פסק הדין גזית החזקות דן אמנם בסוגיה שכבר פחות רלוונטית כיום, אך בכל זאת יש בפסק הדין מספר הנמקות אשר עשויות להיות משמעותית בבחינת אסטרטגיות של תכנון מס. להרחבה בעניין זה, ראו: גזית החזקות בע"מ נ' פקיד שומה ת"א - תקציר פסק דין
פסק הדין גזית החזקות ביטל את פסק דין של בית המשפט המחוזי, וקבע כי חברת גזית החזקות רשאית לקזז הפסד שצברה ב-1994 אשר נוצר בעקבות הפסקת החלת חוק התיאומים לאינפלציה (דבר חקיקה שבוטל כליל בשנת 2008) על הדוחות הכספיים, נגד רווחים ריאליים שצברה החל מ-1999.
בהתאם לסעיף 6 לחוק התיאומים (טרם תיקונו בשנת 1998) חולקה החזקת נייר ערך בעסק בגדרי החוק לשלוש תקופות: (1) מיום רכישתו ועד תום שנת המס בה נרכש (להלן שנת הרכישה) - בתקופה זו סווג נייר הערך כנכס בלתי קבוע (כהגדרתו בתוספת ב' לחוק התיאומים), ומוסה לפי הרווח או ההפסד הריאליים שנצברו בתקופה זו - כלומר, ככל שנגרם לנישום הפסד, ניתן היה לקזזו בעתיד כנגד רווחים ריאליים מניירות ערך בלבד; (2) לאחר תום שנת הרכישה ועד למימושו - סווג נייר הערך כנכס קבוע, וככזה לא מוסה בגין שינויים בערכו; (3) שנת מימוש נייר הערך - בשנה זו סווג נייר הערך כנכס בלתי קבוע, ומוסה על הרווח או ההפסד הריאליים מתום שנת רכישתו ועד יום מימושו.
מבלי להיכנס לפרטים של המקרה, נציין רק כי פקיד שומה תל אביב טען כי גזית החזקות ביקשה לנצל הוראות חוק מסובכות כדי לזכות ביתרונות מס - אי החלת חוק התיאומים בשנה בה עלה ערך המניות, כדי להימנע מתשלום מס, והחלת החוק לשנה אחת בלבד בה ירד ערכן במטרה לרשום הפסד אותו ניתן יהיה לקזז בעתיד.
בית המשפט בעניין גזית החזקות דחה את עמדת פקיד שומה תל אביב וקבע כי יש לראות בהפסד שנוצר בגדרי החוק "נכס" כלכלי של הנישום, והחלטת פקיד שומה תל אביב שלא לאפשר את קיזוז ההפסד שנצבר לגזית החזקות כמוה לכאורה כשלילת אותו נכס.
בית המשפט קבע כי החלטת פקיד שומה תל אביב, אשר למעשה שוללת מהמערערת "נכס" כלכלי זה, ראוי שתיבחן על-פי עקרון יסוד בדיני המס, לפיו אין הרשות מוסמכת לגבות מס או תשלומי חובה אחרים אלא על-פי הסמכה מפורשת בחוק: "דרישה זו הינה דרישה בסיסית, הן לאור הוראתו של סעיף 8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, לפיה פגיעה בקניינו של אדם - ואין חולק כי מיסוי הכנסתו של אדם מסיגה את זכותו כלפי קניינו - תיעשה בחוק או על פי הסמכה מפורשת בו, ובמקביל לאור הקביעה הפרטנית בסעיף 1 לחוק יסוד: משק המדינה, לפיה מיסים לא יוטלו, ושיעוריהם לא ישונו, אלא בחוק או על פיו" (ע"א 3568/08 חברה בע"מ ואח' נ' פקיד שומה נתניה (לא פורסם) פסקה 10 - השופט ג'ובראן).לעניין זה ראו: ע"א 889/01 עיריית ירושלים נ' אל עמי ייזום השקעות ובניה בע"מ (לא פורסם) פסקה 26; ע"א 3568/08 חברה בע"מ נ' פקיד שומה נתניה (לא פורסם) פסקה 10.
בנוסף לאמור, בית המשפט העליון מדגיש בהתבסס על פסק דין מודול בטון כי נקודת המוצא היא כי כאשר קיים חוסר-בהירות בדבר היקף תחולת דיני קיזוז ההפסדים, יש לבכר, בדרך כלל, גישה המביאה להרחבת התחולה על פני גישה המביאה לצמצומה.
הנמקה נוספת נוגעת לסוגיית ההגינות וההסתמכות. בית המשפט קובע כי חובת ההגינות בהקשר של דיני המס מחייבת לפרש את החוק בנסיבות התנהלות פקיד השומה כפועלת לטובת גזית החזקות, ולמנותה - גם אם לא כשיקול עצמאי מכריע - במסגרת השיקולים המטים את הכף לכיוונה: "כשם שבית משפט זה התייחס להתנהגות פקיד השומה כאינדיקציה לפרשנות הסכם לחובת הנישום (ראו ע"א 376/76 פקיד השומה, ירושלים נ' אריזדה, פ"ד לא(1) 436, 441), כך -במישור העקרוני - היא עשויה לשמש אינדיקציה פרשנית לטובתו; ההגינות מחייבת כי התמונה תהיה סימטרית"
לחובת ההגינות בהקשרים אלה, ראו לאחרונה ע"א 10088/09 דגמין נ' פקיד שומה באר שבע (לא פורסם) פסקה י"ז-י"ח)" (ע"א 3266/08 סדן נ' פקיד שומה תל-אביב (לא פורסם) פסקה כ"א - להלן עניין סדן).