אין זה סוד, במקרים לא מעטים הזוגיות המאושרת, אשר הביאה לעולם אהבהוילדים – מתפרקת. כאשר הזוגיות נחצית לשניים, כך גם נחצים הבעלות על הרכוש,חשבון הבנק המשותף, הדירה ושאר הדברים אשר נצברו במהלך הנישואים. הבעיההגדולה מתחילה כאשר מגיעים לשאלת הילדים.
אב חד הורי – לא מה שחשבתם
בכתבה ששודרה השבוע בערוץ 10, נסקרה תופעת האבות החד הוריים. מהכתבה עולהכי ישראל מחזיקה במקום החמישי והמכובד במספר הגברים הגרושים אשר מחזיקיםבמשמרות על ילדיהם.
בניגוד לתדמית אשר מצטיירת ללא מעט אנשים בראש ברגע שהם חושבים על זוגגרוש, של אם טורחת לבדה על גידול הילדים ואב אשר חוזר לחיי הרווקות, ישנםלא מעט גברים מרקעים שונים אשר מוכנים ומעוניינים בהסכם גירושין לקבל את המשמורת על הילדים, למרות שהאם בעלת מסוגלות הורית ואין "אילוץ"כלשהו המופנה כלפיהם. כמובן שסביר להניח שאילולא חוק חזקת הגיל הרך, היהמספר הגברים הללו גבוה יותר.
בחירה זו נחשבת היום עדיין לבחירה לא קלה בהליך הגישור , במיוחד לאור העובדה שחוקי המדינה והנורמות החברתיות הסובבות אותנו לאמקלות על גברים שכאלו וגם לא מעניקות להם תמיד את אותו היחס שהייתה מקבלתאישה במעמדם.
החוק והשלכותיו
חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, נקבע בשנת 1962, וקבע כי כל עוד לאסוכם אחרת על ידי בני הזוג ולא הוכח כי האם מצויה במצב של חוסר "יכולתהורות" קיצוני, ילדים מתחת לגיל 6 יועברו לחזקתה של האם.
במהלך השנים, החוק יצר אינספור ויכוחים בין ארגוני זכויות נשים וגבריםובין המחוקקים ואנשי הדין. אחת הטענות הנפוצות ביותר היא שהחוק מנציח אישוויון, בהנחה האוטומטית שהאישה ראויה יותר לגידול הילדים. בנוסף, ברובהמקרים, גם לאחר גיל 6 הילד נשאר אצל האם בכדי להגן עליו מחוסר יציבות.
ראוי לציין, כי ברוב מדינות העולם המערבי החוק בוטל ולרוב נערכת השוואה בין יכולות האם ליכולות האב לגידול הילדים לצד הטוב ביותר.
ועדת שניט
בחודש מארס 2005, מונתה על ידי שרת המשפטים דאז, ציפי ליבני, ועדה אשרבראשה עמד פרופ' דן שניט. הועדה נועדה לבחון את הכללים הקיימים לחלוקהולשיתוף באחריות ההורית בתקופת הגירושים ואחריה, כפי שהם קבועים בחוק וכפישהם מיושמים בבתי המשפט לענייני משפחה ובבתי הדין הדתיים השונים.
"במסגרת זו", ציינה לבני, "תבחן הוועדה ותיתן המלצותיה בדבר הצורךבשינויה של 'חזקת הגיל הרך' הקבועה בסעיף 25 לחוק האמור, והאפשרות לעיגונםבחקיקה של הסדרים שונים לחלוקה ולשיתוף באחריות ההורית בגירושים. כמו כןתבחן הוועדה כיצד ניתן לשכלל את הכללים העומדים לרשות בתי המשפט ובתי הדיןלשם קביעת טובת הילד בנוגע להסדרי משמורת".
דו"ח ביניים של ועדת שניט, המסכם חלק מרכזי מעבודתה, פורסם כבר בסוףאפריל 2008. בדו"ח מציעים חברי הוועדה לשנות את ההסדר החוקי כיום, שמבוססעל אפוטרופסות של ההורים ולנקוט גישה המבוססת על האחריות ההורית, כחובתההורים להבטיח את מימוש זכויות ילדיהם.
בניגוד למה שהיה מקובל לפניכן, מציעים רוב חברי הועדה להחליף את המושגים"משמורת" ו"הסדרי ראיה" הנפוצים בשימוש המשפטי במקרי גירושין, ובמקמם:"הסדר הורות" ו"תוכנית הורית" הקובעים מהם זמני השהיה של הילד עם כל הורה.
חזקת הגיל הרך – המלצות הועדה
אחת ההמלצות הדרמטיות של ועדת שניט היא ביטול חזקת הגיל הרך, סעיף 25לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, הקובע כי כאשר מתגלעת מחלוקת באשרלמשמורת ילדים שטרם מלאו להם שש שנים, תוענק לאם עדיפות. "ביסוד סעיף זה",נכתב בדו"ח הביניים, "מצויה הנחה שלפיה על אף שהאפוטרופסות של שני הוריםנמשכת גם לאחר הגירושים, טובת הילד מחייבת את הימצאותו במשמורת אצל אחדההורים. ברובם המכריע של המקרים, המשמורת כאמור הנה אצל האם. מצב דברים זהאינו עולה בקנה אחד עם תפיסת האחריות ההורית, שלפיה ראוי כי שני ההוריםיישאו באחריות כלפי ילדם… החלת עקרון העל של טובת הילד, שדורש קיום קשרבינו לבין שני הוריו, אינו מתיר עוד מקום להמשך החלתה של חזקה משפטית גורפתמסוג 'חזקת הגיל הרך'".
מובא ע"י עו"ד לגירושין אירית רייכמן