גמגום

גמגום.
מהי הסיבה לגמגום? תופעת הגמגום זו אינה מחלה, היא תופעה פיזיולוגית, שבה המגמגם איבד את שטף הדיבור שלו.
הסיבה העיקרית לתופעת הגמגום היא, הרגשות הפנימיים שבנו.
הרגשות הפנימיים שבנו, שהם הסיבה העיקרית לתופעת הגמגום, נובעים בעיקר כתוצאה מרגש הלחץ, פחד, חרדה ועוד, כל אחד והאישיות שלו, והם הגורמים העיקריים לתופעת הגמגום.
כלומר, אי הפעלה נכונה של הגוף הפיזי מבחינה רגשית.
איך אפשר להפסיק את תופעת הגמגום?
כדי להפסיק את תופעת הגמגום, רצוי להבין מהו אותו רוגע פנימי, וללמוד איך להירגע.
מהו הרוגע הפנימי? הרוגע הפנימי הוא מצב שבו, אנחנו לא מייצרים ומפעילים את הרגשות הפנימיים שבנו.
כלומר, לא מייצרים את הרגשות החיוביים שגורמים לנו להרגשה הטובה, וגם לא את הרגשות השליליים שגורמים לנו להרגשה הרעה.
כלומר, הפסקת הנדנדה הרגשית, הזיגזג הרגשי, שחיינו על פיו, שנע בין הרגשות החיוביים, לבין הרגשות השליליים ולהפך, שמשתקף בהתנהגות רגשית, אמוציונאלית ולא רציונאלית ועניינית.
כלומר, להתרגש זה לא בריא.
מהם אותם הרגשות הפנימיים שבנו?
הרגשות החיוביים הטובים שבנו, כוללים בתוכם את רגש האהבה, אושר, שמחה, צחוק, הנאה, יצר מיני ועוד.
הרגשות השליליים הרעים שבנו, כוללים בתוכם את רגש הפחד, חרדה, דיכאון, כעס, לחץ, צער, עצב ועוד.
בעת ייצור הרגשות הפנימיים שבנו, מיד מתחילות כל אותן המחשבות, הדמיונות, הבלבול, הבעיות האישיותיות, וההתנהגויות שנלוות לייצור אותם הרגשות הפנימיים.
כתוצאה מכך, אנחנו בונים את עצמנו והורסים את עצמנו, מה שנקרא תופעת ההרס העצמי.
הרגשות הם סמים, הגוף הפיזי שלנו הוא בית חרושת לייצור סמים, רק שאנחנו מכנים אותם רגשות.
מה כל זה קשור לתופעת הגמגום? הקשר הוא בכך, שהרוגע הפנימי מאפשר לבעל תופעת הגמגום להתחבר לזהותנו האמיתית, ואז היכולת שלו לתרגם את המציאות האמיתית שבה הוא נמצא וחי, יעשה באופן ברור יותר, שפוי יותר.
הרוגע הפנימי יאפשר את תיקון האישיות המגמגמת.
עד היום התפיסה הייתה שבעל תופעת הגמגום, צריך להשתחרר רק מאותם הרגשות השליליים שגורמים לו להרגיש רע עם עצמו, כי הם אלו הגורמים העיקרים לתופעת הגמגום.
לכן, בגלל תפיסה שגויה זו, השאיפה של בעל תופעת הגמגום לשאוף ולהרגיש אך ורק את אותם הרגשות החיוביים שגורמים לו להרגיש טוב, אך שאיפה זו מחזירה אותו שוב לדפוס ההתנהגות הרגשי הקודם שבו הוא מגמגם, וחוזר על כך.
לכן, כדי לתקן ולהפסיק את תופעת הגמגום, רצוי קודם כל להבין מהו אותו הרוגע הפנימי, ואז לבנות את הרצון והיכולת הפיזיולוגית לכך, וזאת כדי להשתחרר מאותו דפוס ההתנהגות הרגשי המקובע בנו, שגורם לתופעת הגמגום.
מסקנה: גמגום נובע, מתוך דפוס התנהגות רגשי, הקיים באישיותו של בעל תופעת הגמגום.
סיכום: בשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה וההתפתחות האבולוציונית שלנו, אנחנו מייצרים ופעילים את גופנו הפיזי בעזרת הרגשות הפנימיים שבנו, והם אלו שמשקפים את אישיותנו ובהתאם את התנהגותנו.
הרגשות הפנימיים שבנו, כוללים בתוכם את הרגשות החיוביים הפנימיים שגורמים לנו להרגיש טוב, וכוללים בתוכם גם את הרגשות השליליים הפנימיים שגורמים לנו להרגיש רע איתם.
כתוצאה מכך, אנחנו חיים בנדנדה רגשית, בזיגזג רגשי, שנע בין הרגשות החיוביים הטובים שבנו, לבין הרגש השליליים הרעים שבנו, מצב זה גורם לנו להתנתק מזהותנו האמיתית שאמורה להיות רגועה, זהות ללא הרגשות החיוביים הטובים וללא הרגשות השליליים הרעים שבתוכנו, שגורמים לנו לקונפליקט, לניגוד, לפיצול אישיותי, מצב חדש זה לאחר תיקון האישיות יאפשר לגוף לעבוד ולתפקד באופן מכוון, מה שמאפשר לנו את השפיות, כמו כן הרוגע הפנימי מאפשר את נטרולן של כל אותן התופעות הפיזיולוגיות הנובעות מהרגשות הפנימיים שבנו, כולל את תופעת הגמגום.
המסר במאמר: הרוגע הפנימי מאפשר לבעל תופעת הגמגום להתחבר לזהותו האמיתית, ולהחזיר לעצמו את שטף הדיבור.