טראומה

טראומה.
מהי טראומה?
טראומה משקפת מצב אישיותי, שעוצב כתוצאה מחוויה רגשית, שהתרחשה בשלב מסוים בעברנו, טראומה יכולה גם לעבור מדור לדור.
עם הטראומה נחיה עד אשר נהיה מודעים לה ונתקן את האשיות שלנו.
את אירוע הטראומה אנחנו יכולים לרשת או לחוות עוד בהיותנו בבטן אימנו, בלידתנו, בשנים הראשונות לחיינו כתינוקות, כילדים, כנערים, כמבוגרים, בעצם בכל רגע נתון בחיינו.
חווית הטראומה יכול להתרחש במשפחה, בבית ספר, בחברה, באירוע בחיי היום יום, בצבא, בעבודה, בזוגיות, בגירושין, ועוד.
אירוע הטראומתי שחווינו בעברנו, קשור לרגשות הפנימיים שבנו, שהם הרגשות החיוביים שגורמים לנו להרגשה הטובה, והם גם מהרגשות השליליים שגורמים לנו להרגשה הרעה.
הרגשות הפנימיים שבנו כוללים בתוכם את הרגשות השליליים שהם, פחד, דיכאון, חרדה, כעס, לחץ, צער, עצב, ועוד, וגם את הרגשות החיוביים שהם, אהבה, אושר, צחוק, שמחה, הנאה, ייצר מיני, ועוד.
חווית הטראומה שקשורה לרגשות הפנימיים שבנו, גורמת לנו למצב שבו, תודעתית נחיה במצב של ניתוק מהאני העצמי, מזהותנו האמיתית.
כלומר, חווית הטראומה גרמה לנו למצב שבו אנחנו לא יכולים להיות רגועים, שזה המצב שבו אנחנו מחוברים לאני העצמי שלנו, לזהותנו האמיתית, זהו מצב רגשי שיכול לפגוע לנו בבריאות, במידה ולא נתקן את עצמנו ונלמד איך להירגע.
כתוצאה מהטראומה שחווינו, התרגום שלנו למציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים ושבה אנחנו חיים, נעשית באופן שגוי.
דוגמה לטראומה שעוברת מדור לדור, במידה וההורים הרגישו נרדפים, הרגשת הנרדפות הטראומטית תעבור לדור הבא.
דוגמה לחוויה טראומטית כתוצאה מהרגש שגורם לנו להרגשה הרעה, כמו רגש הפחד:
אם אבא צועק על הילד שלו או מכה אותו, האב גורם לכך שהילד יכניס את עצמו למצב תודעתי, רגשי, פיזי התנהגותי של פחד.
רגש הפחד שמרגיש הילד כתוצאה ממעשה אביו, יהיה קיים בו עד אשר בשלב מסוים בחייו הבוגרים הוא ילמד ויוכל במודע לזהות את אותו רגש הפחד הקיים בו מאז, ויקשר את רגש הפחד לאירוע שקרה לו עם אביו בילדותו.
רק לאחר ההבנה, המודעות, הרצון, ובנית היכולת הפיזיולוגית לתקן ולשנות הרגלים שגויים ולהשתנות, יוכל  הבוגר להתנתק מדמות הילד הפוחד שנוצרה בילדותו, שנבעה כתוצאה מאות חוויה טראומטית, ולהשתחרר מהמצב התודעתי שבו הוא היה כלוא עד לשלב התיקון ולחזור לעצמו, מה שגרם לסבל בחייו.
דוגמה לאירוע טראומטי, כתוצאה מהרגש שגורם לנו להרגשה הטובה, כמו רגש האהבה:
אם אימא אוהבת את הילד שלה, והיא אומרת לו שהיא אוהבת אותו, ומתנהגת אליו בהתאם לרגש האהבה שהיא מרגישה, היא הופכת אותו להיות האובייקט, הקורבן שלה, בגלל הצורך והנזקקות הרגשית האגואיסטית שלה לאהוב, ולהרגיש את רגש האהבה.
בגלל שהילד מחקה את אימו הוא גם כן אוהב.
רגש האהבה הקיים והמורגש בילד כתוצאה מהתנהגות אימו, יהיה קיים בו עד אשר בשלב מסוים בחייו הבוגרים הוא ילמד ויוכל במודע לזהות את אותו רגש האהבה, ויקשר את רגש האהבה הקיים בו, לחוויה שקרתה לו במערכת היחסים שלו עם אימו בילדותו.
רק לאחר ההבנה, המודעות, הרצון, ובנית היכולת הפיזיולוגית לשנות הרגלים שגויים רגשיים ולהשתנות, הוא יוכל להתנתק מתדמית הילד האוהב שנוצרה בילדותו, שנבעה כתוצאה מאותה חוויה טראומטית, ולהשתחרר מהמצב התודעתי שבו הוא היה כלוא, מה שגרם לו לסבל בחייו.
חשוב להבין שחוויה טראומטית, אינה נגרמת אך ורק כתוצאה מהרגשות השליליים שגורמים לנו להרגשה הרעה, אלא גם כתוצאה מהרגשות החיוביים שגורמים לנו להרגשה הטובה.
למה? כמו שציינתי, הרוגע הפנימי הוא מצב שבו אנחנו לא מייצרים את הרגשות החיוביים שגורמים לנו להרגשה הטובה, וגם לא את הרגשות השליליים שגורמים לנו להרגשה הרעה.
כאשר אנחנו רגועים, אנחנו פועלים ומתנהגים באופן שפוי, הרוגע הפנימי משקף את זהותנו האמיתית, לכן כל חוויה רגשית תחשב בעבורנו כאירוע טראומטי במידה ולא נהיה מודעים לתובנה זו.
מהו רגש? רגש זהו חומר כימי, סם, שאנחנו מייצרים בתוך גופנו, אם הדבר נעשה במודע או שנעשה שלא במודע, הגוף שלנו הוא בית חרושת לייצור סמים שגורמים לנו להרגשה טובה וגם להרגשה רעה.
נרקומן מזריק את הסם, את החומר הכימי, בעזרת מזרק לתוך הווריד שלו, ואילו בן האנוש שמחליט להרגיש הוא נרקומן שמייצר את הסם בתוך גופו, רק שאנחנו מכנים את הסם רגש.
כלומר, אנחנו נרקומנים לחומרים כימיים, שאנחנו מייצרים בתוך גופנו, רק שאנחנו קוראים להם רגשות, ולכן אנחנו מסוממים מהרגשות הפנימיים שבנו, שגורמים לנו להזיות ולחוויות טראומטיות ולחיות כסהרוריים.
חשוב להבין שכל הרגשות הפנימיים שבנו הם אישיים, הם אינדיבידואליים, ואין להם כול קשר למציאות שבה אנחנו נמצאים וחיים, כי אנחנו נוטים להתבלבל ולחשוב שאנחנו פוחדים או אוהבים אנשים או דברים שהם חיצוניים לנו, אך הדבר אינו כך, מה שאנחנו עושים הוא, משליכים, מייחסים, את מה שרק אנחנו מרגישים כלפי כל מיני גורמים שהם חיצונים לנו או דמיוניים, מצב שיוצר ניתוק מהאני העצמי ויצירת מציאות שהיא אשליה, תובנה זו יכולה לעזור לנו להימנע מחוויית הטראומה.
חוויה טראומטית נגרמת כתוצאה ממגוון רחב של גורמים אבל סיבה אחת שהיא רגשות, ולרוב אפשר לתקן ולהשתחרר מאותם אירועים רגשיים טראומטיים שנקלענו אליהם בעברנו.
מסקנה: חוויה טראומטית קשורה באופן ישיר לרגשות הפנימיים שבנו, שכוללת בתוכה גם את הרגשות החיוביים וגם את הרגשות השליליים, שכתוצאה מהם אישיותנו התנפצה לה.
סיכום: בשלב זה רמת המודעות העצמית שלנו גרמה לנו להתנתק מזהותנו האמיתית, כלומר אנחנו מפרשים באופן שגוי את עצמנו בגלל אותם הרגשות הפנימיים שבנו, ולכן אנחנו לא מחוברים למציאות האמיתית, מצב זה שהגענו אליו נובע כתוצאה מטראומות שירשנו או שחווינו בעברנו.
כתוצאה מכך, אנחנו חיים באורח חיים שהוא אינו רגוע ושהוא אינו שלוו וללא סדר וללא שיגרה שלהם זקוק הגוף לשם החיים הבריאים.
לכן, מסע חיינו הוא לתקן את אישיותנו שהתנפצה לה כתוצאה מטראומות שירשנו ושחווינו.
המסר במאמר: כדי להשתחרר מחוויה טראומטית, רצוי להיות מודעים לעצם היותנו בטראומה, רצוי לזהות את הרגש, להיות מודעים לרגש, לקשר את הרגש לחוויה הטראומטית שחווינו בעברנו או שירשנו, ולהתנתק מאותו הרגש ולהירגע, אך לא להדחיק את הרגש, כי אז הרגש ימשיך להיות קיים בנו, לדעתי.
יוסי קרמר מייעץ ומכוון למודעות עצמית והתפתחות אישית.
לבלוג שלי  http://blog.tapuz.co.il/yosikramer
טלפון 048224276.