יש דבר כזה? גרפולוגיה ניתוח עצמי?
ברגע שאני מסבירה, בזמן הרצאה או במפגש עם חברים על סימן מסוים בגרפולוגיה אני יכולה כמעט לשמוע את הגלגלים בראשם של הנוכחים שמריצים בסקנר שבראש את כתב היד של עצמם ובודקים עד כמה זה משקף את עצמם.
האדם ככל שהוא יצור חברתי מתעניין בעצמו. איך הוא נראה בעיני אחרים, מה התכונות האמיתיות שלו ואיך הוא מקרין החוצה את אישיותו.
בזמנו היה בעיתון "מעריב לנוער" מדור מאד פופולארי "בחן את עצמך". כולנו כבני נוער פתחנו את העיתון וחיפשנו את עצמנו בין השאלות של המדור.
עם השנים נוכחתי שנושא השיחה שהכי מעניין את האדם הוא – הוא עצמו. עוד לא נתקלתי באף אחד
שלא נדרך (כל אחד ברמת דריכות אחרת) כאשר אני אומרת לו משהו על עצמו, על האישיות שלו, או על האופי ודפוסי ההתנהגות שלו.
ולשאלה האם ניתן להשתמש בגרפולוגיה ככלי לניתוח עצמי. התשובה לא פשוטה. בקורסים לגרפולוגיה לומדים את הכללים, הנוסחאות, המדידות וההקשרים המשתקפים בכתב היד.
כשאנו הגרפולוגים מקבלים לידינו כתב יד לניתוח גרפולוגי אין לנו בדרך כלל סיבה להיות משוחדים, לפענח בצורה לא מדויקת את הסימנים הגרפולוגים שאנו רואים על גבי הניר הכתוב. עם זאת, חשוב שכל גרפולוג ל"נתק" את עצמו מעצמו. חוה רצון ז"ל, גרפולוגית מעולה אמרה לי כשפגשתי אותה לראשונה שכשגרפולוג טוב מכין דו"ח גרפולוגי טוב, גרפולוג טוב אחר יוכל לספר על אישיותו, אופיו ומצבו של הגרפולוג שהכין את חוות הדעת הגרפולוגית. זה משפט שאני נוצרת בתוכי ומשתמשת בו כמה עשורי שנים. המשפט כל כך מדויק. אם אין לנו את המודעות העצמית, "הניקיון הפנימי" הבגרות הנפשית, נמצא את עצמנו בתוך כל ניתוח גרפולוגי.
קל וחומר כשאנו מנסים "לנתח" את עצמנו. כמו שאיננו יכולים לראות את פצעון על הגב שלנו, או את הקמט במצח ללא מראה כך קשה לנו לראות את התמונה השלמה של האישיות שלנו.
נכון, כולנו רואים שינויים בכתב היד שלנו הגרפולוגים ובהחלט יכולים לומר לעצמנו מה קורה איתנו ברגע הכתיבה. אפשר לגלות מחלות, מצוקות שעדין לא לגמרי הגיעו למודעות, אולם לבדוק לעצמנו את האינטליגנציה, את המהימנות שלנו ואת רמת המודעות העצמית – הרבה יותר קשה.
אז לסיכום יש או אין גרפולוגיה ניתוח עצמי?
יש באופן מוגבל ביותר. שום פסיכולוג לא יטפל בעצמו. הוא ילך לשיחות טיפוליות לפסיכולוג אחר על מנת להבין את עצמו ואת התהליכים שהוא עובר.