תמיכה רגשית

תמיכה רגשית.
איך רצוי לתמוך?
ישנו שלב מסוים בחיינו, שבו אנחנו נכנסים לתהליך רגשי עם עצמנו, תהליך שתחילתו מפחיד, מבלבל ומבהיל, שמכניס אותנו לנדנדה רגשית, לזיגזג רגשי, שנע בין הרגשות החיוביים הטובים שבנו לבין הרגשות השליליים הרעים שבנו, עם כל המחשבות שנלוות, הדמיונות, ההזיות, הרס עצמי, הקולות הפנימיים ושאר בעיות האישיות שגורמים לנו להתפרק, מצב שרצוי להבין אותו ובעיקר איך לצאת ממנו, ולבנות את עצמנו מחדש, באופן האיתן ביותר והבריא ביותר ובעיקר השפוי.
ממה נובע המשבר? מרגע שתינוק יוצא לאוויר העולם, הוא מתחיל את מסע החיים שלו לגדילה, לחקירה, להכרות, ללמידה, ולהתפתחות אישית.
החקירה, ההכרות, הלמידה וההתפתחות האישית, כוללת בתוכה בשלב מאוחר יותר של חיינו בעיקר את הנושאים כמו: הכרות גופנו הפיזי, המציאות שבה אנחנו נמצאים וחיים, תהליך האבולוציה שאנחנו חלק ממנו, הקוסמי, הדתי, הרוחני ועוד.
לכן מבחינה אבולוציונית, בשלב מתקדם יותר בחיינו המסע האישי שלנו הופך לחיפוש אחר מהות ומטרת חיינו, ואת הניסיון להבין איך להפעיל, איך להזין ואיך לתחזק את גופנו באופן הבריא, מה שמאפשר את תחילתו של התיקון, של הטרנספורמציה, כלומר תחילתו של השינוי והמעבר מבן אנוש שנולד וחי מתוך אינסטינקט ושהתנהגותו התנהלה באופן אוטומטי ללא כול מודעות עצמית, והמעבר לבן אנוש שמודע לעצמו ולעצם קיומו, האחראי הבלעדי לתכנון חייו, ונצחי.
מבחינה קוסמית, המסע האישי שלנו, הוא בניסיון להבין מהי המציאות הקוסמית שאנחנו חלק ממנה, ואיך היא מתקשרת אלינו.
מבחינה רוחנית, המסע מורכב הרבה יותר, וזאת כיוון שתוך כדי מהלך המסע לחקירה, להכרות, למידה והתפתחות אישית, מבחינה אבולוציונית קוסמית, עלינו להבין האם קיים בורא לכל, ואת הקשר שלנו כנשמות לעולם הרוחני.
כלומר, לחיים שלנו יש מהות ויש להם מטרה, ולמימוש המטרה אנחנו שואפים להגיע, אם המעשה נעשה במודע או שהוא נעשה שלא במודע.
המסע לחיפוש מהות ומטרת החיים מבחינה אישית, הוא מסע שמתחיל עם מעט מאד ידע, כמובן שיחסית, תלוי מה ההורים הכנו לילד שלהם, ומהי רמת המודעות שלהם עצמם, ולכן מרגע תחילתו של המסע, הילד, הנער והבוגר מבולבלים, וגם בגלל הידע והאין סוף האפשרויות הקיימות בעולם, ומה שמקשה עוד יותר זהו רגש הפחד והחרדה מהלא נודע, מצב אישי שגורם לנו להיות מבוהלים ולהתנהל כסהרורים.
הורים, אחים ואחיות ומכרים, שהכירו את הילד שהחל את מסע חייו, הכירו אותו על פי אותו דפוס ההתנהגות האינסטינקטיבי, ודפוס ההתנהגות שיצרו את האישיות המוכרת להם, שאיתה הוא נולד ושאיתה הוא גדל וחי.
מהשלב שבו הכנסנו את עצמנו למסע חיינו למודעות עצמית, הדבר גורם לנו לפחד, חרדה ובולבל, ולכן דברינו, מעשינו והתנהגותנו משתנה, והופכת להיות שונה מהמוכרת לקרובינו.
כלומר, הכניסה לתחילתו של תהליך למודעות עצמית, גורמת לנו להתפרק, מה שמצריך אותנו לבניה עצמית מחודשת, אחרת, משהייתה מוכרת לנו ולסובבים אותנו.
הפחד, החרדה, הבלבול ובעיקר הנדנדה הרגשית, הזיגזג הרגשי, שבין הרגש הטוב והרגש הרע שבנו, והבלבול שנובע מכך, בעיקר מעצם תחילת השינוי, היא תחילתו של תהליך לגיבוש אישיות חדשה, שתאפשר לנו לשדרג את עצמנו לרמה התפתחותית מתקדמת יותר.
כתוצאה מכך, ההורים והמכרים שרואים את השינוי, אינם יודעים איך להתייחס למצב, מה שגורם להם גם לפחד ולבלבול מעצם היציאה מאורח החיים השגרתי והיציב שחיו איתו ושהיו רגילים אליו, וגם מתוך פחד שיקרה משהו.
כל הורה וכל מכר, מתייחס לשינוי אחרת, ולכן התגובות הן שונות.
יש הורה שנלחץ ופוחד והתנהגותו היא בהתאם, ויש הורה שמסביר את דעתו בסבלנות ותומך ואינו מתערב בתהליך ולא מנסה לעצור את תהליך השינוי, יש הורים שמחרימים, ויש הורה שמנסה לעצור את התהליך, ויש הורה שרוצה לכפות את דרכו שלו על הילד, ועוד.
יש מכר שתומך, ויש מכר שמתרחק, ויש מכר שמחרים, אך מעטים המכרים שנשארים בקשר, בעיקר בגלל הפחד מהשינוי האישיותי שעוברים, וגם בגלל השינוי באורח החיים היציב שהיה מוכר לכל המעורבים בדבר ושהשתנה.
הקשר הרגשי, האמוציונאלי והלא ענייני, בעיקר במשפחה האמוציונאלית כיום, שנובע מתוך חוסר הבנה של רוב ההורים ורוב המכרים לייעודנו בחיים, הוא אשר מקשה על מערכת היחסים שבין כל המעורבים בתהליך השינוי.
לכן, חשוב שההורים והמכרים קודם כל יבינו את מהות ומטרת החיים, ויאפשרו ולא יתנגדו וילחמו במי שיוצא למסע חייו, גם אם יש בתהליך זה קושי, כי הקושי הוא חלק מהגיבוש האישיות.
כתוצאה מחוסר ההבנה לתהליך ההתפתחות היא מתעכבת ואף נעצרת.
כתוצאה מכך, האנשים שנכנסים לתהליך לרוב מתפרקים.
רצוי לזכור, שמי שנכנס לתהליך, כבר לא יוכל להתאים את עצמו לאורח החיים הקודם של חייו.
אורח החיים שהיה אינו מתאים ובריא לגוף הפיזי, והוא גם אינו תואם למהות ומטרת החיים בשלבי ההתפתחות המתקדמים יותר.
לכן, התמיכה הרגשית תתאפשר, מעצם ההבנה לתהפוכות הרגשיות הקיצוניות, שמלוות בהתנהגויות אשר אינן שגרתיות ולנתבן לרוגע הפנימי.
מסקנה: ההורים והמכרים רצוי שיבינו ויתמכו בתהליך.
הכניסה לתהליך דומה מאד לכניסה למבוך, שיש בו הרבה מאד דרכים שאינן מובילות אל היציאה.
כמו במבוך שיש בו כניסה אחת ויש בו יציאה אחת, יש רק דרך אחת מתוך אין סוף הדרכים ללא מוצא שמובילה למוצא, כאשר לכול אחד ואחת המסע האישי.
סיכום: ההורים והמכרים רצוי שיבינו שיש מהות ושיש מטרה לחיים, ולכן צריכים להבין שבשלב מסוים מתחיל מסע החיים למודעות עצמית.
מסע החיים שהחל מרגע תחילת התהליך למודעות עצמית, לא יהיה ניתן להחזיר את המצב לקדמותו.
לכן, כדאי להיות בקשר עם מי שחווה את התהליך, עבר אותו, ומבין את הקשיים בדרך.
כמובן, שהתהליך למודעות עצמית הוא מסע לחקירה אין סופית, אך חשוב איך לצלוח את השלב הראשוני הקשה מכל ולהגיע לרוגע הפנימי והשפיות.
המסר במאמר: תמיכה רגשית והכוונה לרוגע הפנימי, יתאפשרו אם נבין מהי מטרת התהליך שנכנסו אליו, לדעתי.
יוסי קרמר מייעץ ומכוון למודעות עצמית והתפתחות אישית.
לבלוג שלי http://blog.tapuz.co.il/yosikramer
טלפון  048224276.