היום היכרויות עוד מתבצעות באיזורים הכפר הרחוקים בעזרת השדכניות המסורתיות אך בערים התופעה כמעט ואינה קיימת. רוב הזוגות מכירים לבד ומתחתנים מתוך רצונם ולא שידוך משפחתי.
למרות שניתן למצוא בתרבות הפופ היפנית הרבה פנטזיות הכוללות יחסים בן לסביות או הומוסקסואלים, מבנה המשפחה היפנית המסורתי נשארו על תילו.
החתן האידאלי הוא בעל אמיד אשר מבלה את רוב זמנו בעבודה. על הגבר להיות מחויב למקום עבודות ולפעילויות החבריות לאחר שעות העבודה שמארגן המנהל שלו .בני זוג לא אמורים לצאת ביחד להנות אחרי שנגמרה תקופת החיזור והם נשואים. על האישה להישאר בבית ולכבד את את העידרותו של בעלה ואפילו לשמוח על כך שהוא מוציא את זמן על קידום הקרירה. תפקידה של האישה הוא ניהול משק הבית וכספו של הבעל, היא מקבלת ממנו את מלוא המשכורת ומקציבה לו דמי כיס לבילויים.
השימוש באמצעי מניעה היה עד לא מזמן לא מקובל ביפן ונשים צעירות שלא היו מעוניינות בילד היו צריכות לפנות להפלות.
ביפן המודרנית נשים מוצבות בפני דילמה קשה, לאחר הילד הראשון מצופה מהן לפרוש מעבודתן לטובת גידול הילד. הצלחתו של הילד קשורה בצורה ישירה לשמה הטוב של אמו ולכן ילד אשר לא יצטיין בלימודיו יביא בושה רבה למשפחתו.
עד היום לא נהוג שהבעל היפני יעזור בעבודות ה" נשיות" של גידול הילדים או עזרה בבית ולכן נשים שרוצות להצליח בעולם המקצועי יודעות שהמשימה לנהל משפחה וקרירה קשה ונמנעות מחתונה.
ביפן העתיקה היה על הכלה החדשה לשרת לא רק את בעלה וילדה אלא גם את הוריו שגרו קרוב או באותו הבית. כיום הדגש הוא על גידול הילדים ולכן משפחות עוברות לגור במקום בו הם יכולים להעניק לילדים שלהם את החינוך הטוב ביותר.
אחריותן של הנשים היפנות זז מלדאוג לנוחות הבעל ומשפחתו לדחיפת הילד קדימה, שיעור הילודה הנמוך הופך את גידול הילד והפיכתו לאיש מצליח למשימה הכי חשובה של האישה היפנית.