הישראלי הטיפוסי אוהב דברים כמה שיותר גדולים, כמה שיותר מנקרי עיניים וכמה שיותר מרשימים, בין אם מדובר ברכב שלו, בחתונה שלו, במימדי הבית, בסלון המעטר אותו. כן, גם סוככים הם חלק מהרצון להרשים ולמשוך מבטים מקנאים מסביב מצד השכנים. גם הם נחשבים לסמל סטאטוס. מי שיכול להרשות לעצמו גינה או מרפסת, בטח שחייב לספק לה גם סוכך יפה ומרשים, לא?? כמובן, הוא יכול לוותר על סוככים והצללה, לשבת לו בחלקת אלוהים הקטנה ולהצלות בשמש יולי-אוגוסט השטנית.
הישראלים אוהבים סוככים כמה שיותר גדולים, מרשימים. אפילו אם הגינה שלהם היא בגודל של מטר על מטר, הם יבחרו סוככים ענקיים. המחשבה הטיפוסית היא - אם כבר אז כבר- אם משקיעים, אז כבר משקיעים! אז זהו, שלא.
כמו בכל דבר, מומלץ לחשוב על פרופורציות כשבוחרים סוכך. היוונים הקדמונים נעזרו בפרופורציות בכל דבר שהם בנו והקימו, מתוך שאיפה לשלמות הרמונית ואחידה, במיוחד במקדשים המפוארים, הבנויים ביחידות מחושבות מראש התורמות לזרימה אנרגטית. היוונים הקדמוניים שלא ידעו קרוא וכתוב הבינו כנראה יותר מאיתנו הישראלים בהרמוניה ובאחידות, ידעו לעשות אחד ועוד אחד והבינו את המשוואה הפשוטה: סוככים גדולים מתאימים לשטחים גדולים, וכך גם סוככים קטנים מתאימים לשטחים קטנים.
סוכך ענק החולש על גינה או על מרפסת קטנה מתחתיו, הוא ממש כמו פיל בחנות חרסינה. הנה דוגמא מוחשית יותר – דמיינו לעצמכם סלון טיפוסי בדירה קטנה וצפופה של שני חדרים. הישראלי הטיפוסי יחפש את הסלון הכי ענק, הכי מרשים, 100% עור בופאלו, סלון פינתי שמושך תשומת לב, למרות ששטח חדר המגורים הוא קטן וצפוף...המטרה ההפוכה תושג – במקום שיקבל חדר מגורים יפה ומרשים ומפואר, התוצאה תהיה חדר מצומק, שרק נהייה עוד יותר קטן ומחניק בשל החיה הגדולה והפראית שנמצאת בו, כורסא ענקית ורחבת ממדיים.
סוכך יכול להוסיף או לגרוע מהשטח. אנשים כל כך מתמקדים ברכישת סוכך שיספק להם סוף סוף הצללה ראויה מפני השמש האיומה של חודשי הקיץ, שהם שוכחים שאותו סוכך צריך גם לספק אווירה מעוצבת ונעימה, אם זה באור השמש המסתנן ברוך דרך הבד, ומקבל גוון קצת אחר ונעים, אם זה בעיצוב של הבד שמשרה נועם ושלווה, אם זה בחומרים של אותו סוכך המשתלבים בהרמוניה עם הגינה מסביב. גם הדוגמא צריכה להיות מותאמת לגודל הסוכך, ואל תתביישו להתייעץ עם יועץ מטעם חברת הסוככים. עדיף להיות בטוח מאשר להצטער מאוחר יותר...