כאשר בעלי חברה מחליטים לבצע פירוק חברה מרצון, בין אם מתוך קשיים כלכליים שהם נתקלו אליהם, או בין אם מתוך רצון למכור את החברה לחברה אחרת, או כי אין הם מעוניינים עוד להחזיק בחברה, עליהם לבצע סגירת חברה ומחיקת החברה מן הרשומות.
במקרים בהם פירוק חברה נעשה לא מתוך קשיים כלכליים, אלא מתוך רצון אמיתי של בעלי החברה לסגור את שעריה של החברה ולסיים את פעילותה, הם יכולים לעשות זאת בצורה מהירה יחסית.
בשלב הראשון, על בעלי החברה להגיש אל רשם החברות תצהיר, בו הם מצהירים כי הם יכולים לסלק את כל החובות שלהם בתוך שנה. רוב הדירקטורים של החברה צריכים לחתום על התצהיר הזה.
כאשר רשם החברות מקבל את התצהיר הוא משנה את סטטוס החברה מ"פעילה" ל"לקראת פירוק".
תוך 21 ימים מרגע שינוי הסטטוס אצל רשם החברות, בעלי החברה צריכים להודיע לכל מחזיקי מניות החברה כי הם מכנסים אסיפה על מנת להכריז על הליך פירוק חברה. באסיפה לצורך הודעה סגירת חברה, על בעלי המניות להסכים לביצוע הליך פירוק חברה וכן למנות מפרק.
כחלק מההודעה של החברה על ביצוע פירוק חברה, עליה להודיע על כך ברשומות, כלומר, בעיתונות.
מפרק החברה אחראי על איסוף כל נכסי החברה, סילוק כל ההתחייבות והחובות של החברה וכן מחיקת חובות וסגירת חוזים. לאחר שמפרק החברה סיים לסלק את החובות, הוא מכנס אסיפת בעלי מניות נוספת בה הוא מציג את הדו"ח. בזאת, הליך פירוק חברה מסתיים, וחברה חדלה מלפעול ונמחקת מן הרשומות.
סגירת חברה מרצון הינו הליך דומה לסגירת חברה על ידי בית המשפט, רק שההבדל כאן הוא במינוי המפרק.
כאשר לחברה, אין בעיות לפרוע את חובותיה על ידי מימוש נכסים או על ידי כספים נזילים, הליך פירוק החברה יכול להתבצע בקלות. מרביתם של המיקרים המורכבים של סגירת חברה הינו במצבים בהם לחברה לא עומדים נכסים והיא נמצאת בחובות גדולים יותר מסך שוויה או כספיה.