חרדה חברתית (או פוביה חברתית) מוגדרת כפחד ברור ומתמשך ממצב או מצבים חברתיים וביצועיים, בהם האדם נחשף לאנשים לא מוכרים, או לאפשרות של בחינה דקדקנית של אחרים. האדם חושש שמא ינהג בדרך בה יושפל או יובך. אפשר לראות בחרדה החברתית חרדה מפני הערכה שלילית. עפ"י ההערכות, כ- 10% מהאוכלוסייה סובלים מחרדה חברתית.
חרדה חברתית יכולה להיות ייחודית (ממוקדת) או כללית. במקרים של חרדה חברתית ייחודית קיימים לאנשים פחדים מגבילים במצב חברתי מוגדר (אחד או יותר), בו הם חוששים מחשיפה לעיניהם הבוחנות של זולתם, ואולי יפעלו בדרך משפילה או מביכה. דוגמאות לחרדות חברתיות ייחודיות – פחד קהל, חרדת בחינות, חרדה מאכילה בציבור, פחד ליזום שיחה, פחד להתמודד מול דמות סמכות וכד'. לעומת זאת, בחרדה חברתית כללית קיימים פחדים משמעותיים מפני רוב המצבים החברתיים. החרדה החברתית גורמת לאדם הסובל ממנה לנהוג בדרך של הימנעות כמעט מוחלטת מאותם מצבים מעוררי חרדה חברתית. החרדה החברתית הינה תופעה המגבילה מאד את הפרט לממש את יכולותיו ושאיפותיו במישור החברתי והתעסוקתי.
בשנים האחרונות הוקדשה תשומת לב מחקרית לתפקידים שממלאים גורמים קוגניטיביים והתנהגותיים בהופעת החרדה החברתית ובהשתמרותה לאורך השנים. לאנשים הסובלים מחרדה חברתית, ייחודית או כללית, יש סכימות סכנה של דחייה ע"י הזולת, שאחרים יעריכו אותם בצורה שלילית, מה שמביא את האנשים הסובלים מהחרדה החברתית להרגיש מאויימים, פגיעים, חשופים ל"קטסטרופה". פעמים רבות נובעת חרדה חברתית מתהליך של התנייה קלאסית ישירה או עקיפה, כמו התנסות אישית או עדות למקרים שאדם הוא מטרה לכעס ולביקורת, או שהסיטואציה נתפסת כתבוסה והשפלה חברתית.
לאנשים הסובלים מחרדה חברתית ונמצאים בסיטואציה חברתית מעוררת חרדה ישנם ביטויים גופניים מגוונים: סומק, עיוות שרירים, חולשת איברים, קשיי נשימה, חולשה, סחרחורות, אובדן חושים, דפיקות לב מואצות, הזעה, מתח שרירים, יובש בפה ובגרון, בחילות, רעידות ועוד. המחשבה שמא אחרים יראו בעדות חיה את הביטויים הגופנים – גורמת בעצמה להגברתם והעצמתם. החרדה העצומה יוצרת התנהגות הימנעותית שמתפתחת והופכת לכרונית, וכוללת "פטנטים" להתחמקות ממצבים מביכים אלו. עם זאת, המחיר האישי, החברתי והתעסוקתי עלול להיות כבד ביותר. טיפול פסיכולוגי קוגניטיבי-התנהגותי עשוי לשפר בצורה ניכרת את יכולת התפקוד של הפרט במצבים חברתיים ותעסוקתיים וכן להקטין את רמת החרדה הנובעת ממצבים אלו.
עמית (שם בדוי) הינו מהנדס בחברת הייטק, מוכשר ומוערך מאד בחברה שבה עובד. מנכ"ל החברה הציע לעמית קידום לתפקיד ניהולי, עם שיפור ניכר בתנאי העסקה. עמית, במפתיע, דחה את ההצעה בנימוס. הוא ידע שבמסגרת התפקיד המיועד יידרש לבצע פרזנטציות רבות, גם בתוך החברה וגם מחוצה לה. מאז שעמית זוכר עצמו, הוא עושה הכל כדי להימנע ממצב שיצטרך לדבר בפני קהל. עמית סובל מפחד קהל, באופן שמשתק את קידומו התעסוקתי. הוא מתקשה אפילו להציג עצמו בישיבות חיצוניות, כשעושים סבב היכרות, ועושה זאת לרוב במסר קצר מאד. הצעות עבודה ממקומות עבודה הדורשים מרכזי-הערכה קבוצתיים – נדחים על ידו בנימוס...
ליאור (שם בדוי) הינו עורך-דין שסיים את לימודי המשפטים בהצטיינות. פחד הקהל שהוא סובל ממנו גרם לו להימנע מהופעות בבית-המשפט. הוא עשה הכל כדי לחפש תפקיד שלו יחייב אותו להופיע בבית-משפט. בהמשך, החליט לנטוש לגמרי את המקצוע.
פחד קהל הינו צורה ממוקדת של חרדה חברתית. במקרים אלו קיימת רגישות יתר להימצאות במוקד של בחינה או שיפוט מחמיר, קיימת הערכה פסימית לגבי הסיכוי להצליח לבצע פרזנטציה מוצלחת, הביטחון העצמי בסיטואציות אלו נמוך, תחושת המסוגלות מצומצמת וכד'. נסיונות עבר לדבר בפני קהל נתפסים כ"מאיימים" עד "קטסטרופליים". יש זכרון צרוב של סימפטומים גופניים קשים (דפיקות לב, נשימה מוגברת, יובש בגרון, הזעה מוגברת, רעד בקול, חולשה, התאבנות, תחושת עלפון וכד'), של קושי קוגניטיבי (קושי להתרכז, קושי לזכור את חומר ההרצאה, קושי בחשיבה) ומיקוד מוגזם בתחושות הפיסיולוגיות המודגשות.
חוויות העבר מסיטואציות של דיבור בפני קהל יוצרות אמונות כמו "אין סיכוי שאצליח לעבור את זה בשלום", "הם יצחקו עלי", "אני אעשה צחוק מעצמי" וכו'. האדם הסובל מפחד קהל "מקנא" באלו המסוגלים לדבר בפומבי, אבל עושה הכל כדי להימנע מלהגיע למצב שבו יידרש לעמוד בפני קהל ולדבר בפומבי. ההימנעויות עצמן לעיתים יצירתיות ביותר, עד כדי שנראות אמיתיות, ואחרים לא חושדים שמדובר כלל במישהו שסובל מפחד קהל. ההימנעויות לאורך השנים מקבעות את המצב, ולפעמים מחמירות אותו והופכות אותו לעמיד יותר. פעמים רבות אנשים שסובלים מפחד קהל נמנעים מקבלת ייעוץ וטיפול פסיכולוגי מתאים, ומוכנים אף להקריב קריירה מוצלחת בתפקידים בכירים יותר – הכל כדי לא לחשוף את ה"בושה".
לא מעט אנשים הסובלים מחרדה חברתית ופחד קהל החליטו לוותר על פיתוח הקריירה האישית שלהם. הם מוכנים לוותר על תפקידים גבוהים יותר, על תפקידי ניהול, או על תפקידים בהם יש אינטראקציה חברתית משמעותית. למעשה, הם מקבלים את זה בהכנעה ("אני כזה וזהו"). הטיפול הפסיכולוגי בגישה קוגניטיבית-התנהגותית הינו יעיל ביותר למצבים של חרדה חברתית ופחד קהל. עובדים ומנהלים שהעזו לפנות לטיפול, כשהם חדורים במוטיבציה לבצע שינוי – הצליחו לצאת ממעגל ההימנעויות אותן אימצו לאורך השנים, ובכך איפשרו לעצמם להתקדם לתפקידים בכירים ומשמעותיים יותר.
מוטי כהן, פסיכולוג תעסוקתי ופסיכותרפיסט
מומחה בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי
טל': 050-7676704
www.psychol.co.il