רעיון השחרור הוא חשוב ומרכזי לפדגוגיה הביקורתית, שכן השאיפה לכיוון החופש האנושי היא אחד ממרכיביה המרכזיים. אך ברעיון עצמו של שחרור טמון פרדוקס בעייתי בעל מספר מימדים. חירות יכולה להיות מוגדרת על ידי המרחק של האדם מהעולם- האדם צריך להצליח להרחיק את עצמו מהעולם ולא להיות כבול לחוקיו. אם האדם כבול לטבע הוא נעשה אובייקט מחופצן, ולא סובייקט עצמאי ומודע לעצמו. אך עם זאת, אם האדם ירחיק את עצמו יותר מדי מהעולם הוא עלול לטבוע ברעיונות מופשטים ותלושים למרות שיש לו אשליה של חירות- אך גם זה אבדן של חירות. דבר זה משמעותי במיוחד שמסתכלים באופן ספציפי על החברה האנושית: החברה היא אוסף של סובייקטים עצמאיים, אך הם יכולים לממש את עצמם רק בתוך המסגרת המגבילה של החברה הכפופה לרצונות ויחסים עם סובייקטים אחרים.
החירות, אם כן, צריכה להיות מצב תודעתי של דיאלקטיקה עם העולם הסובב אותנו. האדם צריך להתפתח ולהשתנות בהתאם להתפתחויות של העולם הסביבה. שני מצבי הקיצון הם למעשה מצבים שבהם האדם מבטל את היחסים הדיאלקטיים שלו עם המציאות: במצב אחד האדם מטמיע את עצמו במציאות מקבל אותה כדבר נתון, ובכך הופך להיות חלק מה"רקע" של הטבע. במצב הקיצון השני האדם מתנתק לחלוטין מהמציאות ומסרב להכיר בה כשותפה לדו-שיח הקיומי שלו. דרך האמצע היא החירות- היכולות להיות סובייקט מגיב ופעיל על המציאות שנמצא בקשר מתמיד עם מה שסביבו.
המצב הראשון מתגבש ברעיונותיו של מרקוזה על "התודעה החד-מימדית", שהיא מצב תודעתי מנוגד לחירות- תודעה שמקבלת את המציאות כמובנת מאליה ובלתי ניתנת לשינוי, ללא חשיבה ביקורתית או רצון לפעולה עצמאית ולשינוי. מרקוזה רואה בחברה הקפיטליסטית המודרנית כגורם המעודד את צורת החשיבה הזו: "בחברה המסוגלת, לכאורה, לספק במידה גדלה והולכת את צרכי הפרט על ידי עצם הדרך בה היא מאורגנת, נשלל התפקיד הביקורתי היסודי מן המחשבה העצמאית והבלתי תלויה" (מרקוזה, 1971:19). כשהאדם חש שכל צרכיו מסופקים הוא מרגיש בנוח בלהיות אובייקט בסביבתו המספקת, ומוותר על האופציה של דיאלוג ביקורתי- שהיא למעשה החירות.
פרום, בדיונו על היחס בין האדם לחברה וההשפעה של יחס זה על החופש, מקבל את העובדה שהאדם כפוף לתנאים החברתיים שאליהם הוא נולד, ולצרכים הביולוגיים הבסיסיים שלו. "שני הגורמים, הצורך שלו לחיות והמשטר החברתי, אין בכוחו לשנותם בתור פרט, והם הקובעים את התפתחות הגורמים האחרים הגמישים יותר" (פרום, 1992:22). עם זאת, פרום מסרב לתת לגורמים קבועים אלו לשלול מהאדם את חירותו- לאדם עדיין יש יכולת לפעול תחת המגבלות החיצוניות האלו. יותר מכך, האדם כסובייקט תלוי בהכרה ובאינטראקציה עם אנשים אחרים- "האדם אינו יכול לחיות בלי שיתוף פעולה מסוים עם אחרים" (שם, 24). אבל בניגוד לתפיסות כמו זו של מרקוזה, פרום רואה בחברה כבעלת פוטנציאל לפתח את האדם. ברגע שהאדם התנתק מהטבע נוצרו אצלו צרכים חדשים- צרכים חברתיים. "המודעות לנפרדות האנושית, בלי איחוד מחדש בעזרת אהבה- היא מקור הבושה. עם זאת היא גם מקור אשמה וחרדה" (פרום, 2001:17). האדם הוא בודד, ובשביל להיות נטול חרדה וחופשי באמת, הוא חייב להתאחד עם אנשים אחרים דרך האהבה. האהבה משחררת, לפי פרום. בחברה שבה האהבה לאחר ולעצמי שולטת לאדם תהיה הזדמנות לאינטראקציה פרודוקטיבית עם אחרים תוך כדי הזדמנות להתפתחות אישית משמעותית (Pietikainen,2007:204). לכן פרום ידגול ב"חינוך לאהבה" שידגיש יחסים בין-אישיים וערכי מוסר וחברה.
קוזול, לעומת זאת, מעדיף ללכת הישר על הקשר בין האדם לסביבתו. קוזול דוגל בחינוך פרוגרסיבי שמבוסס על התנסות של התלמיד בחומר, ובצורה כזו הוא מקרב את הלימודים לחייו האישיים, ובכך מקיים את התהליך הדיאלקטי של החירות. זהו תהליך של אינטראקציה מתמדת עם המציאות שמאפשרת למידה והתבוננות שתוביל להשפעה ושינוי (גם במימד הפוליטי ולא רק בסביבה הטבעית). קוזול, אם כן, יעדיף להתקרב אל המציאות מאשר להתנסות ברעיונות תיאורטיים ומילים ללא מעשים. תוכנית לימודים על פי קוזול תמעיט במקצועות ורעיונות תיאורטיים לטובת מקצועות מעשיים ויישום של רעיונות במציאות.
גם פרום וגם קוזול חותרים לקראת פיתוח של החירות הדיאלקטית שמצליחה ליצור קשר הדדי ומתמשך בין התלמיד לסביבה שלו. כלים תיאורטיים מדי רק ירחיקו את התלמיד מהאמת והחירות שלו- "[The Reading Teacher] in fact had equipped them with a set of tools to keep themselves at as far as possible a distance from the truth" (Kozol, 1967:169). החינוך הפרוגרסיבי של קוזול והחינוך החברתי-שיתופי לאהבה של פרום מתמקדים ביחסים אקטיביים וביקורתיים של האדם עם סביבתו, ובכך בתהליך העיגון שלו כסובייקט עצמאי וחושב בזכות עצמו.
ביביליוגרפיה
מרקוזה, הרברט. 1971. האדם החד מימדי, תל אביב: ספריית פועלים.
פרום, אריך. 2001. אמנות האהבה, תל אביב: זמורה-ביתן.
פרום, אריך. 1992. מנוס מחופש : ניתוח פסיכו-סוציולוגי על מבנה האישיות של האדם המודרני, תל אביב: הוצאת דביר.
Kozol, Jonathan. 1967. Death At An Early Age. Boston: Houghton-Miffin.
Pietikainen, Petteri. 2007. Alchemists of Human Nature. London: Pickering & Chatto.