אם רוצים לראות את היחס של התרבות היפנית העתיקה לנשים אפשר להתחיל בשפה הכתובה שלהם. המילים היפניות המכונות "סימניות" נותנים צורה מיוחדת לכול מילה ומראים על השיוך ההיסטורי של המילה בתקופות עתיקות.
בשפה הכתובה היפנית, המילה שמייצגת את האישה רומזת על מבנה גוף נשי. בן הקווים הזורמים ניתן בעזרת קצת דמיון לראות דמות עם חזה בולט ורגלים משוכלות. המילה רוגע נראת כאישה היושבת תחת ביתה. הסימניות לסקס ושעשוע מצויירות תוך חיבור של הסימניה של הגבר ושל האישה ביחד.
בתקופות קדומות ביפן היה מעמד הנשים ביפן טוב ועד המאה ה8 נשים קיסריות שלטו ביד רמה בסין והעריצו את אלה השמש שהייתה דמות נשית חזקה. לאחר שלטונה הבעייתי של הקיסרית שוטוקו ירדו הקיסריות מכוחן ומאז שלטו ביפן קיסרים.
באותה תקופה התלבושת הנשית הייתה מורכבת משכבות רבות של בדים. בגד חגיגי היה מורכב מ 12 שכבות אשר כול חשפה את השכבות הקודמות בכדי ליצור אפקט עשיר וצבעוני. ההתלבשות לפני האירוע הייתה מאמץ משפחתי והפגנת היכולת של בעל אמיד לרכוש לאישתו תלבושת יקרה.
בשנת 1008 סיימה הסופרת מוראסאקי שיקיבו את "הרומן הארוך של גנז`י" בו היא מתארת את חיי האהבה של הנסיך גנז'י.
מהסיפור אפשר ללמוד שבתקופה זאת היה נהוג לגבר מהמעמד הגבוה להתחתן דרך שידוך עם אישה בצורה פורמלית. לצד האישה היו הפליגשות שהבעל בחר וחיזר אחריהן ברומנטיות רבה. זוגות היו כותבים שירי אהבה אחד לשני ושולחים מכתבים רומנטים. הגברים היו מנסים להעמיק את הכרויות על ידי התגנבות לחדרה של האהובה.