קיבוץ

קיבוץ.
למה השיטה לא עבדה? הפרוש לקיבוץ באנציקלופדית ויקיפדיה, קיבוץ הוא צורת התיישבות שיתופית לציונות ולמדינת ישראל, המבוססת על שאיפת הציונות להתיישבות מחודשת בארץ ישראל ועל ערכים סוציאליסטיים, שוויון בין בני האדם ושיתוף כלכלי ורעיוני.
לחלק מהאנשים נשמע ונראה הרעיון הקיבוצי כאוטופיה, כלומר מציאות אוטופית של שיתוף קהילתי מלא של הרכוש ובשיתוף פעולה כלכלי.
הכוונה לאוטופיה שזהו רעיון דמיוני שלא יוכל להתממש במבחן המציאות.
אחת מהסיסמאות של הקומוניסטים שהיה גם הרעיון הקיבוצי היה "מכל אחד כפי יכולתו, ולכל אחד לפי צרכיו", סיסמה נוספת שיובאה מהקומוניזם הייתה "הבסיס הנעלה לעבודה המבוסס על הרעיון הטהור שייגזרו כל מעשי האדם מרצונו החופשי בהגשמה עצמית", ולא חסרו עוד רעיונות שאיני פוסל את חלקם.
הבסיס לרעיון הקיבוצי לא מחזיק מעמד והוא לקראת קריסה רעיונית ומעשית.
אבל, הבסיס העקרוני לחיים משותפים הוא אשר משקף את המציאות האמיתית, שבה רצוי שכול בני האנוש בעולם יחיו.
רצוי להבין שכאשר יוזמים רעיון והוא לא מחזיק מעמד, זה לא אומר שהרעיון עצמו הוא לא נכון לחיות לפיו, נכון יהיה לומר שרצוי להתרגל לרעיון, ולנסות ולהבין האם בן האנוש הגיע לרמה התפתחותית שתאפשר לו ליישם את הרעיון.
להתרגל לרעיון חדש יחסית משמעותו לשנות אישיות, לשנות הרגלים מקובעים, לשנות הרגלים מקובעים ברמת המודעות של המין האנושי כיום הוא די איטי, בעיקר בגלל הפחדים הקיימים בנו והבלבול בחיינו שמונעים את התקדמותנו לשלב התפתחותי מתקדם יותר.
כלומר, יכול להיווצר מצב שהרעיון הקיבוצי יעלה ויתחדש שוב בעתיד, ולא תהיה לו את ההתנגדות שהייתה לו בעבר, והביקוש לחיים שיתופיים יצבור תאוצה, כמובן שזה יקרה לאחר שאנשים יבינו שהשיטה הנוכחית, הציונית, הדמוקרטית הקפיטליסטית, החילונית והדתית ועוד גורמת סבל לכולם, והיא אינה מאפשרת את החיים המשותפים, הבריאים, הרגועים והשלווים.
אבל, שיטת מחייה שתאפשר שיתוף, אשר תמנע את הסבל האנושי שנובע מהשיטה הקיימת כיום, לא תהיה אפשרית אם לא נבין מהי זהותנו האמיתית.
רק כאשר נבין מהי זהותנו האמיתית, ובהתאם להבנתנו נתקן את אישיותנו ונשתנה, רק אז אישיותנו החדשה תאפשר לנו להבין את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים, הן מהבחינה האבולוציונית קוסמית והן מהבחינה הרוחנית.
כתוצאה מכך שמקימי הקיבוץ לא הבינו זאת, לא התאפשר להם לתקן את אישיותם, ולהתאים את עצמם למהות ומטרת חייהם, ולכן השיטה כשלה.
מהי זהותנו? זהות משקפת את אופן התנהגותנו, כיום ברמת המודעות העצמית בן האנוש מתנהג באופן רגשי, אמוציונלי ולא ענייני.
שלב מתקדם יותר בהתפתחות המין האנושי יהיה, כאשר נתקן את עצמנו ונשתנה, ואז אישיותנו תהיה רגועה, רציונלית ועניינית.
כאשר נהיה רגועים, רציונליים וענייניים, רק אז יתאפשר לנו להבין באופן ברור יותר את המציאות האמיתית ולהתאים אליה שיטת מחיה בריאה.
מהו הרוגע הפנימי? זהו מצב שבו אנחנו לא מייצרים ומפעילים את הגוף הפיזי שלנו באמצעות הרגשות הפנימיים.
הגוף הוא בית חרושת לייצור סמים רק שאנחנו מכנים אותם רגשות.
הרגשות הפנימיים הם גם הרגשות החיוביים שגורמים לנו להרגיש טוב איתם כמו, אהבה, אושר, צחוק, הנאה, שמחה, יצר מיני ועוד, והם גם הרגשות השליליים שגורמים לנו להרגיש רע איתם, כמו: פחד, חרדה, כעס, דיכאון, לחץ, צער, עצב ועוד.
כאשר בן האנוש הוא רגוע, כלומר כשהוא במצב שהוא אינו מייצר ומפעיל את הרגשות הפנימיים שבו, שנעשה מתוך הבנה, רצון, ובנית היכולת הפיזיולוגית לכך, ולא מתוך הדחקה כי אז הרגשות נמצאים, הוא מחובר לעצמו, לאני העצמי שלו, לזהותו האמיתית, ואז היכולת שלו לפרש את המציאות האמיתית שבה הוא נמצא וחי נעשית באופן ברור יותר, שפוי יותר.
כחברה רק כאשר נבין זאת נוכל לחיות חיי שופתות.  
כלומר, הרעיון הוא להתאים את השיטה לאישיות האמיתית שלנו.
כשנבין ונתחבר לזהותנו הרגועה, האישיות האגואיסטית והאינטרסנטית שמשיגה את צרכיה באופן מניפולטיבי ובהתאם לשיטה הדמוקרטית קפיטליסטית שלנו כיום תעלם, אישיות מתוקנת זו באופן מודע תתאים לעצמה שיטה שתתאים לאישיות החדשה והמתוקנת, מה שישנה את התפיסה הנוכחית שצריך להתאים את האישיות לשיטה במקום להתאים את השיטה לאישיות.
מסקנה: מעצם הקמת הקיבוץ שהאידיאולוגיה שלו הייתה חיי שיתוף, היה רעיון שבעיקרון מתאים לזהות ולמציאות האמיתית שבה צריכים לחיות בני האנוש ביחד.
סיכום: בבסיסו רעיון החיים המשותפים שהקיבוץ משקף זו המציאות האמיתית.
אך רעיון זה ברמת המודעות העצמית הנוכחית שלנו לא יכול היה להתממש בשלב זה של תהליך ההתפתחות שלנו, וזאת כיוון שאין לנו את המודעות העצמית לזהותנו ולמציאות האמיתית, הן מהבחינה האבולוציונית קוסמית והן מהבחינה הרוחנית.
המסר במאמר: ללא ההבנה והתחברות לזהותנו ולמציאות האמיתית, לא יתאפשר לנו ליצור לעצמנו שיטת מחיה שתואמת את זהותנו והמציאות האמיתית שבה מתאים ובריא לנו לחיות, ולכן הרעיון הקיבוצי נכשל, כי הרעיון היה אמיתי לגבי שיטת המחייה השיתופי, אך כיוון שלא הבינו חברי הקיבוץ מהי הזהות האמיתית שאליה רצוי להתחבר, השיטה לא יכלה להתממש.