על שלב המוכנות לפיצוץ בתרפיית התבנית ((The Implosive - התנסות חוויתית מאת: ד"ר צדוק קראוס Dr. Zadok Krouz PhD,

מבוא:

ראשית כל, המנחה התיחס אל הקבוצה כאל מערכת חברתית ) כמו משפחה המורכבת מאנשים, מטרות משותפות וצרכים להשגת היעדים( וראה בטיפול תהליך המתרחש בתוך גבולות מערכת זו.

המנחה לא חרג מתפקידו במערכה זו שהוא למד את חברי הקבוצה להיעשות ערים ופתוחים לתהליך הפנומנולוגי וכן לסייע להם לזהות איך ובאיזה דרכים הם נמנעים או חוסמים מודעות ומגע טוב עם הסביבה או אחד עם השני.

המנחה שאל את עצמו בדרך הנחיתו, מהי הדרך או איך הוא יכול ליצור בקבוצה תנאים שיאפשרו לחבריה להתייחס אחד אל השני כמקור ללמידה ולגדילה. המנחה ידע בכל פגישה להטיל שעורי בית שיכלו להטיב עם חברי הקבוצה לממש את תהליך הלמידה והגדילה.

המספר הגדול של האנשים בקבוצה )17 משתתתפים( יצר אפשרויות פז רבות לאינטראקציות מסוגים שונים. לכן בקבוצה ניתנה ההזדמנות לרובם של החברים ליצור סביבה עשירה ללימוד.

המנחה חפש את הדרך שבה יכל לעזור לחברים לפתח מודעות לקוטביות ולאפשרויות וההתייחסות ודאגה לצרכיו של הפרט מחד והדאגה וההתייחסות לקבוצה ככלל מאידך. הבעות עיניו החדרות למעמקי הנפש והלב, סייעה רבות בניעור האבק שדבק במעטפת המודעות עד לכדי חשיפתה המפתיעה.

המנחה בחר בכמה אפשרויות להתערבות טיפולית. פעמים הוא תפקד כמטפל של הפרט, פעמים כמסייע לתהליכים בינאישיים או כיועץ לקבוצה כולה.

המנחה כיוון את חברי הקבוצה לשים לב בכל רגע ורגע למה שהוא או היא מרגיש או מרגישה, מה הוא או היא רוצה ומה הוא או היא עושה. בהכוונה זו עזר לחברי הקבוצה לפתח מודעות בלתי-מופרעת. תהליך הגברת המודעות אפשרה לי, במקרה זה, לגלות מחדש איך אני מפריע לתפקוד של עצמי, במקרים הרבים במובן הפסיבי של החוויה.

בשל המרכזיות של מושג "המודעות", הפנה המנחה את תשומת ליבם של חברי הקבוצה לאופן שבהם הם חוסמים או מפריעים לתקשורת שלהם. בין אם ההפרעה היא כלפי המערכת העצמית הפנימית שלהם ובין אם ההפרעה היא כלפי הסביבה. המנחה עזר לחברים לפתח מודעות לחסימה על ידי כך שהוא כיוון את תשומת ליבם של חברי הקבוצה למה שגופם עושה )מוטוריקה( למה שהם חושבים )סמליות, דימוי מושאל( ולמה שקורה או לא קורה בינו לבין האחרים )להתנהגות הבין אישית(. ההפרעות לתקשורת צויינו ע"י המנחה במנגנוני הגנה עיקריים, שבאמצעותם חוסם האדם את עירנותו, הוא ציין את Projection, Deflection, Introjection.

המנחה מקד את תשומת לב חברי הקבוצה על ההפרעות שנוצרו בגבולות המגע של הפרטים בתוך המערכת הקבוצתית. המנחה חדד את מודעותם של החברים לצרכי ההפרעה של כל אחד מהם ביחס לצרכים האינדיבידואליים שלהם וביחס לצרכי הקבוצה כגוף אחד. הוא עשה זאת באמצעות בקשתו מהחברים להעשות ערים לסימנים הגופניים הן של עצמם והן של אחרים. הקבוצה כולה לומדת לצפות ולהגיב לשפת הגוף ולהמנע לחלוטין כמעט ממתן פרושים או ניתוח התנהגותי.

המנחה למד את חברי הקבוצה לכבד, להכיר ולהעריך את הצרכים, את הפרטיות ואת הגבולות של כל אחד מהם מחד, והוא למדם, תוך הדגשה, כיצד ליצור מגע אחד עם השני מבלי לכפות עצמם זה על זה מאידך. דברים אלה מתייחסים בעיקר לחוויות שיבואו בהמשך, בחווית הקונטקט בין ק.ו. ולבין ס.מ. וכמו כן בתרגיל הקונטקט הקבוצתי. )ראה התנסות חוויתית מיום 24/11/97 ומיום 1/12/97(

המנחה הקפיד על כך שהחברים ישתמשו בתצפיות, בתגובות, וברגשות שלהם בפה ועכשיו, מפני שהוא האמין שביסוד מודעות מתמשכת זו טמון קידום התהליך הטיפולי של הקבוצה.

כמו במשפחה, כך גם בקבוצה, המנחה שם דגש כמעט בלתי מתפשר על יצירת אינטראקציה ממשית ועל איזון בכל הזדמנות שעולה. אינטראקציה ואיזון בין החברים, אינטראקציה ואיזון בין מילים ומעשים, אינטראקציה ואיזון בין המנחה לבין המשתתפים וכו'. החברים מתבקשים ע"י המנחה לדבר בגוף ראשון ובהתייחסם לאחר לפנות אליו בגוף שני, אולם בגבולות "השרינג" של המדבר ולא על הפרשנות והניתוח של חווית חברו. אוריינטאציית ה"אני" - "אתה" מחדדת ומחזקת את תחושת הבעלות והאחריות של החבר למה שהוא מרגיש או חושב.


עקרון האחריות ותחושת השייכות של החברים לקבוצה חוזר ועולה בעקביות ובשיטתיות בתהליך הטיפול הקבוצתי, במיוחד בהתנסות החוויתי מהתאריך 2/12/97, ראה שם. המנחה ברר שוב ושוב עם החברים את צרכיהם. הוא בדק מה כל חבר רוצה לתת לקבוצה ומה הוא רוצה לקבל בתמורה ממנה. המדריך לא חסך להדגיש שוב ושוב את עניין האוטונומיה של החברים ואת יכולתם לקבל החלטות באופן אינדיבידואלי מחד ואת ענין התלות ההדדית וההשפעה ההדדית של החברים זה על זה מאידך.

המנחה מסב את תשומת לב החברים ואת רגישותם למתח התמידי שנוצר בין הצרכים של הפרט לבין הצרכים של האחרים וההכרח התמידי למצוא את האיזון שבין השניים. כדי לחזק את תחושת האחריות והשייכות לקבוצה חוזר המנחה ומדגיש שכל פרט ופרט בקבוצה צריך לדאוג לעצמו ולרווחתו. כלומר, שיקח אחריות לדאוג לעצמו. הוא מבקש מחברי הקבוצה שלא ימתינו לקבלת רשות לדבר, אלא שכל אחד יקום וידבר, יקום ויכריז על קיומו כשהוא חש צורך בכך תוך מתן יחס של כבוד לחברים האחרים ולעבודתם.

המנחה ראה עצמו לעיתים, מעורב וחלק בתהליך הטיפולי עד כדי התרגשות אישית ממש. המנחה בתהליך החוויתי, מציג, מעודד, תומך ומדגים סוגי תקשורת ופעולות העשויים להגדיל ולחזק את תחושת הבטחון והשייכות של החברים. המנחה מעודד את החברים בקבוצה לקיים תקשורת ישירה, פתוחה, גלויה ונכונות לחשיפה עצמית. הוא מבקש מחברי הקבוצה לעיתים, להמנע ככל האפשר מסודיות, מרכילות ומשאלת שאלות ומהצעת הצעות. אולם מאידך לא מנע הוא המנחה, מעצמו מסודיות בעבודת של ע.ק. )מהתאריך 29/12/97( בפניתו לא.ש. בשפה הרוסית, שלא מובנת לרוב חברי הקבוצה, ועורר את הרגשת אי הנוחות של פ.ד..

המנחה הוכיח בתהליך הטיפולו בקבוצה, שהינו מורכב מיסודות של מודעות, אנרגיה, פעולה, מגע, פתרון ורגיעה. הוא האמין שכל אירוע המתרחש בעבודתם של חברי הקבוצה מכיל אלמנטים אלה. בהתחלת ההתנסות החוויתית יצרו החברים משני הקבוצות השונות, מגע שטחי זה עם זה. במשך הסמסטר הלך מגע זה והתפתח עד שיצר קונפליקט ותחושת זהות אצל החברים. תהליך זה הלך והתחדד עד הגיעו לשלב בו החברים מחפשים דרכים לפתירת הבעיות. עם מציאת הפתרון לבעיות )לא כולם ולא פתרונות מוחלטים( פתחה הקבוצה תחושה של לכידות והזדהות חזקה יותר.

בסכום, המנחה שימש בדרכי הקומוניקציה שלו )מילולית ושפת גוף( עם החברים מורה ומדריך. הוא שקף את התחושות, הרגשות והמחשבות שלו בהיותו במגע עם חבר בקבוצה או הקבוצה כולה. בחשיפה עצמית בדק המנחה השלכות שהוא עשה, הוא ברר את מה שקרה אצלו, קרה אצל האחר הנמנע מלהיות ער לכך ומעל לכל הוא הכריז על צרכיו ועל אנושיותו ובכך הוא נתן אישור לחברי הקבוצה לתמוך ולהכריז על צורכיהם האמיתיים ועל אנושיותם.

המטרה הכוללת שהושגה

המטרה הכוללת של המנחה היה לעזור לחבר בקבוצה להגיע לרמת מודעות עצמית רחבה ומעמיקה יותר. מודעות לרגשותיו, לגופו, למחשבותיו ולסביבתו. המנחה עודד את חבר הקבוצה ללמוד להיות מודע לצרכים האמיתיים שלו ולפתח מיומנויות לספק אותם מבלי שהוא יפגע באחרים. המנחה עזר לו ליצור מגע מלא יותר עם התחושות שלו. הוא למד את החבר להריח, לטעום, לגעת, לשמוע ולראות. הוא עודד אותו להתנסות בכל האספקטים של עצמו. הוא מנחה אותו לקראת מיזוג החלקים המנוגדים שבאישיותו. המנחה למד את החבר לתפקד כשלם שיטתי המורכב מרגשות, תפיסות, מחשבות, תנועות פיסיות ותחושות. המנחה גם עזר לחבר להיעשות רגיש לסובב אותו וכן להיעשות גמיש בתגובותיו תוך שהוא לומד להיעשות פתוח להתנסות בפגיעות שבאינטימיות וללבישת מגן שריון במצבים שיש בהם פוטנציאל הרסני לגביו. החבר הונחה לקראת התבגרות כלומר, ללקיחת אחריות להתנהגותו ולתוצאותיה.

תאור המסגרת

ס.מ. חולקת את "השרינג" )השיתוף( עם עבודתה של ג.א. משבוע שעבר. המנחה מבחין מיד בשלב "המוכנות לפיצוץ" (The Implosive Layer) בשפת הדיבור והגוף של ס.מ.. כדי לצאת מהשיתוק בוחרת ס.מ. לקום ולצאת מהחדר. המנחה, מיד מכוח הבחנה אינטואטיבית מדהימה בזימונה ויומרנותה, עוצר המנחה את ס.מ. לצאת מהחדר בשפת גופו ובדרך מילולית. ס.מ. נשארת לבסוף בחדר ובוחרת מתוך רצונה ובסיוע של פ.ש.ו-ש.א., חברותיה בקבוצה, והמנחה להגיע לשלב ה"פיצוץ" (The Explosive Layer) - הפיכת האנרגיה העצורה לפיצוץ רגשי.

ס.מ. עברה תהליך משלב התקיעות - שכולל את The Phony Layer, The cliche Layer and The Impasse Layer )לשלב המוכנות לפיצוץ ולפיצוץ הסופי, שהתרחש לבסוף בעבודתה היום.

פרשנות

בניגוד ל"עבודתה" של ב.ר )ראה במאמרי הקודם שפורסם כאן) ששם שלב הפיצוץ היה משולל ביטוי רגשי של ה"איך" ונגמר דווקא בביטוי מילולי חנוק וחיוור, במשפט: "אני רוצה לדבר עמך בפעם אחרת"; כאן, ס.מ. נתנה חירות לרגשותיה להתבטא ביטוי אמיתי ומלא.

ס.מ. קמה והולכת לקראת דלת היציאה. המנחה מיד משתמש בטקטיקה בסיסית כדי לעבור את שלב "המבוי הסתום" שהוא התסכול. המנחה מתסכל את העקבות של ס.מ. בתהליך המעבר של שלב התקיעות על ידי כך שהוא עומד כנגד כל נסיון של ס.מ. להמנע. המנחה אומר ל-ס.מ.: "את בחוץ וסובלת... ולא ארגיש טוב... דברי!... ממה את נמנעת כרגע? מה עובר עליך? תגידי!! בזה את רק חונקת עצמך ונשארת עם הכאב... למה לחנוק"... אל תבלמי את עצמך! קולות הקבוצה מגבירים את הטקטיקה: "לא לתת לה לצאת!!...]פ.ש. קמה ונוגעת ב-ס.מ. ופונה ל-ס.מ.[ "מרגישה שאני מוצפת... את צרכה לדבר על זה.. זה היה כמו שהרגשתי שנה שעברה... צריך לדבר על זה... תספרי מה קרה... בזכותי היא נמצאת במצב הזה... ס.מ. החליפה עבודה שאני עבדתי בה... עבודה קשה ולא מתגמלת... ממש ניצול... השתמשו בי ואחר כך אמרו לי את יכולה ללכת... תמצאי משהי במקומך... ומצאתי את מ.ס.". טקטיקה זו עודדה לשחרר את הדחף לבכות. ס.מ. מעבירה את ההתכווצות השרירית לבכי ואומרת: "היה לי קשה עם ג.א.]ג.א. נמצאת בהריון מתקדם[ הפלתי את התינוק שלי... משתמשים בי ואחר כך...."
יש לשים לב איך המנחה נגע שוב ושוב בבעיה של מה ס.מ. עושה, פה ועכשיו )חניקה(, כדי למנוע מעצמה לקבל את מה שהיא רוצה ברגע זה. גישת הגישטלטיסט חייבה רגישות גדולה מאוד לתחושות גופניות ולכן ניכר בפעולתו של המנחה הדגשה למודעות הגוף והוא מתמיד בכך עד אשר מרגישה ס.מ. כיצד היא מכווצת את שריריה או איך היא מפעילה את ראשה, את עיניה או את גופה כדי למנוע מעצמה לראות או לעשות דברים מסוימים.

ס.מ. חזרה לשבת במקומה ומרגישה מוכנה להגיעה לשלב "המוכנות לפיצוץ" (The Implosive Layer). שלב זה מאפיין על ידי תחושת ס.מ. בשיתוק על ידי כוחות מנוגדים )"אני מפילה ]את התינוק[ והולכת בערב לאירוע ונגמר הסיפור...לראות את ג.א.... ובכל זאת כל פעם זה עולה... נשרפתי"(. השיתוק מחדד אצל ס.מ. את תחושת חוסר החיות שבה ואת חוסר האונים שלה. ס.מ. מתאמצת מאוד לגרור את עצמה ולהחזיק את עצמה על מנת שלא לסגת לאחור. מאמצים אלה נעזרים בטקטיקת התסכול של המנחה, העמקת רצף המודעות ודאגה לנוחיותה המקסימלית, כשאומר ל-ס.מ. "אל תבלמי את עצמך!" ומעודדה: "תראי את ההבדל שם ]שס.מ. עמדה ליד הדלת וכעת שחזרה לשבת במקומה[ וכאן... מאוזנת... מה קורה לך כרגע... שבי הכי נוח איך שהגוף זקוק... אל תעצרי... תנשמי...תני לגוף לרעוד... עם מי את מרגישה נוח? ] ס.מ. מצביעה על ש.א.. ש.א. ניגשת ל-ס.מ. נעמדת מאחוריה, מעסה את עורפה ולוחשת לאוזנה[ תשכיבי על הרצפה, אם זה נוח לך.. אם את מוכנה...]המנחה מבקש מחברי הקבוצה לגשת ל-ס.מ. ולגעת בה, המנחה מבקש מ-ס.מ. לקבל את המגע ללא תנאי ותמורה, המנחה לאחר דקות מספר מבקש מחברי הקבוצה לשאת את ס.מ. על הכפיים ולנדנדה ולהורידה באיטיות[.

מעבר לשלב "התקיעות" המאופיין על ידי ההרגשה של ריקנות ושל פחד, נמצא שלב "המוכנות לפיצוץ". שלב זה בא לידי ביטוי בשפת הגוף של ס.מ. - רעידות בולטות בכתף ימין ובביטוי המילולי שלה: "מפחיד אותי התגובות הפיזיולוגיות... הרעידות... איבוד השליטה... הפלתי פצצה על הקבוצה... ומרגישה רע.... לשאלת המנחה מה מתאים לך כרגע? עונה ס.מ:[ ]רוצה[ להעלם... נבהלתי מהעצמה מהר הגעש שנמצא בתוכי... חשבתי שאני שולטת ופתאום אני מתפרקת לחתיכות... כואב הבטן... ]יש לי[ חום ". המנחה אומר ל-ס.מ. "תקבצי את האגרוף... תבלמי את האגרוף והרעידה תעצר".

המנחה השתמש בטכניקת הרחבת המודעות - הניעה הלוך ושוב. פציינט שמוצף בחרדה מתבקש להניע את תשומת ליבו מהרעידות שלו לשרירים שלו, מהשרירים שלו לרעידות שלו וחוזר חלילה עד שהקשר שבין השניים נעשה ברור והפציינט יכול להתחיל להרפות מרעידותיו.

תשומת הלב לשרירים נעשה על-ידי כיווץ השרירים הרצוניים )המניעים( והרפייתם, כגון, כיווץ אגרופנו )במקרה של ס.מ.( ואחר כך שיחרורם; ההדקת לסתותנו ואז הרפייתן; עצימת העיניים והרפייתם; עיגול הפה, כפי שעושים כדי לבטא את הצליל "או", ולהרפייתו; כיווץ הלשון עצמה והרפייתה. התרגילים כוללים את שרירי הזרועות, הרגליים, בגוף הפנים ובמיוחד בעיניים. כל תרגיל כולל תנועות כיווץ חזקות, עד לסף ההתקשות והכאב. לאחר שחשים היטב במתיחת השריר, מתחילים להרפות אותו באטיות. והכל תוך מודעות לתפקוד השרירים. בד בבד עם מתיחה והרפיית השרירים עלינו לגלות מחדש את קצב הנשימה הטבעי שלנו.

יש להקשיב לנשימה וללמוד את קצבה הטבעי; המודעות לנשימה היא המפתח לתרגילי השליטה על הנשימה או על רעידות בלתי מותנות. הנשימה מובילה את הנשמה, תוך ציפייה שהשלווה תהפוך לטבע שני. תרגילי הנשימה הפיסיולוגית המלאה והמודעת באים לידי ביטוי בחיינו היום יומיים; לאחר ישיבה ארוכה כדאי להזדקף, ובכך להקל על הנשימה, לפתוח את החלון במשרד ולנשום במלוא הריאות, במשך שלושים שניות לפחות*(.

במקרה של ס.מ. שלב ה"מוכנות לפיצוץ" ושלב ה"פיצוץ" שימשו בערבוביה בעבודתה. שכן האמת, שהחלוקה לשלבים הנה יותר לצורך הבהרת וחידוד המצב של העקבה הנירוזית.

בשלב הפיצוץ הופכת הס.מ. את האנרגיה העצורה בה לפיצוץ (The explosive) רגשי. הפיצוץ מתרחש כאשר מתירה ס.מ. לעצמה להתנסות ולתת ביטוי אמיתי לרגשותיה, על-ידי רעדה, כאבים בבטן וחום, כעס, בעזרת בכי, פחד, רקיעה ברגל )לעבר הכסא הריק(. ביטוי זה הוא פעולת התמוטטותו של המבוי-הסתום המלווה לעתים בהתפוצצות אדירה ולעתים שקטה. המעבר בין שלב לשלב קורה במסגרת היחסים שבין המטפל והפציינט. תהליך זה מתרחש במסגרת שבה הן הפציינט והן התרפיסט יודעים שהיא מסגרת המגינה על הפציינט ושאין הוא צריך לברוח ממצב החרום אלא להשאר עם זה כדי להתחיל להתנסות ברגשות שמהם הוא בדרך כלל נמנע.

הפיצוץ הרגשי חשוב מאוד להבראתו של הפציינט מאחר והגשטלטיסט מאמין ש"הרגש הוא המודעות האינטגרטיבית של היחסים שבין האורגניזם והסביבה". (Gestalt Therapy 407) הרגש הוא למעשה ההשלמה של הגשטלט החסר. לאחר הפיצוץ הרגשי מתנסה הפציינט בתחושה של רכוז הנובע מהפיוס שחל בין הניגודים שבחייו. הפציינט מפתח תחושת שליטה פנימית משלו שתסייע לו לקבל החלטות בעצמו ביתר נכונות בעומדו בפני קונפליקט חדש בעתיד. התנסות זו תביא לאיזון ברגשותיו של הפציינט ותספק לו את התמיכה-העצמית החיונית לקיום יעיל וטוב בינו לבין עצמו ובינו ולבין סביבתו.
המנחה, לקראת סוף העבודה של ס.מ., השתמש בטכניקת "הכסא החם" כדי להביא את "הפיצוץ" למיצויו השלם. המנחה מציעה לס.מ. חמש דקות של עבודה נוספת. ס.מ. מקבלת את הצעת המנחה. ס.מ. מתבקשת על ידי המנחה בדמיונה להביא את "הפרטנר הזה )חברה שממנו נפרדה(" הנעדר לחדר, כדי להתמודד עמו כאילו יושב הוא בכסא הריק שממולה - באופן ישיר תוך כדי שהיא משחקת את התפקיד של עצמה. ושל הנעדר המוזמן )במקרה כאן "הפרטנר הזה"(. לס.מ. יש רגשות כעוסים, האשמות וכו' לפני זמן מה, שלא נאמרו או שנאמרו לא במלואן או לא בטון המתאים, והם מוחזקים עדיין בתוכה. ס.מ. פונה ל"פרטנר הזה": "אתה תמיד חושב שאתה חכם, אבל הדבר הבסיסי להיות אדם.... מטפל באנשים, ולהתנהג!?!... כמו חלאה... תמיד ראיתי בך מי יודע מה.... אתה כזה קטן... כל הרוח והצילצולים... אתה אפס... נתת לי להרגיש שאני לא בסדר.... הנכות הרגשית שלך.... לא מסוגל לתת שום דבר... רציתה מרחב מחייה... אתה עטוף סביב העטיפה המקצועית שלך... אתה אפס... לא נותן להתקרב... דבר אחד אני שמחה כי נגרם לי להבין את האפס הלא אנושיות שלך... עברתי אפלה... אולי יש לי סיבוכים... עקרות... לא התקשרת... אמרת תממן לי את זה )האפלה(...לא יחס רק תכלס לא רגשות... איך הוא בכלל מטפל? הכל הצגה... האנטלקטואל שלך.. שום יחסי אנוש רק עבודה... אתה אדם מת!". בסיום ס.מ. בועטת ברגלה בחוזקה וברגש בכסא.

קולות הקבוצה: "ס.מ. מפגינה הקלה, זיכוך... הפנים שלך )של ס.מ.( רגועים...מרגש לראות אותך... היו קטעים שבכיתי..." )המנחה: "הייתה הקרנה בקבוצה"( "עבודה כל כך מרגשת... מדהים ממש...".

טכניקה אחרונה זו הינה הטכניקה בעלת העצמה הרבה ביותר בתרפית הגשטלט. היא פותחה על-ידי פריץ פרלס כאמצעי להגדלת המודעות העצמית של הפציינט וכדי להבהיר יותר את העבודה הטיפולית. במקום לאפשר לס.מ. לרכל, משתמש המנחה בכסא-הריק כדי לעודד את ס.מ. להביא את העניינים הבלתי גמורים שבחייה לפה ועכשיו. כאשר מדברת ס.מ. על רגשותיה על הדברים האחרים שעדיין מעסיקים אותה קל לה יותר להמנע מלהרגיש באמת את הכאב, השמחה, הכעס או הצער. ההתנסות בהבאת "הפרטנר הזה" לחדר ואמירת הדברים שצריכים להאמר על-ידי שניהם )במקרה כאן על ידה( הינה חוויה עצומה ולעתים קרובות היא אף עוזרת לסגור גשטלטים לא גמורים אחרים הקיימים עדיין בחייה של אותו ס.מ.. כאשר הגשטלט נסגר, מתנסה ס.מ. בתחושת רגיעה ושקט. הרגשה זו ניכרת היטב ובברור בפניה, בתנוחת גופה ובנשימתה של ס.מ.. כפי שמעידים על כך קולות הקבוצה שצוינו למעלה.

טכניקת הכסא-הריק עוזרת להפוך מצבים מטושטשים לא פתורים מן העבר לחוויה ממוקדת ועמוקה בהווה. היא מבהירה פיצולים וקוטביות באישיותו של הפציינט ועוזרת לו בתהליך יצירת המרכז שהוא כה חיוני לתפקוד יעיל וטוב של אישיותו.

בטכניקה זו, העוזרת להפוך מצבים מטושטשים לא פתורים מן העבר לחוויה ממוקדת ועמוקה בהווה, צריך התרפיסט להיות ער ורגיש לקטביות, מפני שהאנרגיה של הפציינט יכולה להתפצל לשני ניגודים כמו ה"מנצח" וה"מנוצח", החלש והחזק, המקריב והקורבן וכדומה.

התרפיסט צריך לסייע לפציינט לעשות אינטגראציה של שני החלקים המנוגדים של האדם הנאבקים זה בזה בחוסר תועלת. הפיצול הקשה ביותר אצל האדם הוא בין ה"מנצח" וה"מנוצח". קולו של ה"מנצח" מטריד והוא מענה את ה"מנוצח" בביקורת בעוד שה"מנוצח" מגיב בכוח נגדי. הוא משחק את האומלל והלא יודע ובכך הוא מתחמק מדרישותיו האינסופיות של ה"מנצח". שני הניגודים האלה חיים חיים של תסכול הדדי ונסיונות ממושכים לשלוט אחד בשני. מאבק כרוני זה מונע מהאישיות לחיות חיים מלאים, אינטגרטיביים והרמוניים.

משום כך חשוב מאוד שהתרפיסט יהיה ער להתהוות ניגודים שכאלה והוא מסייע לפציינט להביא את השניים הללו לידי שיתוף פעולה ויצירת מרכז משותף. בניגוד למצב הקוטביות, יכול התרפיסט לראות שהפציינט מתקשה ביחסיו עם הסביבה מפני שהוא תקוע בקוטב אחד של הרצף, כלומר, הוא מתנהג תמיד בבטחון גמור או שהוא תמיד נכנע. במקרה זה, עוזר התרפיסט לפציינט להעשות ער לקיומן של אפשרויות התנהגות נוספות אותן הוא יתרגל ויפנים במהלך הטיפול.

*(טכניקות הנשימה שאני מציעה כדלקמן, הן פשוטות ביותר:

1. הרחיבו הנחיריים בכל שאיפה והקפידו על פה סגור.

2. פרסו את כף ידכם הימינית וקפלו פנימה את האצבע ואת האמה; האגודל ישמש לסתימת הנחיר הימיני, והקמיצה והזרת-לנחיר השמאלי. סתמו את הנחיר הימיני, הניחו את אצבעות על צדי האף, בעוד אתם יושבים "ישיבה מזרחית" על הרצפה או על הכיסא.
_ נשפו לאט בלי לסתום את הנחיריים.
_ שאפו לאט דרך הנחיר השמאלי, כשאתם סותמים את הנחיר הימיני בעזרת האגודל.
_ בסוף השאיפה סתמו את שני הנחיריים.
_ כשהנחיר השמאלי סתום, נשפו דרך הנחיר הימיני.
_ כשהריאות ריקות, שאפו דרך הנחיר הימיני.
_ סתמו את שני הנחיריים, חכו למשך שנייה או שתיים, פתחו את הנחיר השמאלי ונשפו דרכו.
_ שאפו דרך אותו הנחיר, וכך הלאה.

3. שבו מול הראי על כיסא, והתבוננו בעצמכם. הניחו את הידיים מתחת לחזה. האם היד הימינית או השמאלית מתרוממת יותר מרעותה? הדבר נובע מכך שאינכם נושמים באותו אופן בשני הצדדים )לעתים קרובות הצד הימני מתרומם יותר, כתוצאה מעקמת קלה של עמוד-השדרה(. הניחו את הידיים על הצלעות התחתונות, ונסו לנשום בצד אחד יותר מאשר בצד השני. הניחו את הידיים על הבטן. אם תבליטו אותה, תוכלו לחוש בהתרחבות הצלעות ולא תוכלו עוד להכניס אוויר לריאות. זוהי נשימה עמוקה.

עבודת השרירים והנשימות מתבצעות לסרוגים עד שהקשר בניהם נעשה ברור וטבעי.

התרפיסט הגשטלטי העתיק את טכניקת ההנעה שבין התוכן המוצהר של החלום לבין האסוציאציה שלו בטיפול הפרויידייני, לשימוש בתחומים שונים, למשל בתחום פעילות הנשימה והשרירים. פרלס טען שניעה זו עוזרת לשבור דפוסים של המזגות; התמזגות כמו כאבי-ראש, כאבי-גב וצואר, שמירת איזון ואנרגיה, הפגת מתח עצבי שחרור מהרגלים פסולים נדודי-שינה וכו'. כשאנו מסתכלים על העתקות מסוג זה, מתברר שלא ניתן לטפל בהם במקומם העכשווי משום שאין להן שם כל משמעות טיפולית. ההעתקה חייבת לחזור לאן שהיא שייכת משום שהיא יכולה לבוא על פתרונה רק במקום שיש לה משמעות. הפציינט שסובל מכאבים בעיניים בשל עצירת הדמעות, יכול להפסיק את הכאבים שלו רק על-ידי בכי.
טכניקה זו מיושמת גם כשהתרפיסט מבקש מהפציינט למקד את תשומת ליבו על היחסים שבין התנהגותו המילולית לבין התנהגותו הלא מילולית.


*) הדברים נכתבים מתוך ראייתו הסובייקטיבית של המפרש: - מחבר המאמר - איך הוא התרשם כלפי הקבוצה, איך הוא התרשם כלפי עצמו ואיך המנחה התרשם כלפיו וכלפי הקבוצה.