אין מה לראות, אין סיבה להתעכב. ראית את הגלויה - ראית את הבניין.
העיר החדשה תוכננה, אמר קוביצ'ק, בתור "התנתקות מלאה מהעבר, הזדמנות לעצב מחדש את גורל הארץ". (,חוג ציור באר שבע)
בריו ובסאו פאולו, אתה לא נאלץ להתמודד עם בדידותך". לאחר שחיה בכל רחבי העולם, היא שמחה לשוב לברזיליה. "במקומות אחרים יש יותר מדי דברים לעשות, יותר מדי הסחות דעת, אתה לעולם לא נדרש להתעמת עם עצמך. בני אדם כאן הם יצירתיים במיוחד, כי הם חייבים להיות. כאן אתה חייב לעשות משהו כדי לא להשתגע".
כמו אשראם או כמו קהילת דיור מוגן ענקית.
"אם היו מצלמים אותי עומדת בברזיליה, רק הנוף היה מופיע", כתבה קלריס ליספקטור, הסופרת הגדולה של ברזיל המודרנית, במסה מפורסמת על הבירה
. "כשמתתי", כתבה ליספקטור, "יום אחד פתחתי את עיני ושם היתה ברזיליה. הייתי לבדי בעולם. ניצבה שם מונית חונה. בלי נהג".
כלא תחת כיפת השמים", כתבה ליספקטור. "בכל מקרה לא יהיה לאן לברוח. מי שיברח, סביר להניח שיגיע לברזיליה"
מה שחשוב זה החלום הטוטליטרי של סדר וקדמה, של קווים ישרים, של נופים מסודרים(האם אומנות יכולה לצמוח בערים החדשות?)
הופר(ציור,פיסול) הצייר האמפרסיונסטי האמריקאי היחידי שראוי לשמו -היה אחד מציירי הנוף העירוני המנוכר הראשונים.הסצנות שהוא בוחר לצייר ,החדרים המוארים אל תוכם הוא מסתכל מבחוץ כמין מציצן או ילד דחוי המהלך ברחוב אל האין בית שלו-מגלים שהתגעגת לגעגועים.מה שיש שם בתוך החדרים זו בדידות ואין קשר הדמויות שלו נמלטו אך תוך החדר מהעולם-אבל הן עם הגב גם לעצמן.העיר אצל הופר משמעותה ניכור ."מה שרציתי לצייר זה את הצל".