הנושא שנדון בפסק הדין הוא דינם של הכנסות שהתקבלו בעת עבודה בסין והוצאות שהוצאו שם וכן הכנסות ממחילת חוב בגין הלוואה שניטלה מחברה בישראל. מדובר ברי לוקיישן חלקי. להרחבה בנושא תושבות, ראו: מדריך לתושבות לענייני מס.
רקע
בשנת 1993 ייסד המערער, מהנדס במקצועו, את חברת אופלוס טכנולוגיות בע"מ (להלן "אופלוס" או "החברה"). מדובר בחברה שעסקה בפיתוח ושיווק רכיבים ומעבדי תצוגה למסכים דקים, כגון מסכי פלזמה. במשך השנים התווספו למערער שותפים נוספים וביניהם רו"ח יונה ששון. במסגרת מאמצי גיוס ההון של החברה הושג בחודש 7/03 הסכם בינה ובעלי מניותיה לבין חברת אופלוס אינק, חברה הרשומה בארצות הברית. מכוחו של אותו הסכם בוצעה פעולה של "היפוך שרוול", דהיינו בעלי מניותיה של חברת אופלוס המירו את מניותיהם באופלוס במניות של חברת אופלוס אינק. במקביל בוצעה על ידי משקיעים חדשים השקעה של 10 מיליון דולר בחברת אופלוס אינק. המערער קיבל בעסקה האמורה 559,692 מניות בחברת אופלוס אינק וויתר על כל מניותיו בחברת אופלוס (להלן "עסקת היפוך השרוול").
בעקבות עסקה זו נתגלעה מחלוקת בין בעלי מניותיה של אופלוס לבין פקיד השומה בעניין רווח ההון שנצבר להם בעסקה ומועד התגבשותו של הרווח. פקיד השומה סבר כי שווי המניות שקיבלו המערער ושאר בעלי המניות בעסקה היה $1 למנייה. כן קבע כי שווי הרכישה של מניות המערער היה 520 ש"ח. בשים לב לאמור קבע פקיד השומה כי למערער נוצר בעסקה רווח הון בסך של כ-2.4 מיליון ש"ח.
עוד מתברר כי בסוף שנת 2002 יצא המערער ביחד עם בני משפחתו לעבוד מטעם חברת אופלוס בסין. המטרה היתה להשתתף בפרויקט של חברה מקומית בסין, שעסק בפיתוח מסכי פלזמה, מתוך כוונה לשלב במסכים אלו רכיבים של חברת אופלוס. בדו"חות שהגיש המערער על הכנסותיו בתקופת שהותו בסין (מינואר-ספטמבר 2003) ביקש לנכות הוצאות שונות שהוציא במהלך שהותו בחו"ל ובהן הוצאות שכר דירה, הוצאות חינוך ילדיו, הוצאות רפואיות ועוד. פקיד השומה קבע כי חלק מהוצאות אלו לא עמדו בתנאים הקבועים ב- כללי מס הכנסה (בעלי הכנסה מעבודה בחוץ לארץ), התשמ"ב-1982, ועל כן לא התיר את ניכויין מהכנסתו החייבת של המערער.
בשומה חדשה שהוציאה רשות המסים הוספו להכנסות המערער רכיבים נוספים; האחד, הכנסה נוספת מהחברה הסינית. התברר כי המעסיק המקומי בסין שילם למערער החזר הוצאות עבור חינוך הילדים בסך כולל של $40,000. פקיד השומה ראה בהחזר הוצאות אלו כהכנסת עבודה נוספת החייבת במס על פי סעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה.
עוד התברר למשיב כי למערער ניתנה על ידי חברת אופלוס הלוואה בסך של 346,810 ש"ח במהלך שנת 2003 נמחלה ההלוואה. אותה עת עמד חובה של החברה למערער, בשל יחסי עובד-מעביד, על סך של 319,387 ש"ח והחברה ניכתה מס במקור על פי גובה חובה זה, בסך של 159,918 ש"ח. הכנסות המערער ממחילת החוב לא דווחו כלל. על כן הוסיף המשיב להכנסותיו של המערער הכנסה בסך של 346,810 ש"ח (שמורכב מהכנסות בגין תשלומים מעבודה בסך של 319,387 ש"ח והפרש בין סכום המחילה להכנסת השכר בסך של 26,973 ש"ח) המשיב הכיר בניכוי המס במקור בסך של 159,918 ש"ח.
לתקציר פסק הדין, ראו: ד"ר יוסף סגמן ואח' נ' פקיד שומה חיפה.
לתקצירי פסקי דין נוספים בתחום המיסוי הבינלאומי, ראו: פסקי דין מיסוי ישראלי ומיסוי בינלאומי.