דילמה א) ידיעות ניתן לסווג לשני סוגים: ידיעות שיש בהן "עניין ציבורי" - פרסום שבידיעתו יש משום תועלת לציבור, אם לשם גיבוש דעתו בעניינים ציבוריים ואם לשם שיפור אורחות חייו. במקרה של "עניין ציבורי" הזכות לפרטיות האדם תיסוג לטובת זכותו של הציבור לדעת (סגל, 1996).
ידיעות שיש בהן "עניין לציבור"- כל נושא שיש בו כדי לעניין אדם, ולו גם מטעמי סקרנות ויצר הרכילות גרידא (סגל, 1996).
במקרה דנן, הבאת הידיעה לפרסום תהיה מתוך שיקול של עניין ציבורי -זאת מאחר שראש העיר, דוד חן, חשוד בביטול דוחות חנייה לטובת מקורביו, כלומר פעל משיקולים שאינם רלוונטיים.
לפי סעיף 8 בתקנון האתיקה, הקובע, כי לא יפרסמו עיתון ועיתונאי ללא הסכמתו של אדם דבר הנוגע לפרטיותו או לשמו הטוב והעלול לפגוע בו, אלא אם קיים עניין ציבורי בפרסום ובמידה הראויה.
לראש העיר יש אחריות ציבוריות ומתוקף תפקידו כדמות ציבור, חייב לפעול בהגינות וביושר לטובת כלל הציבור אשר אותם הוא מייצג, מכך שלציבור ישנה זכות לדעת אם ראש העיר לא מבצע את תפקידו כראוי ולא שומר על האינטרסים של כלל האנשים במידה שווה. אך מנגד דבריה של המזכירה נחמה כץ על הרומן של חברת המועצה עם ראש העיר בעודם נשואים, הוא בחזקת עניין לציבור. זוהי רכילות זולה שאין זו ענינו של הציבור ופרסום ידיעה שכזו עלול לפגוע קשות, לא רק בראש העיר ובמשפחתו אלא גם בחברת המועצה ומשפחתה ולהוות נזק בלתי הפיך. בנוסף לכך ידיעה זו היא בחזקת שמועה בלבד, ועל כן ניתן לטעון שאם הכתבה תתפרסם יניב יעבור על חוקי האתיקה ע"פ סעיף 8.
דילמה ב') לפי סעיף 16 א' לתקנון האתיקה - שימוש לרעה - "עיתונאי לא יעשה שימוש לרעה בכוחו לפרסם".
כתבת המקומון, צילה, יצרה קשר עם ראש מחלקת החנייה של העירייה כדי להשיג עוד מידע ובתמורה לכך הבטיחה לגמול לו, במידה ויגיש מועמדות לבחירות, ע"י סדרת כתבות מחמיאות שתפרסם עליו לקראת הבחירות. צילה משתמשת בכוחה ומבטיחה פרסום (סוג של שוחד\תשלום) תמורת מידע. דבר זה פסול כיוון שעשוי לקרות מצב שבו ראש מחלקת החנייה יסלף את העובדות, או יספר עלילות שווא רק כדי לזכות בכתבה המיוחלת.
דילמה ג') שימוש באמצעים פסולים: סעיף 20 בתקנון האתיקה קובע כי, אין להשתמש באמצעים פסולים לשם השגת מידע. צילה נכנסה לחדרו של ירושלמי במרמה, שיכפלה מפתח לחדרו ופלשה אליו כשלא היה בחדרו ולא ידע על כך, חיטטה במסמכיו ומצאה מידע המאשש את החשדות כנגד ראש העיר. דוד חן עושה איפה ואיפה בקרב התושבים ונוגד את האינטרס הציבורי, ע"פ שיקולים לא מקצועיים, אך אם זאת מעשיה של צילה הם עברה פלילית של פריצה. אין זה אתי וחוקי לעבור על החוק כדי לגלות מידע נוסף, למרות היותו מפליל, (גם למשטרה נדרש צו משופט על מנת לבצע חיפוש שכזה).
דילמה ד') ע"פ סעיף 11 לתקנון האתיקה, אין לפרסם פרטים על חולים סופנים ללא הסכמה מפורשת של בני משפחתם, אלא אם קיים עניין ציבורי. במקרה דנן סיפר דוד מגן, על מחלתו הקשה שעבר ראש העיר, ידיעה שלפי דברי מקרובו לא פורסמה ונשמרה בסוד. במקרה זה אין לפרסם דבר על המחלה ללא הסכמתו של ראש העיר שכן ייתכן שניסה להסתיר זאת מפאת צנעת הפרט או דאגתם של בני משפחתו. למרות היותו דמות ציבורית, יש לכבד אותו ולשמור על פרטיותו, משום שפרסום המידע עלול לפגוע בו ובמשפחתו. בנוסף ניתן לומר שאם בכל זאת, יוחלט לפרסם את ההודעה על מחלתו יש לעמוד בסעיף 5 א', לתקנון האתיקה, משמע לא יפרסם העיתונאי ביודעין או ברשלנות דבר שאינו אמת, אינו מדויק מטעה או מסלף. ועליו לבדוק ביסודיות עם גורמים מוסמכים ומהימנים את ההודעה על מחלתו.
דילמה ה') ע"פ סעיף 10 א' לתקנון האוסר להתייחס ולפרט את פרטיהם של קטינים מתחת לגיל 14 ללא אישור. תהיה כאן פגיעה בקטין אם יציינו בכתבה את שמו של בן ראש העיר ואף מייחסים לו עברות פליליות לכאורה של איומים וכל זאת בהיותו בן 13 בלבד וללא הסכמת הוריו ואי שימוש במידה הראויה בפרסום זה.
ע"פ גביזון (1997), בכל מקרה של פרסום, חשוב להראות את האינטרס הציבורי הקיים בפרסום ומצדיק את הפגיעה בפרטיות. על העיתונות להימנע מהגישה הצדקנית שרואה בכל דבר עניין ציבורי.
גביזון( 1997),במאמרה דנה על פגיעה מפרסום, כשפרסום פוגע בצנעת הפרט יש לבדוק האם יש לכך הצדקה, לא כל מה שהציבור ישמח לדעת הוא משהו שדווקא חייבים לפרסם. זכות הציבור לדעת רק מה שעלול לפגוע בו או שנחוץ לו לעשיית שיפוטים שהוא מחויב או רשאי לעשות. בעוד שכתב המקומון, יניב תחכמון חקר את המקרה, הוא קיבל ידיעה שראש העיר מנהל רומן בעודו נשוי. ע"פ סעיף 8 בתקנון האתיקה, לא יפרסמו עיתון ועיתונאי ללא הסכמתו של אדם דבר הנוגע לפרטיותו או לשמו הטוב והעלול לפגוע בו, אלא אם קיים עניין ציבורי. בהתאם לסעיף זה ובהתאם לדבריה של גביזון (1997), אין לעיתונאי שום סיבה מוצדקת לפרסם בכתבה את הידיעה הזאת משום שידיעה זו קשורה לחייו הפרטיים של ראש העיר, אין היא עניינה של הציבור ופרסומה תפגע בשמו הטוב ואף "בחפים מפשע" רבים אחרים כגון אותה חברת מועצה נואפת וכן משפחתה ומשפחתו של ראש העיר שעלולים להיפגע בצורה קשה ביותר על פריט רכילות נטו, אין זה עניין ציבורי, מה קורה בין סדיניו של ישות ציבורית, שכן אין זה פוגע בתפקידו כראש העיר.
שאלה ב
פטרסון ווילקינס (1994),מסבירים למה לעיתונאי כל כך קשה לשמור על אמינות אבסולוטית, ומרחיבים על הגורמים השונים המפריעים להם במסירת דיוק המידע. העיתונאות מחויבת לאמת, אך אמת היא אינדיבידואלית ויכולה להתפרש למגוון פירושים ומשמעיות שונות, חברתיות וגיאוגרפיות. על כן מציעים הם, ארבע דרכי פעולה לעיתונאי שיאפשרו לו להגיע לאובייקטיביות,לדיוק, לאמינות ולאיזון :
Accuracy(דיוק):שימוש בעובדות ובמילים הנכונות, בקונטקסט הנכון, על מנת שלא תיווצר הטעיה.שימוש בהתייחסות מדויקת, ללא זליגה לתחומים שלא קשורים לנושא, ומודעת לנקודת המוצא של העיתונאי, בהתייחסותו לנושאים אחרים, כדי שיוכל לשקפם בצורה המדויקת ביותר. בכתבתנו ישנם אי דיוקים רבים וזליגה לנושאים שאינם רלוונטיים לנושאי הכתבה. חלק מעיקרון זה בא לידי ביטוי בכך שאין הסתמכות על עובדות אלא על מספר אמירות של אישיים בעלי אינטרסים, שכבר היו נגד ראש העיר. דוגמא לכך היא בדברי חברת האופוזיציה, אשר סיפרה סיפורים עסיסיים על חייו והתנהלותו. בנוסף נקודת המוצא של העיתונאי, יניב אשר, מוסחת מבעוד מועד עקב קשרי משפחה- אביו פוטר בגלל מעילה ויניב יכול להטעות את הדברים בשל נקמה.
Dignity(כבוד): העיתונאי צריך להתייחס בכבוד המרבי לנושא הכתבה, ולאנשים המתפרסמים בכתבה, כל זאת לאור תפקידו - איסוף מידע והבאתו לידיעת הציבור. בכתבה ישנן התייחסויות בעייתיות: תחילה דבריה של המזכירה, נחמה, על הרומן של ראש העיר. הדבר פוגע בכבודם ולא רלוונטי לאיסוף החומר עבור הכתבה. בנוסף פרסום הידיעה על מחלתו הקשה של ראש העיר, ללא אישוריו, פוגע בפרטיותו וכבודו של ראש העיר.
Sufficiency (בדיקה מספקת): בתהליך כתיבת הכתבה, על העיתונאי לבדוק כל פיסת מידע לפרטי פרטים. בנוסף עליו לבדוק את שני צידי המתרס של הסיפור ולאמתם. בכתבתנו קיימת התייחסות למקורביו של ראש העיר וגם למתנגדיו, חברי האופוזיציה, אך בסיפור בעל אופי פלילי שכזה אשר עלול להכפיש פועלו של אדם יש מקום להביא את התייחסותו של ראש העיר לטענות אלו, מה שלא מוזכר בכתבה.
Equity (הגינות\צדק): לכל נושא קיימות מספר השקפות וישנן דרכים להסתכל עליו: על העיתונאי לשקף בכתבה את כל נקודות הראיה השונות וכל האופציות האפשריות. בכתבה זו יניב הוא בעל אינטרסים קודמים (אביו פוטר מתפקידו בתור פקח חנייה), ולכן לא ראשי בכלל להשתתף בתחקירו כעיתונאי זאת מאחר שספק אם יפרסם את כל צידי המתרס של הסיפור\כתבה. דבריה של צילה אשר מצטטת את גדי ירושלמי, ראש מחלקת החנייה בעירייה, בעיתיים, שכן בשל הסכם בינה לבינו אין היא מייצגת את מגוון הדעות שכן היא משוחדת לגביו. לכן ניתן להניח שלא תמסור את כל האמת בנוגע לדבריו. כאשר באים לפרסם כתבה שכזו חסרים השקפות וצדדים נוספים לסיפור, כגון דבריו של ראש העיר שלא היה שותף לכתבה, משפחתו או אנשים מטעמו. ההתייחסות היא מגמתית, כגון ציטוט איומיי בנו הקטין על העיתונאים דבר שמלכתחילה אסור ע"פ תקנון האתיקה (סעיף 10 א').
שאלה ג
ע"פ אברמסון (Abramson,1990),העיתונות הוא אוסף של תנים. עיתונאי שמריח סיפור טוב יעשה הכול על מנת להשיגו ולסקרו, מבלי להתחשב בזולת ובפרטיותו,גם אם המשמעות היא לדרוך על אנשים חפים מפשע ולפגוע בהם או בשמם הטוב. התן הרע: עיתונאי שלא רואה בעיניו את האובייקטיביות והאמת אלא רק את רווחו האישי , לדוגמא- פרסום של העיתונאי יניב על הרומן של ראש העיר, ציטוט של סגן הגזבר אורי שטען כי ראש העיר הוא חסר אחריות, ציטוטו של דוד, מקרובו של ראש העיר, על מחלתו הקשה (יש כאן תן רע מצד אחד בשל פירוט על מחלתו והטיפולים, אך מצד שני זהו תחום אפור בשל העובדה שראש העיר לא תיפקד עקב טיפולים שעבר, מה שמעיד על חוסר תיפקדו במקרה), העיתונאית צילה אשר יצרה קשר עם ראש מחלקת החנייה בעיר והבטיחה לו שוחד על מנת לקבל ממנו חומר על הפרשה, ובנוסף לכך פרצה למשרד לשם השגת עובדות. תיאור והצגת בנו של ראש העיר למרות היותו קטין והתייחסות לשיחת הטלפון שיזם לבדו. התן הטוב:חשיפת האמת גם אם היא פוגעת, אך למטרה טובה ורלוונטית לציבור, לדוגמא- שוקי שדה אשר עשה עבודת שטח במטרה להתחקות אחר "התנהגות החנייה" של המזוכים מהדוחות. השטח האפור:אלה הם מקרים גבוליים עבורם יצרה העיתונות סטנדרט חדש לבדיקת מועמד ציבורי. לדוגמא- אילו, צילה הייתה מבקשת מאדם העובד במשרד, להעביר לידה את המסמכים (גם אם בעילום שם) במקום לגנוב אותם, מקרה זה היה נחשב לתחום אפור,שכן המסמכים הוצאו ללא רשות וע"י גורם פנימי המעורב בפרשה.
שאלה ד
בכדי שצוות העיתונאים ישלים את התחקיר היינו ממליצים מספר תיקונים:
1. הבאת תגובתו של ראש העיר בהתייחסו לכל פרטי הכתבה, גם אם יטען בה שאינו מעוניין להגיב לנושא זה או אחר. כך ניתן יהיה לומר שהוא מודע לכל האשמות המופנות כלפיו ויוכל להתגונן מהם ובכך הציבור יוכל לשפוט אותו בעצמו.
2.בדיקת נתונים שפורסמו על ידי הצלבת מספר מקורות ויצירת חיתוכים והקבלות על מנת להתקרב ככל האפשר לאמת.
3. עקב הנחיות תקנון האתיקה העיתונאית, נשמיט מן הכתבה את מקרה הבגידה, את ההתייחסות לקטין, את פרטי מחלתו וטיפוליו של ראש העיר ובמקום זאת נרשום "בשל סיבות אישיות" ואת המידע שהושג תוך כדי עבירה פלילית (המסמכים של צילה).
4. הצגת מסמכים שהושגו שלא כדין ע"י מקורות פנימיים שיופיעו בעילום שם ובכך הבאת האמת (עובדות).
5. פרסום הפרשה ללא רשימת שמו של ראש העיר ועירו ללא חשדות מספקים.
אם כן לסיכום, ישנם כללים וחוקים אתיים. תהליך קבלת ההחלטות אצל עיתונאי הוא לא דבר קל. ההתנגשות בין חוקי האתיקה, לבין חשיפת מחדל\סקופ תקשורתי היא יומיומית וישנם היבטים שלגביהם צריכה להיות מדתיות וצורה ראויה שיגרמו למינימום פגיעה אפשרית, ללא פגיעה בתפקידו העיקרי של העיתונאי בחשיפת האמת בפני הציבור.היינו ממליצים לעיתונאים בכתבתנו שישימו דגש עיקרי על עניין הבאת האמת האובייקטיבית ביותר, המדויקת, המהווה "עניין ציבורי" ולא "עניין לציבור", ובנוסף דגש על עיקרון תום הלב ושמירת הפרטיות.