הפרעת קשב וריכוז (ADHD) הינה הפרעה שחלק מהתסמינים שלה מתחילים עוד בתקופת הילדות, לפני גיל 7, וכיום ידוע כי השפעות שרידיות שלה ממשיכות גם בקרב מבוגרים. במוקד ההפרעה קיימות הפרעות בשימור ובתפקוד הקשב, או התנהגות היפראקטיבית-אימפולסיבית, או שילוב של שניהם. הקשב הפגום בא לידי ביטוי בהפסקה של מטלות, באובדן עניין והסחות, ובמעבר מפעילות אחת לאחרת. ההיפראקטיביות והאימפולסיביות באות לידי ביטוי באי-שקט, רעשנות ודברנות, הבולטים בעיקר בסיטואציות הדורשות שליטה עצמית, בתגובות אימפולסיביות ובלתי מרוסנות, בהתנהגות חסרת עכבות ובחוסר זהירות. מחקרים והערכות שונות מצביעים על שכיחות של 4%-10% באוכלוסייה (בשל סיבות שונות קיימת שונות רבה בין מחקרים שונים), כאשר הרוב המכריע של הפרעות קשב וריכוז מאובחן בקרב בנים. הפרעת קשב וריכוז היא הפרעה בעלת רקע תורשתי, והמרכיב הגנטי מוערך ב- 76%, לצד גורמים סביבתיים ואחרים.
בין התסמינים המופיעים בקרב הסובלים מהפרעות קשב וריכוז:
תסמינים של קשב וריכוז – חוסר תשומת לב לפרטים, טעויות ושגיאות בביצוע מטלות, קושי במיקוד ונטייה להסחות דעת, "חולמנות", קשיים בזיכרון, קושי לפעול עפ"י הוראות, קושי בהתמדה ושעמום מול משימות, קשיים בארגון ותכנון, איבוד חפצים וכד'.
תסמינים של היפראקטיביות ואימפולסיביות: תנועתיות מוגברת וקושי לשבת במקום אחד, תנועות בלתי רצוניות ותזזיתיות, קושי בהירגעות, דיבור מוגבר, נטייה להתרגז בקלות, פזיזות, חוסר יכולת לחכות בתור, מתן תשובות מתפרצות שקוטעות אחרים ועוד.
מאפיינים נוספים שיכולים להופיע בקרב הסובלים מהפרעת קשב וריכוז – סף תסכול נמוך, התפרצויות והתקפי זעם, שתלטנות, עקשנות, תנודתיות במצבי רוח, הערכה עצמית נמוכה, קושי להשתלב בעבודת צוות או דחייה ע"י האחרים, ייאוש, דכדוך ועוד. אחרים תופסים את הסובלים מהפרעת קשב וריכוז כחסרי אחריות, עצלים, מרדנים.
הפרעות קשב וריכוז עלולות להשפיע בצורה מכרעת על התפקוד בביה"ס, בצבא, באקדמיה ובקריירה התעסוקתית. לפיכך חשוב ביותר לבצע אבחון מקיף של הפרעות קשה וריכוז (ADHD), בוודאי בילדות ובהתבגרות, אך גם כשמתעורר חשד בתקופות מאוחרות יותר- בקרב מבוגרים.
הסובלים מהפרעת קשב וריכוז (ADHD) חיים לא פעם בתוך דינמיקה רבגונית, בלתי שגרתית ובלתי צפויה. לרוב הם מלאי מרץ והתלהבות, מקוריים ויצירתיים בגישה, אך למרות זאת – הם אינם נוטים לתכנן ולצפות מראש תהליכים, מתקשים לבצע סדרי עדיפויות. הם חיים בתוך עולם של ניגודים שעשוי להשתנות באחת – לרגע הם מלאי תשומת לב, אך באחת דעתם עלולה להיות מוסחת. ברגע אחד הם "זורמים", באחר עלולים לגלות עקשנות ואחיזה בעמדות ללא פשרות. לעיתים הם נראים אופטימיים וחיוניים, לעיתים פסימיים ומיואשים.
השירות הצבאי מהווה לעיתים ציון דרך עבור מתבגרים עם הפרעת קשב וריכוז. חלקם מצליחים לראשונה לממש עצמם טוב יותר, מקבלים לגיטימציה ותמיכה שוות ערך מאחרים, ובמקומות מסויימים חווים אפילו יתרון יחסי בשל ההפרעה. אחרים, עלולים לסבול בהשתלבות במסגרת המחייבת, בקבלת מרות ובהסתגלות הכללית למערכת הצבאית ולנורמות שמאפיינות אותה.
בקרב מבוגרים עם הפרעת קשב וריכוז נצפית תמונה עם הבדלים רבים יותר בהשוואה לילדים ומתבגרים. ישנם מבוגרים עם הפרעת קשב וריכוז המצליחים לתפקד ברמה גבוהה מבחינה תעסוקתית. אחרים מתקשים מאד להשתלב ולממש עצמם, מחליפים מקומות עבודה רבים ומתקשים להתמיד תעסוקתית, משתעממים בקלות וחותרים לחפש ריגושים, ובסה"כ מפגינים תת-הישגיות בולטת. בעולם התעסוקה בן זמננו, המאופיין בדרישה להישגיות, הן אקדמית והן תעסוקתית, הפרעת קשב וריכוז מהווה לעיתים אתגר לא פשוט עבור הסובלים ממנה.
בחלק מהמבוגרים עם הפרעת קשב וריכוז ניתן לראות לאורך השנים התפתחות של קווי אישיות (גבוליים, נרקיסיסטיים, כפייתיים ועוד), ובמקרים קיצוניים אף התפתחות של הפרעות אישיות. אחרים מדגימים רמות גבוהות של נוירוטיות וצורך לרצות את הזולת. מבוגרים עם הפרעת קשב וריכוז נוטים להפגין מרץ, התלהבות, אנרגיה גבוהה (או לחילופין חולמנות), יצירתיות ומקוריות, אך מאידך – בלבול, חוסר ארגון ותכנון, שכחנות ופיזור נפשי. השפעתה של הפרעת קשב וריכוז בקרב מבוגרים עלולה לבוא לידי ביטוי בתחום החברתי, הזוגי, המשפחתי, התפקודי, האקדמי, התעסוקתי. תחלואה נלווית (קומורבידיות) בקרב מבוגרים הינה שכיחה למדי (הן בציר 1 והן בציר 2), ולעיתים מופיע בגוון מודגש יותר מזה שהיה בילדות ובהתבגרות.
הטיפול בהפרעת קשב וריכוז (ADHD) צריך להיות טיפול רב-שכבתי (ביולוגי, פסיכולוגי וחברתי), ולכלול טיפול תרופתי וטיפול פסיכולוגי משולב. בתחום התעסוקתי ניתן להציע גישות טיפוליות מבוססות מחקר, כמו הגישה הקוגניטיבית-התנהגותית וכן גישות טיפוליות אחרות.
כאמור, קיימת חשיבות רבה ביותר באבחון הפרעות קשב וריכוז. משרד הבריאות פרסם תקנות ואמות מידה לאבחון הפרעות קשב וריכוז. עפ"י משרד הבריאות, רק פסיכולוג מומחה או רופא (מומחה בתחום, פסיכיאטר או נוירולוג) מוסמכים לאבחן הפרעות קשב וריכוז (ADHD). לפיכך, חשוב לוודא שהאבחון נעשה רק ע"י פסיכולוג מומחה או רופא מומחה בתחום.
מוטי כהן,
פסיכולוג חברתי-תעסוקתי מומחה ופסיכותרפיסט
מומחה בפסיכותרפיה קוגניטיבית-התנהגותית
http://www.psychol.co.il