התאבדויות

התאבדויות.
איך רצוי להתייחס לנושא ההתאבדויות? התאבדות מתרחשת כאשר בן האנוש מחליט שהוא רוצה לשים קץ לחייו ולמות.
כדי לבצע את תכנון ההתאבדות מרגע קבלת ההחלטה, האמצעים לכך הם רבים ומגוונים.
מה רצוי לדעת לפני שמחליטים להתאבד? ראשית כדאי לדעת מי אנחנו וממה מורכב בן האנוש.
בן האנוש מורכב מהתודעה והגוף הפיזי, התודעה היא מי שאנחנו.
הגוף הפיזי האנושי הוא רובוט ביולוגי, שנבנה בתהליך החקירה, הלמידה וההתפתחות האבולוציונית שלנו והוא מורכב מתאים תאים, מיליארדים של תאים.
התודעה שהיא מי שאנחנו, בעת פעולת ההתאבדות והתרחשות תופעת המוות, משתחררת ועוזבת את הגוף המת.
תפקידו של הגוף בחיינו הוא לשמש כהשתקפות, כמראה, לתודעה.
למה רצוי לדעת את זה לפני ההתאבדות?
הצורך להשתקפות של התודעה, שמתבצע באמצעות הגוף בתהליך החיים, שקשור לתהליך האבולוציה הוא לשם התיקון, הטרנספורמציה, כלומר השינוי והמעבר מבן אנוש שאינו מודע לעצמו ולעצם קיומו, שחי את חייו באופן אינסטינקטיבי מרגע היוולדו, ושפועל ומתנהג באופן אוטומטי, מעבר לבן אנוש רגוע, רציונאלי וענייני, שמודע לעצמו ולעצם קיומו, והאחראי הבלעדי לתכנון חייו והתאמתם למהות ומטרת החיים, ונצחי.
הנצחיות יכולה להתקיים אך ורק באמצעות הגוף, שהוא האמצעי, שהוא הכלי, לשם ביצוע המשימה ומימוש מהות ומטרת החיים.
הנצחיות היא בחיינו עם הגוף, מה שמאפשר את הנצחיות לאחר סיומו של היקום, מה שמאפר את הנצחיות כנשמה מבחינה רוחנית.
אם כך, למה רצוי שלא להתאבד?
לאחר ביצוע ההתאבדות והתרחשות תופעת המוות, התודעה משתחררת ועוזבת את הגוף, מה שלא יאפשר את מימוש מהות ומטרת חיינו.
לא רצוי להתאבד, כיוון שהמתאבד ממשיך להתקיים גם לאחר התרחשות תופעת המוות, אך ללא הגוף הפיזי, אלא כתודעה.
כל עוד בן האנוש לא ביצע את התיקון, את הטרנספורמציה, כלומר את השינוי והמעבר שהזכרתי עם ובעזרת הגוף בעודו בחיים אז גם לאחר המוות, כתודעה הבלבול והסבל ימשיכו להתקיים, אומנם באופן שונה.
כלומר, לאחר שמתאבדים ומתים ומשתחררים מהגוף אז ממשיכים להתקיים, וזה לא סוף הסיפור כמו שחושב המתאבד או הרוצה להתאבד.
לכן, לפני שמחליטים להתאבד, רצוי לדעת שתודעה שאינה מודעת לעצמה עוד בחייה עם הגוף לא תהיה מודעת לעצמה גם לאחר המוות, אך בעיקר היא לא תוכל להיות נצחית, לכן כדאי שנתונים אלו יהיו במודע אצל מי שחושב להתאבד.
איך רצוי להתייחס לרצון להתאבד? הסיבות העיקריות הן רגשיות עם השלכות לבעיות אישיות ו/או מחלות בריאותיות שנובעות מסבל שקשה מנשוא.
בהתייחסות לסיבות הרגשיות האישיותיות, חשוב להבין מהם אותם הרגשות הפנימיים שמהם סובל ומתייסר הרוצה להתאבד, ולדעת איך להתייחס אליהם בהתאם ולהירגע, יש דרך להירגע.
חשוב להבין שלרוב אפשר לצאת מכל מצב רגשי, רק שרצוי להבין, לבנות את הרצון, ולבנות את היכולת הפיזיולוגית לכך.
למה? זאת כיוון שהמידע עקב פרוש מוטעה שקיים אצל מי שחושב להתאבד על עצמו ועל המציאות שבה הוא נמצא ושבה הוא חי הם שגויים, מעצם התייחסותו למידע שמוביל לרצון לשים קץ לחיו, כתוצאה מעיבוד המידעים והמסקנה הסופית שמובילה להחלטה השגויה, החלטה שמטשטשת בין מציאות לאשליה.
לכן, רצוי לפנות, לדבר, להתייעץ עם מישהו מוסמך על הרצון להתאבד לפני ביצוע ההחלטה, כדי שיעזור לעשות סדר בבלגן הרגשי והמחשבתי, שמוביל את מי שרוצה להתאבד לדמיין כל מיני דברים שהם מנותקים מהבנת האני העצמי האמיתי, הזהות והמציאות האמיתית, כי האני העצמי שלנו רוצה להמשיך ולחיות ולממש את החיים.
רצוי ללמוד לעבור את המשבר הרגשי, כי מהמשברים הרגשיים תהיה לנו את האפשרות והיכולת להתקדם לרמת הכרות עצמית, מודעות עצמית והתפתחותית מתקדמת יותר, ובכך לעבור את השלב הקשה.
מה קורה לאחר ההחלטה וביצוע ההתאבדות?
המתאבד אינו מודע למעשיו, כי אם הוא היה מודע למעשיו הוא לא היה מחליט להתאבד.
המתאבד אינו מודע לכך שכבר לא יהיה לו את הגוף שאיתו הוא יוכל להמשיך לחיות, וליצור קשר עם החיים, הוא גם לא מבין מה זה מוות.
למה? כי אם הוא היה מבין ומודע לנושא הוא לא היה רוצה להתאבד.
מי שהתאבד ממשיך להתקיים, מעשה ההתאבדות לא מסיים את המשך עצם קיומו.
לאחר ההתאבדות והמוות, כשהתודעה תשתחרר ותעזוב את הגוף של המתאבד, התודעה תמשיך להיות מבולבלת ולסבול, מה שיהפוך את מעשה ההתאבדות לאכזבה אחת גדולה.
התודעה שהפעילה וחיה עם הגוף, לרוב הנתונים שציינתי לא היו ברשותה.
כתוצאה מכך, לא תדע התודעה לאחר ביצוע ההתאבדות ועזיבת הגוף, כשאין ברשותה את הידע הדרוש, להיות מודעת לעצמה ולעצם קיומה, ולשלוט בעצמה במרחב הקוסמי, מה שניתן ללמוד לעשות רק עם הגוף בעודו בחיים.
מצב זה מאפשר לגורמים אנרגטיים חזקים יותר לשייך, לשלוט, ולעשות בתודעה כרצונם, כמו בחיים.
החיים הם ההשתקפות למה שקורה במרחב הקוסמי, מבחינת הכוחות האנרגטיים הפועלים.
לכן, הפתרון שלא להתמודד עם החיים, לא יעזור ולא יקל על המתאבד בהחלטתו לאחר ביצוע ההתאבדות, כלומר לאחר המוות.
מה כדאי לדעת לפני ההתאבדות? ישנם גורמים נוספים שחשוב להבין למה רצוי לחיות, לחיים יש מהות ויש להם מטרת, הן מהבחינה האבולוציונית, הן מהבחינה הקוסמית, אבל בעיקר לממש את החיים מהבחינה הרוחנית.
כלומר, חשוב להבין שהחיים לא נוצרו סתם כך, יש להם מהות ויש להם מטרה שעלינו להבין ולממש.
מסקנה: כל התאבדות היא פספוס, פספוס מעצם האפשרות של המתאבד למממש את מהות ואת מטרת חייו, ולנו הפספוס כחברה שלא ידענו לכוון, לזהות, ולדעת איך לגשת ולעזור.
הפתרון לבעיה הוא בהבנה ובהסבר לנתונים שציינתי, כאשר מבינים יש סדר ולא פוחדים ולא מבולבלים, ואז המחשבות על התאבדות נעלמות.
אם לא נלמד מהטעויות ונתקנם, הטעויות יחזרו על עצמן עד שנלמד.
חשוב להבין איך לחיות חיים רגועים ושלווים שכוללים סדר ושיגרה שאותם צריך ולהם זקוק הגוף.
סיכום: התאבדות מטרתה להפסיק את החיים ולמות שלא כדרך הטבע.
אבל, מה שלא מבין הרוצה להתאבד ולמות הוא שהחיים אולי מפסיקים, אבל המתאבד ימשיך להתקיים גם לאחר המוות כתודעה.
הקיום ממשיך גם לאחר המוות, זאת כיוון שמי שאנחנו באמת זו התודעה, הגוף הוא האמצעי, הוא הכלי, שבאמצעותו מתאפשר לנו לממש את יעודנו בחיים, ולכול אחד ואחת יש יעוד בחיים.
לאחר ההתאבדות והתרחשות תופעת המוות, התודעה משתחררת ועוזבת את הגוף המת.
כלומר, הבלבול והסבל שהיו בחייו של המתאבד, ימשיכו ללוות אותו ולהתקיים כתודעה גם לאחר תופעת המוות במרחב הקוסמי, ומבחינה רוחנית הנשמה לא ביצעה את התיקון.
לכן, רצוי שהרוצה להתאבד ייקח נתונים אלו בחשבון.
היכולת להפסיק את הבלבול והסבל, יכולת זו יכולה להתבצע אך ורק עם ובעזרת הגוף הפיזי.
לכן, רצוי וכדאי להמשיך לחיות עם כל הקושי הכרוך מכך, להתייעץ ולקחת עזרה.
המסר במאמר: הבלבול והסבל שגרמו לבן האנוש להתאבד ולמות, ימשיכו ללוות את התודעה של המתאבד גם לאחר המוות, אך ללא הגוף הפיזי.
לכן, התאבדות היא לא הפתרון שיגאל את המתאבד מייסוריו הפנימיים.
את הייסורים הפנימיים מבחינתה של  התודעה לאחר המוות לא ניתן יהיה להפסיק, ניתן יהיה לבצע זאת ולתקן, אך ורק עם ובעזרת הגוף הפיזי בעודנו בחיים, לכן התאבדות היא לא הפתרון אלא בריחה שאינה מובילה לשום מקום.