אחת הסכנות האורבות לקשישים היא נפילה. פשוטו כמשמעו, הנעל מחליקה על כתם רטיבות, היד נאחזת בתמיכה רעועה, הרגל נתקלת בחפץ תועה או מתעקמת במורד מדרגות. ישנם אינספור תרחישים, שסופם דומה; התרסקות אומללה של קשיש, בעל עצמות פריכות, העלולה להוביל לפציעות חמורות, שיקום ארוך ואף להתערערות מערכות ומצב סיעודי. קשישים נוטים ליפול ובגיל מתקדם, הנפילות הופכות מסוכנות יותר ויותר. תושבי בית אבות אינם חסינים מפניהן גופנית, יותר מקשיש, המתגורר לבדו, אך אין זה מקרה, שאחוז התאונות במסגרת בתי אבות, קטן לעין שיעור מהתאונות הביתיות.
השמירה על שלומו של הקשיש, היא מהות עסקי בתי אבות; אי לכך, הם משקיעים משאבים רבים בחקירת דרכי מניעה של תאונות, המתרחשות בסביבתו היומיומית של הקשיש. בחינה מקרוב של האופן בו בונה, מעצב ומרהט בית אבות את המרחב הפרטי של כל דייר, כמו גם את החללים המשותפים, יכולה ללמדנו רבות על הדרכים להמנע מנפילות בלתי צפויות. את העצות ניתן ליישם בכל סביבת מגורים ועבור כל קשיש, בין אם הוא מוגדר כעצמאי, סיעודי חלקי או סיעודי מלא.
אין בית אבות שלא חרד לשלום דייריו, על כן דגמנו אחד רגיל ואחד סיעודי, לשם הפקת לקחים חשובים, שרובם ככולם נעוצים בסידור פשוט והגיוני של חללי המחיה.
אדריכלות בתי אבות
בתי אבות, בין אם הם בנויים לגובה או מתפרשים על פני שטחים נרחבים, לעולם לא יכללו גרמי מדרגות כחלק מתוואי המחיה ההכרחי. יחידות הדיור והאיזורים המשותפים מתוכננים כמישור, ללא שיפועים תלולים ומפלסי גובה משתנים. הדבר מובן מאליו, כשמדובר בקשיש סיעודי, אך בבואנו לבצע פעולות מנע, חשוב הדבר לא פחות לקשישים עצמאיים, לבל ימצאו עצמם במצב סיעודי, עקב תאונה.
חדר אמבטיה טיפוסי של בית אבות
אחד המקומות המועדים לפורענות הוא חדר הרחצה. מים וסבון, הם מתכון בטוח לתאונות. בתי אבות נמנעים משימוש באגני אמבטיה, כיון שהכניסה והיציאה מהם מחיבת מאמץ פיזי ושמירה על יציבות, שאינה הצד החזק של קשישים. וילונות אמבטיה, לא ימצאו את דרכם אל בית אבות, מאחר והם מהווים סכנה, בזמן החלקה, כשהדחף המיידי למצוא בהם אחיזה, מתבדה. חדר רחצה טיפוסי מכיל מקלחון מרווח, בגובה הרצפה, שיכול להכיל מושב בעת הצורך ואשר נסגר על ידי דלת קשיחה. בתוך המקלחון, כמו גם ליד השירותים, מעוגנות ידיות אחיזה נוחות בגבהים שונים.
סידור המרחב של בית אבות
כל איזור מחיה בו מתנהלים קשישים באופן שגרתי, צריך להיות חף ממכשולים; חפצים קטנים, פזורים על הרצפה או ריהוט עמוס, המצמצם את המעברים והתנועה החופשית. בתי אבות ומוסדות, המספקים טיפול סיעודי, מקפידים על סדר, ריהוט יציב, חסר פינות חדות וקצוות משוננים ונמנעים מהצבת שטיחים, העלולים להביא להחלקה. לא מדובר בשטיחים מקיר לקיר, אשר עשויים דוקא לרפד את הנפילה. במקומות חשופים לרטיבות כמו מטבחים, חדרי רחצה ושיפועים הכרחיים, רצוי להעזר במשטחים מונעי החלקה.
תאורת בתי אבות
אחת הסיבות, בגללן בתי אבות נראים תמיד כמאירי פנים, היא התאורה החזקה, המופעלת בהם. קשישים, שחוש הראיה שלהם אינו חד עוד, חשים אבודים ונוטים לאבד שיווי משקל גם בנוכחות תאורה מועטה. חובה להקפיד על תאורה הולמת בכל שעות היום, אפילו בזמן שינה וגם אם הקשיש נמצא במצב סיעודי ולרוב אינו מתנייד באופן עצמאי.
סיכום
נפילות שגרתיות הן מהסכנות העיקריות האורבות לקשישים; תאונות קלות עלולות להביא למצב סיעודי או התדרדרות מערכתית. תפקידו המרכזי של בית אבות הוא לשמור על שלום דייריו ואמצעי המניעה, בהם נוקטים בתי אבות, יכולים ללמדנו רבות על אודות הדרכים להשמר מתאונות בלתי צפויות.