פסיכיאטר

פסיכיאטר.
לאן הפסיכיאטרים מובילים אותנו? פסיכיאטריה היא תחום העוסק במדע הרפואה, העוסק בבריאות הנפש, שיקום אנשים הסובלים ממחלות נפש וקידום בריאות הנפש, בעל המקצוע נקרא פסיכיאטר והוא בעל תואר דוקטור לרפואה.
הפסיכיאטר תפקידו לנתח את ההפרעות הנפשיות של החולה ולהציע לו דרכי מניעה, הערכה, אבחון, טיפול ושיקום, המבוססים בדרך כלל על שילוב של טיפול תרופתי עם פסיכותרפיה.
רוב ההפרעות הנפשיות אינן ניתנות לריפוי מוחלט, והטיפול הפסיכיאטרי מתמקד באיזון ביוכימי של הגוף, ריסון התסמינים, הקלת מצוקת החולה ושיקומו.
הטיפול ניתן במסגרת מוסדית מתמחה, במסגרת קהילתית או בבית החולה, בהתאם לחומרת ההפרעה.
ברוב המדינות הסמכות לטיפול פסיכיאטרי נתונה בחוק, והיא נעשית גם שלא בהסכמת החולה במקרים בהם המחלה מסכנת את שלום החולה והחברה{חלק ממידע זה נאסף מויקיפדיה}.
לאחר שחוויתי ועברתי את התהליך שהחברה מגדירה אותו כסכיזופרניה ולאחר מכן מניה דפרסיה ללא כל עזרה פסיכולוגית וללא כל עזרה פסיכיאטרית, וחשוב לי להדגיש שגם ללא כדורים, אנסה להסביר את דעתי בנושא.
בשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה וההתפתחות האנושית, המין האנושי עדיין לא הגיע לרמת מודעות עצמית שתאפשר לנו להבין, איך להפעיל, איך להזין, ואיך לתחזק את הגוף הפיזי, ככה שהוא יפעל, יתפקד, ויתנהג באופן מאוזן ויציב, כלומר מכוון.
כלומר, עדיין לא הגענו לרמת מודעות עצמית שתאפשר לנו לתפקד ולפעול במודע, ובאופן מאוזן ומכוון מבחינה כימית, מה שיכול לאפשר לנו את השפיות, הדבר נכון גם לגבי החברה המגדירה עצמה כנורמלית שמאבחנת ורואה את החולה הלא נורמלי כבעל בעיות אישיות.
למה? כי כול עוד לא מתאפשר לנו להבין מי אנחנו? ומה מהות ומטרת החיים שלנו? כולנו לא מאוזנים, ולכן אנחנו חיים כסהרוריים.
מה הקשר? הקשר הוא שרצוי להבין מי אנחנו? אם רוצים לטפל במישהו, כלומר מהי זהותנו האמיתית, ומה התהליך שעלינו לעבור בחיינו, וזאת כדי לתקן ולהתחבר לזהותנו האמיתית?
רצוי לזכור, שאנחנו נולדים, גדלים, מתפתחים, וחיים את חיינו באופן אינסטינקטיבי ומתנהגים באופן אוטומטי עד השלב המסוים בחיינו שבו אנחנו מתחילים את התהליך שלנו למודעות עצמית, לאחר שצברנו ידע תוך כדי ניסיון החיים.
כלומר, בשלב מסוים אנחנו מתחילים את היציאה מדפוס ההתנהגות האינסטינקטיבי שאיתו נולדנו ושאיתו חיינו, אישיות שהכרנו ושהכירו אותה כול הסובבים אותנו.
שינוי ומעבר זה גורם למי שנכנס לתהליך לבלבול ולפחד, מה שמקשה להתנהל בחיי היום יום.
למה הכוונה בלבול? כל ההרכב הכימי שעל פיו הפעלנו את גופנו הפיזי מבחינה רגשית התבלגן לנו.
מצב זה מצריך מאיתנו להרכיב ולבנות אישיות מחודשת ולהתחיל הכול מההתחלה, רק שהפעם שהאישות תהיה בעלת בסיס איתן שלא תתפרק יותר.
בגלל שההרכב הכימי הרגשי הקודם שלנו התבלגן, לא נוכל לחזור למצב האישיות הקודם שהיה לנו.
לרוב כאן נכנס התפקיד של הפסיכיאטר, שתפקידו לנסות לכוון ולאזן גם באמצעים כימיים חיצוניים כלומר כדורים את המטופל, ככה שלהגדרת הפסיכיאטריה החולה יתאזן.
היכן הפסיכיאטריה שוגה? הפסיכיאטריה שוגה בגלל חוסר היכולת של הפסיכיאטרים להבין מהי זהותנו והמציאות האמיתית? ומה מהות ומטרת חיינו?
ברגע שהפסיכיאטר יבין מהי זהותו האמיתית של בן האנוש, רק אז יתאפשר לו לכוון את מי שהתחיל את התהליך ליעד, כי ההתייחסות שנעשית כיום נעשית ללא ההבנה לזהותו האמיתית וליעד, ולכן הפסיכיאטר אינו יכול לכוון את המטופל.
האם הפסיכיאטריה יכולה להסביר מהיכן ולמה נובעות התופעות הבאות, ואיך הם משפיעות עלינו?
כמו למשל, רגשות, מחשבות, דמיון, חלומות, קולות פנימיים, הזיות, אשליות, הרס עצמי, הרגשת הנרדפות, ושאר הבעיות האישיות.
כמו כן, האם הפסיכיאטריה יכולה ללמד אותנו, איך לחיות באופן הבריא, וללמד אותנו מהו אורח החיים הרגוע והשלוו בעל הסדר והשגרה שלו זקוק הגוף, וזאת כדי שתהיה לנו היכולת להיות בריאים ובעיקר שפויים?  
כלומר, האם פסיכיאטר יכול לעזור ולכוון מטופלים לזהותם האמיתית, כאשר לפסיכיאטריה אין כל מושג לזהותו האמיתית של בן האנוש?
האם הפסיכיאטריה יודעת מהו הכיוון, מהו היעד, שאליו אנחנו שואפים בכניסה לתהליך שהסברתי?
ממה שאני יודע התשובה היא שאין לפסיכיאטריה תשובות לשאלות הנשאלות.
אבל, חשוב לי להדגיש שישנם אנשים שבחרו ושזקוקים לטיפול של פסיכיאטר וזו זכותם המלאה, כלומר אני לא נגד עזרה פסיכיאטרית גם בעזרת כדורים, כי בשלב זה זו רמת המודעות שלנו כחברה שמאפשרת את ההקלה היחסית מהסבל שבו שרוי הזקוק לטיפול.
מהי זהותנו האמיתית? כיום המין האנושי מייצר, מפעיל, ומתנהג באמצעות הרגשות הפנימיים שבו, ומכאן נובעות להן כול אותן הבעיות האישיות הקיימות.
מהם אותם הרגשות הפנימיים? הרגשות הפנימיים שבנו הם גם הרגשות החיוביים והם גם הרגשות השליליים שבנו.
הרגשות החיוביים כוללים בתוכם את אותם הרגשות שגורמים לנו להרגשה הטובה, כמו: אהבה, אושר, צחוק, שמחה, הנאה, יצר מיני, ועוד.
הרגשות השליליים כוללים בתוכם את הרגשות שגורמים לנו להרגשה הרעה כמו, רוע, פחד, חרדה, דיכאון, לחץ, כעס, צער, עצב, ועוד.
כיוון, שברמת המודעות שלנו כיום, אנחנו מייצרים, מפעילים, ומתנהגים על פי הרגשות הפנימיים שהם אינם יציבים, אנחנו חיים בנדנדה רגשית, בזיגזג רגשי, שנע בין הרגשות החיוביים הטובים שבנו לבין הרגשות השליליים הרעים שבנו, ככה שהאישיות שלנו משתנה, ולכן אנחנו מוגדרים כיצורים רגישים, אמוציונליים, שמתנהגים ומשתנים בהתאם ובאופן תדיר.
חינכו, תכנתו, אילפו אותנו, לשאוף ולחיות אך ורק עם אותם הרגשות שגורמים לנו להרגשה הטובה, ורק שלא לחיות עם אותם הרגשות שגורמים לנו להרגשה הרעה.
הגוף הוא בית חרושת לייצור סמים, רק שאנחנו קוראים להם רגשות, שהם הסיבה לכול הבעיות האישיות הקיימות.
לכן, כשמגיע מישהו לטיפול אצל הפסיכיאטר, כדי שיעזור לו לאזן אותו מבחינה כימית, לרוב הוא מציע לו אמצעים כימיים חיצוניים כמו כדורים או זריקה ועוד, שיאזנו ויגרמו למטופל להרגשה החיובית הטובה, וזאת כדי שלא ירגיש את אותם הרגשות השליליים שגורמים לו להרגשה הרעה, כי ככה אנחנו כחברה נורמלית מבינים ושואפים ורגילים לחיות, וככה גם מבין ושואף הפסיכיאטר לחיות.
אבל, ישנה אפשרות נוספת, אפשרות שתחבר אותנו לזהותנו האמיתית, אפשרות שתאפשר לנו להיות מאוזנים מבחינה כימית ומכוונים, מה שיאפשר לנו את היכולת להיות בריאים יותר ושפויים, ללא הצורך בכדורים ותרופות, אפשרות זו נקראת הרוגע הפנימי.
מהו הרוגע הפנימי? הרוגע הפנימי זהו מצב שבו הגוף אינו מייצר, מופעל, ומתנהג באמצעות הרגשות הפנימיים שבנו, ללא הרגשות החיוביים הטובים הקיימים בנו, וגם ללא הרגשות השליליים הרעים הקיימים בנו, וזו זהותנו האמיתית.
מצב זה מנטרל את הזיגזג הרגשי, הנדנדה הרגשית, ואת כל המחשבות, הדמיונות, ההזיות, הקולות הפנימיים, ההרס העצמי, וכל אותן התופעות האישיות הקיימות.
מהרגע שאנחנו נולדים וחיים אינסטינקטיבית אנחנו מתכננים לנו את מסע החיים ומחפשים את הדרך, כדי לתקן את עצמנו ולשנות את אישיותנו המקולקלת, ולהגיע לרמת מודעות מתקדמת זו, מה שנעשה לרוב שלא במודע.
למה? רמה התפתחותית זו תאפשר לנו להיות רגועים יותר, להתחבר לזהותנו האמיתית, להתייחס למהות ומטרת החיים שלנו באופן רציונאלי, בריא וענייני.
כיוון שתובנות אילו אינן קיימות במודע אצל הפסיכיאטרים, הם אינם יכולים לעזור למטופלים, אלא אך ורק עד לרמת המודעות העצמית וההתפתחותית שהם הגיעו אליה.
רצוי לדעת, שהפסיכיאטר יכול להכיר את אישיותו של המטופל, אך ורק עד להיכן שהוא מכיר את עצמו ולא מעבר לכך.
מסקנה: מדע הפסיכיאטריה שאותם מיישמים הפסיכיאטרים, מאפשר טיפול אשר אינו תואם את התהליך למודעות עצמית, אלא חוסמת אותנו מלהגיע לרמת מודעות עצמית מתקדמת יותר, למרות ההקלה היחסית שהמטופלים הנזקקים זוכים לה.
למה הדבר דומה? הדבר דומה למי שיש לו כאב ראש, והוא הולך לרופא ומספר לו על הבעיה, והרופא נותן לו כדור נגד כאב הראש.
האיש לוקח את הכדור נגד כאב הראש, ולכן הוא לא חש את הכאב יותר, אך הכאב קיים.
עד שהאיש לא יבין מהי הסיבה שגרמה לו לכאב הראש, הוא לא יוכל לפתור לעצמו את הבעיה, וכשלא מבינים ממה נובעת הבעיה התופעה תחזור, כיוון שאז נחזור על אותה הטעות שגרמה לנו לכאב הראש, ככה גם עם התרופות הפסיכיאטריות.
סיכום: נולדנו וחיינו את חיינו מתוך אינסטינקט והתנהגנו באופן אוטומטי, וככה בנינו את עצמנו מבחינה כימית רגשית.
בשלב מסוים אנחנו מתחילים את התהליך שלנו למודעות עצמית, לאחר שצברנו ידע שנבע מתוך ניסיון החיים שחווינו, וזאת לשם ההכנה שלנו ליציאה מדפוס ההתנהגות שאיתו נולדנו ושאיתו חיינו.
שלב זה מפחיד אותנו, שלב זה מבלבל את כל ההרכב הכימי שעליו בנינו את האישיות ושחיינו איתה.
בניית אישיות מחודשת זו, מאפשרת לנו את המעבר לשלב התפתחותי מתקדם יותר, במידה ונדע איך לאזן את עצמנו ושמתאים לזהותנו האמיתית.
אבל, בגלל חוסר ההבנה של הפסיכיאטריה לנושאים שציינתי, שמיושמת באמצעות הפסיכיאטרים, ולמרות העזרה וההקלה היחסית, המצב כיום חוסם אותנו כחברה ולא מאפשר לנו להתקדם לשלב התפתחותי מתקדם יותר.
למה? בגלל שצריך לעבור את התהליך למודעות עצמית, ואז? רק לאחר שעוברים את התהליך, וניתנת לנו האפשרות להבין את עצמנו בעצמנו ובאופן הבריא, המכוון, השפוי, ניתן יהיה להבין את המקום שבו נמצא המטופל ולאפשר לו את היציאה מתוך המבוך המוחי שבו הוא שרוי.
המסר במאמר: ניתן לאזן את תפקוד הגוף הפיזי שלנו ולכוון אותו ללא אמצעי עזר חיצוניים כמו, כדורים, תרופות ואחר, ברגע שנבין מהי זהותנו האמיתית, ואז יהיה ניתן להגיע לבריאות, לאיזון, לבהירות, לשפיות, לדעתי.
יוסי קרמר מייעץ לסכיזופרניה מניה דפרסיה דיכאון מודעות עצמית.
לבלוג שלי  http://blog.tapuz.co.il/yosikramer
טלפון  048224276.