חובת המגורים של חבר אגודה בתחום המושב, הינה בבסיסה של ההתאגדות השיתופית במסגרת מושב עובדים ובוודאי כאשר מדובר במושב שיתופי. המגורים המשותפים במושב, הם אחד מעקרונות הבסיס של אורח החיים במושב, ולמעשה עקרון זה הוא אחד המבדילים אותו מפרוייקטים כלכליים אחרים.
די ברור, כי מי שאינו מתגורר במושב זמן רב, לכאורה מנתק עצמו מחיים של מושב מהמשמעות של חיים יחד, של עזרה הדדית, של שיתוף, של סולידריות וכד'. קיומם של קשר אישי ואינטרסים משותפים אינו יכול להמשיך ולהתקיים בין אגודה וחבריה לבין מי שעזב את מקום מגוריו במושב. וכלשון פסיקת בית המשפט - לא ניתן לקיים "קשר בשלט-רחוק" בין החברים המתגוררים במושב, לבין אלו שעזבו אותו.
בפסק דין אשר ניתן לאחרונה בבית המשפט המחוזי בחיפה בעניין חברי אגודה אשר חדלו מלהתגורר במושב במשך עשרות שנים, חיזק בית המשפט את ידיו של ועד האגודה אשר החליט על הוצאתם של החברים מחברות באגודה ואף לא הצדיק את כינוסה של האסיפה הכללית בכדי להביא לגריעת החברים מחברותם באגודה.
תמצית עובדות המקרה - במסגרת הקצאת נחלות פנויות לצאצי חברי האגודה, הוקצו לבנם של חברי האגודה בשנת 1978 זכויות בנחלה. הבן התגורר בנחלה במשך 7 שנים עד לנישואיו ולאחר מכן עזב את המושב ועבר להתגורר יחד עם משפחתו בקרית טבעון. כעבור כ- 20 שנה החליט ועד המושב לפנות לחברים ולהודיעם, כי במידה ולא יחזרו להתגורר באגודה, יחל ועד האגודה לנקוט בהליכים פורמליים להוצאתם מחברות באגודה. לפיכך, כבר בשנת 2006 החליט ועד האגודה על הוצאתם של החברים מחברותם באגודה. בנוסף להחלטת ועד האגודה ובעקבות פנייתם של בני הזוג לרשם האגודות השיתופיות במסגרת ערר על החלטת ועד האגודה, נתכנסה גם האסיפה הכללית של האגודה והחליטה על הפסקת חברותם של בני הזוג באגודה.
בני הזוג פנו לבית המשפט בבקשה לביטול החלטת האסיפה הכללית ולקביעה, כי הינם חברים מן המניין ובעלי זכויות בנכסי האגודה. בני הזוג טענו, כי המושב התנכל להם בשל סכסוכי משפחה אחרים שהיו במושב ולכן ההחלטה לפעול להוצאתם מחברות התקבלה ממניעים של נקמה, בחלוף שנים רבות בהן קובעה עובדת מגוריהם מחוץ למושב. כמו כן, החלטת האגודה על הוצאתם מחברות, נגועה בהפליה ביחס לחברים אחרים המתגוררים גם הם מחוץ למושב וכנגדם לא פעלה האגודה להוצאתם מחברות.
בית המשפט השתכנע, כי אין בדעתם של החברים לשוב ולהתגורר במושב לאחר שנים כה רבות בהן הם מתתגוררים מחוץ למושב וכי אין בדעתם לשוב ולהתגורר במושב בעתיד ודי בכך על מנת להביא לפקיעת חברותם באגודה, בהתאם לתקנה 6 לתקנות האגודות השיתופיות (חברות) תשל"ג – 1973. בה נקבע, כי לא יראו אדם כחבר האגודה אלא אם מקום מגוריו הקבוע הוא במושב.
תקנה 6 (2) – "באגודה שסיווג אותה הרשם כמושב עובדים לא יראה הרשם אדם כחבר אלא אם הוא גר בתחום מושב עובדים דרך קבע".
תקנה 5 (3) – "חברותו של חבר באגודה תפקע במקרים אלה: אם חדלו בו הסגולות הדרושות לחברות לפי תקנות האגודה, וועד ההנהלה של האגודה או רשות אחרת שלה שנקבעה לכך בתקנות האגודה, קבעה זאת בהתאם להוראות התקנות".
בפסק הדין מתייחס בית המשפט להחלטת רשם האגודות השיתופיות אשר חייב את האגודה לכנס את האסיפה הכללית לדון בהחלטת ועד האגודה על הוצאה מחברות. בית המשפט קובע, כי די בה בהחלטת ועד האגודה על מנת לאשר את הוצאתם מחברות של חברי אגודה, הדבר הינו חובתו של ועד האגודה וללא צורף בהחלטת האסיפה הכללית.
"רשם האגודות, ולעמדתי בטעות, סבר שיש לפעול על פי סעיף 28(א) לתקנון האגודה, והורה על קיום אסיפה כללית. כאמור, סבורה אני כי החלטה זו ניתנה בטעות, תוך התעלמות מזכותו, ואף חובתו, של ועד המושב להפקיע את חברותם של המבקשים על פי סעיף 25 לתקנון, ותוך התעלמות מסעיף 5 לתקנות החברות, הדן בפקיעת החברות, ומסעיף 6 לאותן תקנות, אשר חייב את רשם האגודות למחוק את שמות המבקשים מפנקס החברים".
בית המשפט קובע, כי די היה בהחלטת וועד האגודה כדי להפקיע את חברותם של מי שאינם מתגוררים בתחום המושב בנסיבות המקרה, ולא היה צורך בהתניית כינוסה של האסיפה הכללית על מנת לתת תוקף להחלטת וועד האגודה. משמעות ההחלטה הינה, כי כל ההטבות והזכויות הקיימות לחבר אגודה במסגרת האגודה השיתופית ( השתתפות בבחירות, נכסים משותפים, חלוקת דיבידנד וכד' ), יישללו מבני הזוג והם יוותרו עם הנכס עצמו של בית המגורים נטול זכויות נוספות.
"לפיכך, אין מנוס אלא מלדחות את בקשתם של המבקשים ולהורות כי החלטת הועד מיום 29/1/06 כדין נעשתה, וכי מיום זה ואילך אין הם זכאים לזכויות ולהטבות הניתנות רק לחברי האגודה. יצויין כי בזכויותיהם בביתם וברכוש הדלא ניידי של המבקשים, אין פגיעה והם רשאים למוכרם לאחרים או להמשיך להתגורר בהם".
חברי אגודה רבים נוטלים עליהם סיכון רב, בעוקרם ממקום מושבם ובמעבר להתגורר מחוץ למושב, תוך נטילת סיכון רב בקיומם של הליכי הוצאה מחברות באגודה ובאיבוד הרווחים הצבורים של חבר אגודה שיתופית, למרות שלמשך זמן העקירה ממקום המושב ולנסיבות העקירה קיים משקל בעת קבלת ההחלטה על הוצאה מחברות (חלקם של החברים עושים זאת מתוך צורך כלכלי זמני, חלקם עקב שינוי במקום העסקתם וחלקם מתוך החלטה לשנות את סביבת המגורים).
יחד עם זאת אנו סבורים, כי דוקא בשל מערכת היחסים "המשפחתית" והמורכבת הקיימת במושבים, הענקת סמכות נרחבת לועד האגודה בנושאים משמעותיים כמו הוצאה מחברות באגודה, אשר הינה החלטה הרת גורל מבחינת החברים, טוב לו היתה מאושרת בנוסף על החלטת ועד המושב גם ע"י האסיפה הכללית אשר בסופו של יום, הינה הרשות העליונה של האגודה השיתופית, אליה כפוף ועד ההנהלה של האגודה ובה מתקבלות ההחלטות המהותיות של האגודה.