, וטבלה 116 לחיוב לקוחות פרטיים. הפער בין 2 הטבלאות הוא גדול.אני מחזיק רשימה של 200 טבלאות ההוצאה לפועל.
חובה על הנהלת ההוצאה לפועל לפרסם את טבלאות הריבית, כדי שהחייבים ידעו כיצד מחושב החוב, ואם יש להם השגות לגבי טבלה של חיוב חובם. פרסום הטבלאות חייב להיעשות בכל לשכות ההוצאה לפועל ובעיתונים. לדאבוני הרב, הנהלת ההוצאה לפועל מסתירה באופן קפדני וחמור ביותר את הטבלאות, מסרבת למסור לחייבים את הטבלאות, ומסרבות למסור לבודקי חשבונות את הטבלאות. התנהגות הנהלת רשות האכיפה והגביה, כאילו הם מחזיקים בסודות אטומיים של ישראל.
כל טבלה מוזנת בריבית לחיוב החייב במחשב ההוצאה לפועל, כשהריבית בטבלה נקבעת בידי הנהלות הבנקים (כך נאמר בהוראות של הנהלת בתי המשפט בעבר ורשות האכיפה היום).
במקרה שהזוכה הוא חברה מסחרית, חברות תקשורת, עיריות, חברות ביטוח, המחאות חוזרות, הרי שלפי חוק הריבית שהחוב יחוייב יהיה לפי "חוק פסיקת ריבית והצמדה" שהיא טבלה 196 של ההוצאה לפועל.
זוכה, בנק, שקיבל פסק דין נגד חייב, יפתח תיק הוצאה לפועל נגד החייב במילוי טופס פתיחת תיק שאליו מצורף פסק הדין. בפסק הדין נקבע שהחייב ישלם את קרן החוב בתוספת ריבית של %.... לשנה, שתשתנה מעת לעת בהתאם לשינוי שיהיה אצל הזוכה, הבנק. כלומר : בפסק הדין נקבע בחתימת שופט את סכום קרן החוב של החייב, וכן נקבע שהחייב ישא בריבית שאותה ביקש הזוכה בפסק הדין , שהיא הריבית שחייבת להיות מוזנת למחשב ברגע פתיחת תיק ההוצאה לפועל ולא כל ריבית אחרת. הקובע הוא פסק הדין שנקרא פסק דין חלוט. במקרה של בנקים, מדובר במושג שנקרא: הריבית המירבית של הבנק. ריבית מירבית של הבנק, היא החישוב : פריים + תוספת סיכון + ריבית חריגה. בתחשיב הריבית המירבית של הבנק יש לראות שתוספת הסיכון + ריבית החריגה היו קבועים עד שנת 2009 כלומר : 3% תוספת סיכון + 3.5% ריבית חריגה. הפריים הוא גורם נייד שנקבע על ידי בנק ישראל. אם למשל בחודש מסויים היה הפריים 5% , הרי ש- 5% + 6.5% הם 11.5% - ואז הריבית המירבית היא 11.5% וזו הריבית שהלקוח מחוייב בבנק. הריבית המירבית בבנק משתנה בהתאם לשינוי הפריים, אבל שיטת החישוב היא ברורה לחלוטין. לכן, אם הזוכה - הנהלת הבנק היו מבקשים מההוצאה לפועל לפתוח תיק הוצל'פ לפי פסק הדין שהוא הריבית המירבית של הבנק, היה מוזן מחשב ההוצאה לפועל ברגע פתיחת התיק בריבית של 11.5% לשנה, ולאחר מכן, עם כל שינוי בריבית (שינוי בנק ישראל של הפריים) ישתנה שיעור הריבית בטבלת ההוצאה לפועל. כך למעשה צריכה לפעול מערכת ההוצאה לפועל.
אם היו נפתחים תיקי ההוצאה לפועל לפי הריבית המירבית של הבנק בבנק, הרי שהחוב היה זהה הן בבנק והן אצל ההוצאה לפועל, מלבד ההבדל שבחשבון ההוצאה לפועל קיימים חיובים של הוצאות משפט, שכר טירחת עורכי דין ואגרה של פתיחת תיק ההוצאה לפועל. כך צריך היה להיות. צריך לזכור שמטרת ההוצאה לפועל היא "סיוע לזוכה לממש את פסק הדין". ההוצאה לפועל מנהל רישום של חוב וזכות החייב, אבל הקובע הוא תמיד חשבון הבנק - הבנק תבע - הבנק קיבל פסק דין על סמך חוב החייב לבנק, וחוב החייב הוא תמיד לבנק. ההוצאה לפועל איננו גוף שלקוח בנק או חייב הוא חייב לו כסף כלשהוא. חשבון ההוצאה לפועל הוא אינפורמטיבי בלבד, והקובע היא יתרת החייב בספרי הזוכה- הבנק!
במשך השנים עוות לחלוטין מצב זה, ביחוד בידי עורכי דין הזוכים כשהפכו את החשבון בהוצאה לפועל כחשבון החוב של החייב, אבל כמובן מעשה זה הוא בלתי חוקי לחלוטין, וגורם לכל המערכת עוות מוחלט. קיים פסק דין מעולה של השופט דר' עמירם בנימיני בבית משפט המחוזי בתל-אביב, לוק נ. בנק המזרחי, ת.א. 1465/03 (תביעה ייצוגית) שבו קבע השופט באופן חד וברור שחשבון הבנק הוא קובע, ואסור לבנק לרשום חיובים בחשבון ללא אישור של רשות שיפוטית או ראש ההוצאה לפועל וכך למעשה חייב החשבון להיות פתוח עד גמר ההליכים בהוצאה לפועל. פסק הדין של השופט ברור - כל החיובים שרשם הבנק בחשבון הלקוח הם בלתי חוקיים ועל הבנק להחזיר את הכספים ללקוחות. התביעה היתה על סכום של 300 מליון ש'ח שנלקחו מ - 50.000 לקוחות הבנק. הסכום האמיתי היה גדול מסכום התביעה, שהוקטן לצורך משפט בלבד.
למעשה, הנהלות הבנקים מבקשים את מנהלי ההוצאה לפועל להזין את מחשב ההוצאה לפועל בריבית גבוהה בהרבה מהריבית המירבית הנהוגה בבנק.אם בנק מסוים הריבית המירבית אצלו היא 15% לשנה, ופסק הדין שניתן הבנק ביקש לחייב את החייב לשלם ריבית של 15% לשנה, הרי שהנהלת הבנק ביקשה את מנהלי ההוצאה לפועל להזין את המחשב לחייב בריבית של 18% לשנה, ואז מדובר בחיוב של 20% מעל ריבית פסק הדין, ולמעשה רגע פתיחת תיק ההוצאה לפועל - התיק איננו חוקי - המחשב לא הוזן בריבית פסק הדין, אלא בריבית גבוהה מפסק הדין. יש לקחת בחשבון שהריבית שהוזן מחשב ההוצאה לפועל איננה הריבית האפקטיבית, ואז הריבית שמחייב המחשב בריבית של 20% בשנה, כלומר 26.6% מעל ריבית פסק הדין. מדובר בהפרש עצום. בזאת לא מסתיים הסיפור. הנהלת ההוצאה לפועל "הטמיעה" בתוכנת ההוצאה לפועל ריבית קבועה, שמורכבת משתי טבלאות: טבלה 196 + הצמדה - שהיא חוק פסיקת ריבית והצמדה, ועוד טבלה 197 והצמדה שהיא נקראת על ידי ההוצאה לפועל ריבית פיגורים. ואז חשבון ההוצאה לפועל מקבל מימדים בלתי סבירים: תחילה קיימות הטבלאות 196 + 197 + הצמדה שהם קבועים, ועליהם הוסיפו את הטבלה של הבנק, למשל בנק המזרחי, ואז חשבון ההוצאה לפועל מורכב משלוש טבלאות והצמדה - טבלה 196 + טבלה 197 + טבלה 101 + הצמדה = וכך מגיעה הריבית שבה מחוייב חשבון החייב לריבית בשיעור של 44% לשנה, למרות שפסק הדין שקבע שהריבית שהחייב יחוייב היא 15% לשנה, כלומר פער חיוב החייב בהוצאה לפועל הוא 300% לשנה מעל הריבית שנקבעה בפסק הדין.
מערכת חיוב זו היא בלתי חוקית, מעוותת וגורמת לגביית יתר עצומה מהחייבים. מתנהל היום מאבק קשה של חייבים שלמדו את השיטה, כדי לבטל שיטה בלתי חוקית זו. כשכל החייבים ועורכי הדין של החייבים צועקים שחשבון ההוצאה לפועל מתנפח באופן מפלצתי - זו הסיבה. הלקוח החייב לא מחוייב בהתאם לחוק ולחוב החייב בבנק, אלא החוב מנופח באופן מלאכותי בפער ריבית עצום. התוצאה: הנהלות הבנקים גובים ומקבלים סכומי כסף עצומים מעבר לחובות האמת של הלקוחות, עורכי דין של הבנקים נהנים מהכנסות עצומות מגביה של סכומים שלא מגיעים לא להם ולא לבנק.
אפשר להגיד שאין אדם אחד בישראל שיודע כמה באמת חייב החייב, אם הוא עדיין חייב חוב כלשהו, או ששילם כבר 3 פעמים את מלוא החוב, ואז כבר לא מדובר בהליך גביית חוב, אלא בהליך אחר בתי חוקי.
מה קורה כשהחייב שילם סכומים רבים של כסף, ולפי חשבון החייב בבנק אין יותר לחייב חוב כלשהו בבנק אלא שהוא עובר בחשבון הבנק ליתרות זכות? תמיד רואים מחזה מוזר ביותר, שבו החייב קיים את פסק הדין, שילם עד השקל האחרון והוא כבר נמצא ביתרות זכות, אבל בגלל הריבית העצומה שחשבון ההוצאה לפועל מחויב - היתרה בהוצאה לפועל הולכת וצומחת יום יום למרות שלחייב אין כל חוב. מה קורה בבנק עם כספים שמעבר לסכום החוב, מה קורה עם עורכי דין הבנק.
הנהלות הבנקים סיגלו לעצמם תשובה תמידית: אומרים ללקוח החייב - נא תפנה אל עורך הדין - אצלו החשבון. עורך הדין מוציא לחייב את חשבון ההוצאה לפועל וטוען בפניו שחשבונו נמצא ביתרות חובה גבוהות, למרות שהחייב כבר שילם את כל החוב בהתאם לפסק הדין. מדוע ממשיכים הנהלות הבנקים ועורכי דין הבנק לנהל תיקי הוצאה לפועל נגד חייבים, ולבצע צעדי גביה נגד החייבים ששילמו חובם כחוק? בדרך כלל להנהלת בנק לא כדאי לקבל כסף מעבר לחוב החייב בחשבון הבנק.קבלת כספים נוספים מעבר לחוב, מביאים את החייב לחשבון זכות אצל הבנק, ואז הבנק מחוייב בתשלומי מס הכנסה על הכנסות אלו, ולמעשה יוצרים ניגוד לענין של הבנק.לכן, הנהלת הבנק בדרך כלל סוגרת את חשבון החייב, ואז כל הסכומים שהגיעו לעורך דין הבנק מעוכבים אצלו עד שיוחלט ביחד עם המנהלים מה עושים עם סכומי הכסף מעבר לחובות הלקוח. כדי למנוע מהלקוח החייב לדעת מה מצב חובו אצל הזוכה - הבנק - הבנקים מסרבים למסור ללקוחות החייבים דפי חשבון הבנק מיום הגשת התביעה - וכך החייב לא יודע כלל מה מצב החוב אצל הבנק. יש לזכור שקיימת תקנה בחוק ההוצאה לפועל : תקנה 17 א[א] האומרת באופן ברור ומוחלט : "זוכה ידווח להוצאה לפועל על כל תקבול שקיבל שלא דרך ההוצאה לפועל. הדווח יעשה בתוך 7 ימים מיום קבלת הכסף." במשך הזמן, מגיעים סכומים רבים ביותר ישירות לבנק, אם זה ישיר לבנק, או לעורך דין הבנק, מעיקולים ועוד, ואז חובה לדווח תוך 7 ימים כדי להקטין את חוב החייב בהוצאה לפועל ולעצור את הריבית העצומה.
במעקב זהיר, נמצא שהנהלות הבנקים לא מדווחות להוצאה לפועל על קבלת כספים לפי חוק. 70% מהתקבולים שמקבלים הבנקים לא מדווחים כלל להוצאה לפועל. החייבים משלמים את אותם סכומים פעמיים. בהוראות המפקח על הבנקים בבנק ישראל משנת 1998 דרש המפקח להקפיד על דווח מידי של כל תשלום שמגיע לבנק או לעורך דינו. לא זאת, אלא שהמפקח הורה להנהלות הבנקים להפסיק העסקת עורכי דין שלא מדווחים. הנהלות הבנקים לא מקיימים הוראות אלו של המפקח על הבנקים, גם לא הופסקה עבודתו של עורך דין אחד בגלל אי הדווחים. כתוצאה מאי הדווחים - חשבון ההוצאה לפועל מעוות לחלוטין - היות והיתרות בחשבון הן בלתי נכונות לחלוטין. וכך רואים חייבים נזרקים לבתי סוהר למרות שהם כבר שילמו 3 פעמים את החוב, מופעלים נגדם כל הצעדים הקשים, למרות שהם שילמו את החוב.
הנושא הוא חמור ביותר, לאחר חקיקת החוק החדש "תיקון 29 לחוק ההוצאה לפועל" משנת 2009 שבו נקבע על הטלת מגבלות חמורות ביותר על חייבים, למרות שאיש כלל לא יודע אם החייב חייב היות והחשבון בהוצאה לפועל שקרי ומעוות. תיקון זה הוא מעוות ביותר, חמור ויש חובה לבטלו באופן מידי. כשאין מחשב שפועל כחוק בהוצאה לפועל, ואיש לא יודע בכלל מה חייב החייב, אם חייב או שילם חובו - הרי שכל הצעדים הם בלתי חוקיים. חוק זה נולד בחטא ויש לבטלו מיד.
מאמר זה הוא מאמר ראשון בסדרה של מאמרים.
המאמר נועד לחייבים שלא יודעים כלל כיצד פועלת מערכת ההוצאה לפועל, היחסים בין הנהלות בנקים וההוצאה לפועל, עורכי דין של חייבים שלא מכירים את מערכת בתוכה, עובדי בנק ישראל, מבקר המדינה ועובדיו, שר המשפטים, חברי כנסת ושרים, עתונאים וארגונים חברתיים.