קיומה של הזכות
פרק ט' לחוק הביטוח הלאומי [ נוסח משולב ], התשנ"ה-1995 דן בביטוח נכות ומסדיר את המסגרת החוקית בדבר הגשת תביעתה לקבלת קצבת נכות כללית, תנאי הזכאות, שיעורי הקצבה וההטבות השונות לזכאי.
חוק הביטוח הלאומי הינו חוק סוציאלי ומעצם היותו ככזה אין מטרתו להעשיר את הנזקקים אלא לסייע להם בין בכסף ובין בהטבות שונות לתקופה קצובה או קבועה בגין מוגבלותם הרפואית והפגיעה בכושרם התפקודי.
הגם שכך, לאחרונה תוקן החוק על פי המלצות ועדת לרון שהוקמה לשם בחינת שילובם של אנשים עם מוגבלויות בשוק העבודה. על פי התיקון לחוק, נכה אשר זכאי ל קצבת נכות יהא רשאי לצאת לעבוד, בכפוף לתקרת הכנסה מותרת שמתעדכנת מעת לעת ובכך למעשה להגדיל את הכנסותיו.
חשוב לזכור, שהליכי הגשת התביעה ותנאי הזכאות לקבלת קצבת נכות שונים מהליכי הגשת תביעתו של מבוטח הטוען כי נפגע בעבודה ומתנאי זכאותו. כך למשל, נפגע בעבודה יכול להיות זכאי לתשלום מענק ( סכום כסף) חד פעמי אם נפסקה לו נכות רפואית מתחת ל % 20 , בעוד שבביטוח נכות הנכה איננו זכאי לתשלום כזה אלא לקצבה חודשית.
כך גם, קיים שוני בולט בתנאי הזכאות, כאשר לנפגע עבודה מספקת קביעת דרגת נכות רפואית לבדה לזכותו בגמלה, בעוד שלנכה על פי ביטוח נכות קביעתה של נכות רפואית איננה מזכה לבדה בקצבת נכות וזכאותו של הנכה תיבחן על פי נכותו התיפקודית - היעדר או צמצום הכושר להשתכר.
עליכם לדעת, כי גם נפגע בעבודה רשאי להגיש תביעה לקבלת קצבת נכות כללית, אפילו בזמן שתביעתו כנפגע עבודה עומדת ותלויה. אולם, על פי חוק , אין זכאות לכפל קצבאות. כך שגם אם הוא יהא לקצבאות בשני המסלולים הוא לא יקבלם בפועל.
לכן, מומלץ לפנות לעו"ד העוסק בתחום על מנת לבחון, תחילה, מהי הדרך הראויה שבה יש לנהוג כאשר מבוטח שנפגע בעבודה חפץ להגיש תביעתו לקבלת קצבת נכות גם על פי חוק זה.
הקריטריונים המצטברים על פיהם תיקבע זכאותו של הנכה לקבלת קצבת נכות כללית קבועים בחוק וכוללים מספר תנאים :
קריטריון הגיל
ככלל, הזכאים לקצבת נכות הינם נכים תושבי ישראל ( לא עקרות בית ) שמלאו להם 18 שנים וטרם הגיעו לגיל פרישה.
אישה שעבדה כשכירה או כעצמאית 12 חודשים רצופים או 24 חודשים לא רצופים בתקופה של 48 חודשים שקדמו להגשת התביעה או להפסקת העבודה אם היא הייתה לאחר הגשת התביעה, תיחשב גם כן כנכה לצורך העניין .
עקרת בית נכה תיחשב ככזו אם מדובר בתושבת ישראל שמלאו לה 18 שנים עד גיל פרישה, נשואה ושאינה עובדת ושעקב הליקוי אין לה כושר למלא אחר עבודות הבית או שכושרה לתפקד בעבודות הבית הצטמצם עקב הליקוי ב % 50 או יותר.
הדרישה לקביעת נכות רפואית ודרגת אי כושר מזכים
דרגת הנכות המזכה תיבחן על פי 2 שונים:
המסלול הראשון - קביעת נכות רפואית בשיעור של % 60 לפחות, או בשיעור של % 40 לפחות כאשר אחד הליקויים הקיימים אצל הנכה הוא בשיעור של % 25 ולגבי עקרת בית נדרשת קביעה רפואית של דרגת נכות בשיעור של % 50 לפחות.
המסלול השני - קביעת דרגת אי כושר להשתכר או לתפקד במשק הבית ( לעקרת בית ) בשיעור של % 50 לפחות.
חשוב לזכור, כי לא חייבת להיות קורלציה בין שני המסלולים. פסיקת נכות רפואית צמיתה גבוהה לא תוביל בהכרח להענקת דגת אי כושר ובמקרים רבים נכחו מבוטחים לדעת כי למרות שנפסקה להם נכות רפואית בשיעור גבוהה תביעתם נדחתה משנקבע כי לא איבדו את כושרם התפקודי.
הדרישה לצמצום הכנסות או לתקרת הכנסה
על מנת לעמוד בדרישה זו על הנכה להראות כי אין לו כל הכנסה בפועל מעבודה או ממשלח יד , או שהכנסתו אינה עולה על סף תקרת ההכנסה שנקבעה בחוק , להלן :
כאשר מדובר בנכים קלים, הכנסה עד לגובה של % 45 מהשכר הממוצע במשק ( סך של 3,568 ₪ נכון לחודש מאי 2009 ), ונקבעה לו נכות רפואית לתקופה שאינה עולה על 60 חודשים מתוך 84 חודשים שקדמו לתיקון החוק בשיעור של % 49 - % 69 ושאיננה נכות בשל פיגור שכלי או מוגבלות נפשית.
כאשר מדובר בנכים קשים, כנסה עד לגובה של % 60 מהשכר הממוצע במשק ( סך של 4,757 ₪ נכון לחודש מאי 2009 ) ונקבעה לו נכות רפואית חמורה בשיעור של % 70 לפחות עקב פיגור שכלי או מוגבלות נפשית לתקופה העולה על 60 חודשים לפחות במשך 84 חודשים שקדמו לתיקון החוק.