ג'ון נאש נפלאות התבונה

ג'ון נאש נפלאות התבונה.
ג'ון נאש היה מתמטיקאי, שבמרבית חייו סבל ממחלת הסכיזופרניה.
מחלת הסכיזופרניה החלה אצל ג'ון נאש לאחר נישואיו, כאשר איישתו היבחנה אצלו שהוא מדבר לדמויות, ושהוא מרגיש רדוף על ידי דמויות, שאינן קיימות במציאות האמיתית.
כתוצאה מכך, ג'ון נאש אושפז בבית חולים פסיכיאטרי.
לדעת אנשים, בסופה של דרך ארוכה, הצליח ג'ון נאש לצאת ממחלת הסכיזופרניה באמצעות הבנה שהדמויות אינן קימות במציאות האמיתית, אך השפיות התאפשרה לו באמצעות אשפוז וכדורים פסיכיאטרים שאפשרו לו את זאת, אך ברגע שהוא מפסיק לקחת את הכדורים, התופעה הייתה חוזרת אליו שוב.
על סיפור חייו המעניין והמרתק נכתב ספר, ובעקבות הספר, יצא לאקרנים הסרט נפלאות התבונה.
את הספר לא קראתי, אך את הסרט נפלאות התבונה ראיתי.
מבחינתי, כאחד שחווה את תהליך הסכיזופרניה, ואני מדגיש וכותב במתכוון תהליך ולא מחלה, ג'ון נאש הגיע לשלב חשוב בתהליך, ומעצם פרסום הסיפור שלו בעולם, אנשים נחשפו לשלב שהוא הגיע אליו, מה שאפשר לכל קורא וצופה לנסות ולהבין מה קורה תוך כדי התהליך, וגם למי שנכנס לתהליך להבין את עצמו דרכו, ולשאוף לאותו השלב שג'ון נאש הגיע.
אבל, חשוב לי להדגיש שמתוך הניסיון שלי, ישנם שלבים נוספים שהם מעבר לאותו השלב שג'ון נאש הגיע אליו.
ההתייחסות לסכיזופרניה כמחלה ולא כתהליך שצריך לחוות, ללמוד ולחקור דרכו את עצמך ועל עצמך בעצמך, לרוב אינה ידועה לאנשים.
סכיזופרניה נחשבת למחלה, ומי שחולה במחלה לא יוכל לצאת ממנה לעולם, והוא יחשב כחולה סכיזופרניה לכל ימי חייו, והוא יהיה תמיד על סקלת חולה במחלת הסכיזופרניה, מהמדד הגבוה כחולה שמוגדר כקשה, ועד המדד על גבי הסקאלה הנחשב כחולה קל, כך הגדיר בפני את מחלת הסכיזופרניה פסיכיאטר.
מחשבה זו, במידה והיא מייצגת את הפסיכיאטרים, שנחשבים כנציגי הממסד, גורמת למצב שמי שמוגדר כחולה סכיזופרניה על יד הפסיכיאטרים, והוא מקשיב ומתייחס ברצינות לקביעה זו, יחשוב שכך הם פני הדברים באמת, ולכן הוא יעצור את עצמו מבחינה התפתחותית, כי מבחינתו אין לו לאן לשאוף, כי אי אפשר להירפא מהמחלה, כך קובע המומחה.
נחזור לג'ון נאש, ג'ון נאש למרות ההישג המרשים שהוא הגיע אליו, אושפז וטופל בכדורים.
ג'ון נאש, לא הגיע לשלב של יציאה מהתהליך.
למה? כיוון שיציאה מהתהליך, צריכה להיות ללא עזרתם של הכדורים הפסיכיאטריים, שמאפשרים את האיזון.
השפיות שרצוי לשאוף אליה שלאחר תהליך הסכיזופרניה, צריכה ויכולה להיות ללא הכדורים.
רצוי לזכור, שהחברה שקבעה מי נורמלי ומי אינו נורמלי על פי קריטריונים מסוימים, אינה מייצגת את השפיות.
השפיות בשלב זה, אינה מוגדרת ואינה ידועה למין האנושי.
קצת על התהליך שעברתי:
בסביבות אמצע שנת 1999 התחלתי את התהליך שהחברה מגדירה אותו כסכיזופרניה.
החוויה שבתהליך היא שהרגשתי רדוף, שמעתי קולות פנימיים, רגשות מעורבים, מחשבות, דמיונות, חלומות, הזיות, ועוד.
כל הבלבול שחוויתי גרם לי להתנהגויות, שאינן מקובלות בעיני אחרים.
אך, כיוון שידעתי זאת תוך כדי התהליך, השתדלתי להסתיר או לכפות על עצמי.
בסביבות אמצע שנת 2001 עברתי את השלב הקשה יחסית בתהליך.
בשנת 2002 אם אני לא טועה, לאחר השנתיים הקשות שחוויתי, ראיתי את הסרט נפלאות התבונה.
הסרט שיקף, חלק מהתהליך שאני חוויתי.
כתוצאה מהצפייה שלי בסרט, הדבר גרם לי להבין באופן ברור יותר, את התהליך שג'ון נאש חווה, כי גם אני חוויתי אותו באופן דומה, אך לא זהה.
למה אני מציין זאת? הגישה בשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה וההתפתחות האבולוציונית שלנו, כלפי מי שמוגדר כחולה סכיזופרניה היא, שבמידה והוא מאובחן, אז קיימים לגביו שתי אפשרויות, אחת מהן היא אשפוז בבית חולים פסיכיאטרי ו/או האפשרות השנייה היא טיפול באמצעות כדורים, שיאזנו את החולה.
כיוון, שבמשפחה שלי סבתא שלי הייתה חולת סכיזופרניה, והיא אושפזה בבית חולים פסיכיאטרי וצרכה כדורים פסיכיאטריים עד למותה, שהתרחש בבית החולים הפסיכיאטרי, וכילד קטן נוכחתי לראות איך מצבה מדרדר שם ולא משתפר ואת הסבל שלה, לכן אפשרויות אלו, טיפול פסיכיאטרי, אשפוז וכדורים לא נלקחו אצלי בחשבון בכל עת בתהליך שעברתי.
אני מציין זאת, כיוון שתוך כדי התהליך שחוויתי הצלחתי להגיע בכוחות עצמי לתובנות, שאפשרו לי לצאת מהתהליך ללא טיפול פסיכיאטרי אשפוז וללא כדורים.
כלומר, שהגישה שחייבים טיפול פסיכיאטרי ו/או אשפוז ו/או כדורים, גישה זו אינה מאפשרת למי שנכנס לתהליך לחוות אותו, עם כל הקשיים הכרוכים בכך, ולצאת ממנו בכוחות עצמו עם התובנות האישיות.
דוגמה: כאשר התחלתי להרגיש רדוף, חשבתי ולכן ייחסתי את אותה ההרגשה הפנימית שבי, כלפי אנשים שבכלל לא רדפו אותי.
כתוצאה מהרגשת הנרדפות, דמיינתי שהם האויבים שלי, ולכן ברחתי, ואף ניסיתי להגן ולשמור על עצמי במגוון דרכים, כשבעצם רדפתי אחרי עצמי, מה שאני מגדיר כקונפליקט תודעתי, ניגוד תודעתי, פיצול אשיות.
דוגמה נוספת: כתוצאה מהקונפליקט התודעתי, הניגוד התודעתי, שמעתי קולות שמדברים אלי, כשבעצם אני זה שדיברתי לעצמי, אך באותה תקופה לא הייתי מודע לכך, מה שבלבל אותי וגרם לי לעשות דברים ולהתנהג בהתאם.
דוגמה נוספת: החלומות שחלמתי התייחסתי אליהם, כתוצאה מכך יצרתי לעצמי מציאויות, וכאחד שהרגיש רדוף, חשבתי שאני מקבל מסרים שמזהירים אותי, ולכן פעלתי בהתאם להם פעם כך ופעם כך, ועוד.
מה כל זה קשור לג'ון נאש? ג'ון נאש אושפז, והכדורים עזרו לו לאזן את עצמו.
כתוצאה מכך, הוא לא הגיע לתובנות עם עצמו ובכוחות בעצמו, איך לצאת מתהליך הסכיזופרניה ללא עזרה חיצונית ובכוחות עצמו.
דעתי בנושא: רצוי לשאוף ואולי הדורות הבאים יממשו זאת, ללמוד לצאת מהתהליך, עם כל הקשיים הכרוכים בכך, ללא אשפוז וללא כדורים, כשרצוי שהחברה תבין ותהיה סובלנית.
למה? כיוון שהיציאה מהתהליך באופן עצמאי, משדרגת את מי שחווה אותו ועבר אותו, או לפחות את השלב ההתחלתי הקשה, לרמה התפתחותית מתקדמת יותר, שמאפשרת לו להתחבר לזהותו האמיתית ולתרגם את המציאות האמיתית באופן ברור יותר, אבל בעיקר מאפשרת לו את השפיות.
מצב זה שתיארתי, מאפשר את הרוגע הפנימי, שמוביל ליצירת מציאות שלווה.
הרוגע והשלווה, מאפשרים את החיים הבריאים.
החיים הבריאים הם נטולי סבל.
החיים הבריאים, מאפשרים את אריכות החיים, מאפשרים את ביטול הזקנה ואף את הנצחיות, וכל הידע והשאיפה למצב זה, מתאפשרת רק לאחר התהליך למודעות עצמית.
מהות ומטרת החיים היא לשאוף ולהגיע לרמה התפתחותית מתקדמת זו.
בשלב זה, ידע זה קיים אצלנו בחברה בתת מודע ולא במודע, לכן רצוי להעלותו למודע.
תהליך הסכיזופרניה הוא שלב חשוב בחיינו, שרצוי ללמוד איך לחוות אותו ולעבור אותו באופן עצמאי, בשלב זה הוא נחשב כבלתי אפשרי, אך להבנתי ומניסיוני הוא אפשרי.
כלומר, כיום תהליך זה שנחשב כבלתי אפשרי לפתרון, ישתנה בעתיד ונהיה מודעים לכך שזה כן אפשרי לחוות ולעבור אותו, ולכן הדורות הבאים יתייחסו אליו באופן שונה, מה שיקל עליהם את המעבר.
מסקנה: סכיזופרניה נחשבת כמחלה.
כאחד שחווה, אני מגדיר את מה שהחברה מגדירה כמחלת הסכיזופרניה כתהליך, שרצוי לחקור וללמוד איך לחוות ולעבור את התהליך ללא אשפוז ו/או כדורים, כדי לשדרג את עצמנו לרמה התפתחותית מתקדמת יותר.
במידה וכן יש צורך בטיפול פסיכיאטרי ו/או באשפוז ו/או כדורים, רצוי להתייחס לכך כאמצעי עזר זמני, ולהשתדל שלא להזדקק לאמצעים אילו בהמשך המסע פנימה למודעות עצמית.
סיכום: ג'ון נאש התחיל את המסע הפנימי לשדרוג רמת המודעות העצמית שלו, אך הוא לא סיים את המסע.
אני מדמה את התהליך למבוך, שיש בו אין סוף דרכים שהן ללא מוצא.
אנחנו נכנסים למבוך בשלב מסוים בחיינו, ורצוי להבין שיש רק דרך אחת ליציאה, וללמוד איך לצאת מהמבוך בכוחות עצמנו, כי רק כך, מתוך החוויה העצמית, יהיה ניתן למצוא את היציאה ולהגיע לתובנות.
ג'ון נאש הגיע לשלב מסוים בתהליך, אך הוא נשאר תקוע באחת מהדרכים שאין מהן יציאה, כלומר בדרך שהיא ללא מוצא, שנמצאת בתוך המבוך, מעצם ההזדקקות שלו לכדורים שיאזנו אותו.
המסר במאמר: סכיזופרניה שנחשבת למחלה שאין לה מרפא, קביעה החלטית זו מטעה.
קביעה החלטית זו שמטעה, גורמת לכך שאנשים נשארים תקועים מבחינה התפתחותית.
קביעה החלטית זו שמטעה גורמת לכך, שהאנושות תקועה מבחינה התפתחותית, מה שמקבע את הסבל האנושי, לדעתי ומניסיוני.
יוסי קרמר מייעץ ומכוון למודעות עצמית והתפתחות אישית.
לבלוג שלי http://blog.tapuz.co.il/yosikramer
טלפון 048224276.