החייאת מסורות דתיות בחברה המודרנית

החייאת מסורות דתיות- מבוא
נאו-פגאניות היא תופעה שכוללת מספר רב של דתות חדשות שמושפעות בעיקרן מהדתות שלפני הנצרות. ישנם בין מיליון ל3 מיליון נאו-פגאנים ברחבי העולם,והם מתחלקים לכמות רבה מאוד של דתות ותת-קטוגריות שונות. סוג מסוים של נאו-פגאניות הוא הפגאניות ההחייאתית (רקונסטרוקציוניסטית)- סוג של דת שמנסה לחקות דתות עבר ולשלבן אל תוך ההווה. דוגמאות הן החייאה סלבית, בלטית, דרואידית-קלטית, מצרית, סקנדינבית, ויוונית. בעבודה אני אציג את שלוש האחרונות כדוגמה בולטת לדת החייאתית, ואנסה לראות מהי בדיוק התופעה הזאת ומה היא כוללת.

קמטיציזם
קמטיציזם (מהמילה קמט, השם של מצרים העתיקה) נולד בשנות ה70 בארה"ב עם הקמתם של ארגונים כגון "כנסיית המקור הנצחי" (1970), שמבטא תפיסה ניו אייג'ית של רוחניות מצרית, "אגודת אוסר אוסט" (1973), שמקדם רוחניות אפריקאית (פאנ-אפריקאיות), והאורתודוקסיה הקמטית של תמרה סויידה (שנות ה80).
קמטיציזם, לפי הרשת, הינה יצירה מחדש של הדת של מצרים העתיקה, שכולל החייאה של הרוחניות, האמנות, הספרות, ומערכת האמונות של התקופה. הם מדגישים כי הם דת רקו' שמשתמשת באמצעים אקדמיים בכדי לחקות בצורה הטובה ביותר את הווי הדת במצרים העתיקה ושהם אינם פירוש ניו-אייג'י חדש לדת הזאת. השאיפה היא ליצור דת שדומה כמה שיותר לדת הקדמונית ע"פ טקסטים ועזרים אחרים.
המא'את הוא קוד המוסר והסדר של הקמטים. הוא מהווה את שורש האמונה שלהם.
האלים (נטר) יכולם להתפס בכמה צורות, ממונותאיזם קלאסי (אל אחד בלבד), דרך מונולאטורים (הנטר הם "שמות" של האל) עד לפוליתאיזם קלאסי (כל אל הוא ישות נפרדת). ישנה הסכמה כוללת שהדת הייתה הנותאיסטית- כלומר שהיה לכל משפחה או פרט שיוך לאל מסוים.
אורתודוקסיה קמטית היא שם לצורת סגידה מסוימת ומפורסמת שנמצאת ב"בית נטג'ר" בשיקגו.
האורתודוקסיה הקמטית נוסדה ב-1988 ע"י תמרה ל. סויידה, והוכרה כדת (בית נטג'ר) ע"י ממשלת ארה"ב ב-1994. נכון ל-2007, האורתודוקסיה הקמטית כוללת (באופן רשמי) כ-450 חברים.
הנטג'ר הוא תפיסת האל של הקמטים האורתודוקסים- הוא מעין אל אוניברסלי אחד- ישות אלוהית אחת. אין ביכולתנו להבין את הנטג'ר- הוא מעבר להבנה האנושית. הנטג'ר בא לידי ביטוי ב'שמות'- הדברים המוכרים לנו כאלים ואלות. בעזרת השמות ניתן לגשר וליצור קשר ותקשורת בין האדם לנטג'ר. השמות הם אספקטים שונים של אותו האל (נטג'ר), למרות שהם עצמאיים. (זוהי תפיסה מונולוטרית- האל הוא אחד אך האל הוא הרבה).
הקמטיות האורתודוקסית מובלת ע"י הניסוויט- מישהו שבשביל הקמטים אורתודוקסים, הוא מלך ומנהיג רוחני. לא סוגדים לו כמו בכת, אך בהחלט מייחסים לו קדושה וחכמה. הניסוויט כונה לפעמים 'פרעה'. כרגע הנסוויט היא אישה בשם תמרה ל. סיודה- מקימת הדת, שעברה טקס הכתרה ב-1996 במצרים ע"י עצמה, וקיבלה דוקטורט באג'יפטולוגיה ב-2000.
מא'את הוא העקרון המנחה (שוב)- הוא הרמוניה, איזון, ויצירה. הניגוד של מא'את זה איספט- הרס, טמאות, וחוסר איזון. הפרסונפיקציה של איספט (לפי הק"א) נמצאת בנחש אפפ, שבו כולם, בני אדם ושמות כאחד, נלחמים כל יום. 
הפולחן מתחלק ל-3 קטגוריות- הראשון הוא הטקסים הפורמליים הידועים ביותר. השני הוא ה"דבקות האישית" שכולל מערך תפילות יומיות. השלישי הוא פולחן האבות (אח'ו). 
אגודת אוסר אוסט היא ארגון דת פאן-אפריקאי, שמעודד רוחניות שמרכזיותה באפריקה בקהילות האפרו-אמריקאיות. היא נוסדה ב-1973 ע"י רע און נפר אמן ה-1 (נולד בשם רוגלו אלקידס סטראוגן)- שמשמש (כמו הניסוויט של האורתודקסים הקמטים) כמנהיג רוחני וקהילתי, אך לא כאל. המבנה של הדת היררכי מאוד. אגודת אוסר אוסט מלמדת (גם אנשים שאינם חברים בה) פילוסופיה הקמטית, מדיטציה, אסטרולוגיה, יוגה, תזונה, הרבליזם, הומאופתיה, הסטוריה ותרבות אפריקה. התפיסה שלהם היא שהאדם דומה לאלוהות ביכולתיו, אם כי בצורה הרבה יותר נמוכה מבחינה איכותית, ושצריך ללמד את האנשים כיצד להביא את עצמם לידי מיצוי של היכולות האלוהויות שבהם- דבר שנמדד ע"י חוק האל (מא'את). ישנם 11 חוקים שמשמשים כהנחייה כללית כיצד לעשות זאת, כגון שלום פנימי, שליטה ברגשות, ציות לחוק האל, שליטה בדימוי העצמי, והקרבה.

הלניות
הלניות היא שם נוסף להחייאה של דת יוון העתיקה. ההחייאה היוונית החלה להופיע בשנות ה-90, ובשנת 1997 הוקם הארגון YSEE (המועצה העליונה של אתניקוי הלנס), ששימש כארגון ראשי לכל שאר הארגונים. רוב הפולחן נמצא ביוון, שם (נכון ל2005) 2000 איש עוסקים בהלניות, ועוד 100,000 "מתעניינים". הארגון האמריקאי- "הלניון" (שמשתמש בשם "הלניסמוס") משתמש בעיקר באינטרנט ואין לו מקום ארגון מסוים. 
YSEE נוסד ב1997 בכדי להגן, לשמר, ולבנות מחדש את התרבות והדת ההלנית ביוון. בנוסף (ואולי אף יותר) להיותו ארגון דתי, הוא ארגון מחאתי כנגד אפליה דתית של ההלניים ומאחד בין כל הארגונים ההלניים- היו יותר מ170 תלונות והפגנות, ו100 סמינרים בכדי להפיץ את דרך החיים ההלנית. הארגון מונחה ע"י "12 התכונות ההלניות"- פוליתאיזם, חופשיות, סובלנות, הרמוניה וכבוד לאלוהי, מועדות ושאיפה להצטיינות, אומץ, זהירות, ידיעת הטבע, דמוקרטיה, ידיעת העצמי, וייצור.
"הלניון" הוא ארגון אמריקאי שפועל בעיקר דרך האינטרנט ומעודד הקמת מרכזי סגידה (דמוי). כיום יש לו דמוס עיקרי אחד בוושינגטון ועוד חמשה דמוי קטנים בצפון-מזרח ארה"ב. מטרתו הוא הפצת הערכים ההלניים ובניגוד לארגונים היווניים יש יותר מקום לרוחניות אישית, אם כי עדיין יש דגש על החייאה מדויקת. רובם לא יווניים, והם מרגישים "הלניים ברוחם". אין חשיבות למוצא, כל אחד יכול לסגוד לאלים ההלניים. החוקים האתיים נוגעים לכיבוד הקוסמוס, צדק, שיוויון, כבוד לחוק הטבעי (האבולוציה), חכמה, ומתינות. 
ההלניות נעה בין פוליתאיזם קשה (ישנן מספר ישויות שונות ועצמאיות לחלוטין) לפוליתאיזם רך (ישנו אל אחד שבא לידי ביטוי במספר דרכים דרך מספר מסכות, בדומה למונולוטריות של הקמטים). ההבדל המודגוש בין האלים לאדם הוא שהאלים חיים לנצח והאדם הוא בן- תמותה. לאלים יש פשוט מודעות גבוהה יותר מבני התמותה. פרט לדברים האלו הם דומים למדי לבני האדם ונתונים לתהפוכות אבולוציוניות. ההלניות מעודדת פוליתאיזם קשה והוא עמדתה הרשמית. האלים ההלניים כולים את 12 האלים האולימפיים של הדת היוונית העתיקה.
גם בהלניון וגם ב-YSEE ישנו דגש חזק על הקהילה, המשפחה, מסורת, והאתיקה המשותפת. דברים אלו מפרדים בין ההלנים (וסביר להניח שאר הרקו') לפגאנים אחרים. ישנו שימור הרבה יותר גדול של מנהגים יומיומיים כמו נישוק היד בעת ראיית החמה והלבנה. התפילות בעלת מבנה חוזר על עצמו וקבוע למדי. הנפש (פסיכה) היא נצחית ואלמותית ולאחר המוות הולכת לעולם התחתון. האלים הם אימננטיים ואין ישות טרנסנדנטית או כל דבר אחר מחוץ לעולם או לפניו; הקוסמוס נוצר ביצירה עצמית- סופנטינית.

אסאטרו
האסאטרו (מילה באיסלנדית שמשמעותה "אמונה באלים") היא דת ההחייאה של המסורת הנורדית הויקינגית שהתרכזה בעיקר באזור סקנדינביה.
האסאטרו נולד בין שנות ה60 לשנות ה70, בו זמנית באיסלנד וארה"ב- באיסלנד בתור ה"איסלנסקה אסאטרוארפלאגיד' (1972), ובארה"ב בתור "איגוד האסאטרו החופשי" (1973). בנוסף ישנם מאמינים בארצות שונות הן בארצות מערביות (אוסטרליה, גרמניה, בריטניה, איטליה, שוויץ, הולנד) והן בארצות לא מערביות (מקסיקו, ברזיל, ארגנטינה, צ'ילה, רוסיה, ניו זילנד). היא מוכרת כדת רשמית באיסלנד, שוודיה, ספרד, דמרק, ונורבגיה, ויש לה מעמד של קבוצה דתית ללא מטרות רווח בארה"ב. החלוקה היא בין הזרם האיסלנדי ששם דגש על פולקלור נורדי, לזרם האמריקאי שמבטא את הרוחניות של אירופה הקדם נוצרית. הזרם האיסלנדי (איסלנסקה אסאטרוארפלאגיד), הוקם והוכר ע"י ממשלת איסלנד בעזרתו של המנהיג סוויינביורן ביינטיינסון וכיום כולל כ-1000 חברים. הזרם האמריקאי מזהה עצמו כמנסה להשיג מטרות כגון שימור הקהילה, פלורליזם, חופש, וחקר היקום.
האסאטרו דוגל בפוליתאיזם רך- ישנה אנרגיה או מהות אלוהיות מסתורית שאיננו יכולים להבין שנגלית אלינו ומבטא את עצמה בעזרת האלים והאלות, והמיתוסים והסיפורים שקשורים אליהם הם "שפה סודית" אלוהית שאנחנו צריכים לפענח. המיתוסים הם לא אמת הסטורית אלא מעשיות שקשורת לטבע האלוהי או האנושי או שניהם גם יחד. דמות האלים היא רק דרך כדי שנוכל לגשת אליהם ולא צורה אנושית אמיתית של האלים. ישנה השפעה הדדית בין העולם האלוהי לעולם האנושי. בני האדם הם קרובים של האלים ולא נחותים מהם. ישנו מוטיב חזק של פולחן אבות ומשפחה, אם כי לא ישיר- אין סגידה ישירה לאבות, אך אמונה שהם חיים בגופנו ואיתנו, ושיש קשר רוחני בין הפרט לאבותיו.
הקוד המוסרי כולל את "9 המעלות האצילות": אומץ, אמת, כבוד, נאמנות, משמעת, הכנסת אורחים, חריצות, בטחון עצמי, ושימור. ההפכים של תכונות אלו נחשבים לתכונות רעות.
מבחינת החיים שאחרי המוות, ישנה אמונה כלשהי בחיים אחרי המוות, עונש על חיים מלאי חטאים ופרס על חיים מלאי מעלות, וישנה גם תפיסה כלשהי של גלגול נשמות בתוך הקו המשפחתי, תפיסה אפשרית היא שלאדם ניתנת בחירה אחרי שהוא מת. כך או כך, אין התעסקות רבה במוות או מה שבא אחריו באסאטרו, אלא יותר התעסקות בחיים המיידיים.
המקורות העיקריים למיתוסים הם שתי האדות האיסלנדיות: אדה אחת של סיפורים ומיתוסים, ואדה אחת של שירים.
האלים באסאטרו לא תופסים דמות אדם, אלא הם יצורים רוחניים. האלים החשובים הם אודין- האל בורא האדם הראשי, הוא אל מלחמה, אל קסם, אל חכמה. לוקי האל שמהווה את הכוח מאחורי שליטת האדם בסביבה- טכנולוגיה, כסף, ומדע. תור- אל שבקשר גם עם הכוחות הטבעיים וגם עם בני האדם, גיבור על-אנושי, מה שהופך אותו גם לאל של חקלאות. סיף- אשתו של תור, אלה של לחם וחיטה, שמסמלת את הפן המטפח של החקלאות. אוסטרה (הידועה גם כפריגה או פרייה)- אלה נשית של משפחה, אהבה וחיות- האלה האם. הל- אלת המוות והעולם התחתון.

על הקשר בין החייאת דתות ללאומיות
הדתות ההחייאתיות תמיד מתייחסות לתרבות מקור כלשהי- מצרים, יוון, סקנדינביה, וכו'. אם כך, האם יש פולחן מקומי לאומי?
במקרים מסוימים ניתן לומר שכן- הארגון האיסלנדי של האסאטרו, YSEE ביוון, אגודת אוסר אוסט באמריקה שמקדמת רוחניות אפריקאית אצל האפרו-אמריקאים. כל אלה הם ארגונים של החייאה שאינה רק דתית, אלא גם לאומית. כל העוסקים בדתות אלו מרגישים קשר עמוק להסטוריה ולעבר של הארצות שלהם, וכך משמשת הדת כמו חזרה לתור זהב של התרבות ונסיון להחזיר את הניצוץ של התרבות העתיקה.
במקרים אחרים אין קשר רב למדינת המקור- בית נטג'ר, הלניון, איגוד האסאטרו החופשי (ושאר מוקדי האסאטרו שאינם בסקנדינביה) ארגונים אלה שואבים מתרבות אחרת לתוך התרבות שלהם. אין קשר רב בין הדת למקום, וניתן לסגוד מכל מקום (לכן ארגונים אלה סובבים לרוב סביב האינטרט). יש לציין כי רוב הארגונים האלה מקורם בארה"ב- ארץ מהגרים פלורליסטית. אולי אפשר להניח שע"י "שאילה" של דת עתיקה ניתן למצוא מקום פנימי וקהילה תומכת- כמו משפחה או עם בתוך מדינה שסועה כמו ארה"ב.

החזרה אל הטבע
בדתות הנאו-פאגניות בדרך כלל ישנו אלמנט חזק של חזרה אל הטבע, ודבר זה מתבטא בצורות שונות של סגידת טבע (earth centered religion). בדתות ההחייאתיות, שבהן יש לעיתים מידה של לאומיות (כמו שהוצג מקודם), המניעים האקולוגיים אכן נמצאים, אך לא תמיד הם תופסים חלק מרכזי. במקרים שבהם אין מוטיבים לאומיים ישנה כמעט תמיד תפיסה של חזרה אל הטבע, מכיוון שהרעיון הוא של בריחה אל תרבות עבר ומהדתות הקונבנציאונליות- הצגה של אלטרנטיבה דתית. ישנו דגש רב יותר על החיבור עם הטבע כמו בדתות נאו-פאגניות אחרות. לעומת זאת, במקרים שבהם ישנם מוטיבים לאומיים הדגש הוא חזרה אל האדם ולא אל הטבע. דבר זה כולל במידה מסוימת את הרעיון של הקהילה הכפרית לעומת הקהילה העירונית המודרנית ולכן יש לדתות אלו מטרות אקולוגיות, אך זה אינו המרכז. הדת נתפסת כאמצעי מפתח להחיות את העולם של פעם ואת הציוויליזציות המצליחות שהיו.
בנוסף לכך, הפולחן של כל הדתות ההחייאתיות (ורוב הדתות הנאו פגאניות האחרות) מרוכז סביב תופעות טבע- ימי שיוויון, היום הארוך ביותר, הקצר ביותר, אמצע חודש, וימים נוספים שמסמלים את שיאי העונות.

היחס לדתות המונותאיסטיות
בדתות שבהן ישנו עידוד גדול יותר של פוליתאיזם קשה, כמו YSEE וארגוני אסאטרו סקנדינביים, מתאורות הדתות המונותאיסטיות (ובעיקר הנצרות) כדתות רעות שכבשו והרגו, שאצלן כסף הוא מניע עיקרי. הדתות האלו מוצגות כמושחתות ומסוכנות, ומעוררות הרבה איבה.
לעומת זאת, בדתות שמעודדות מונלטריות ופוליתאיזם רך, כמו הקמטיות האורתודוקסית וארגונים אמרקאיים אחרים, הדת הפוליתאיסטית מוצגת כתחליף לדת הנוצרית הקונבנציונלית. אין תחושת איבה אל הדתות המונותאיסטיות, אלא רק תחושה שהן כבר מיותרות מכיוון שאינן מתעדכנות עם שאר העולם. כמו שנאמר מקודם, הדתות האלו נוצרו כחלק מגל של חזרה אל העבר והטבע, ולכן הן תופסות עצמן כהתקדמות שלב מעבר- שאיבה מהעבר אל העתיד.

סיכום
בעבודה הזאת נסיתי להראות תופעה מיוחדת מאוד מצד אחד, ומצד שני שתופסת תאוצה בעולם המודרני. נראה שעם התקדמות הטכנולוגיה והעולם המודרני, איבוד הזהות בכפר הגלובלי, וטשטוש של הזהויות המדיניות, יותר ויותר אנשים חוזרים לחפש את אותן תרבויות עתיקות וציווילזיציות גדולות, את הטבע שנאבד ונעלם לאיטו, והדתות ההחייאתיות מסמלות ומייצגות את החיפוש הזה.