מאמר זה המסכם חלקים מעבודת המחקר [תיזה] "ממש כמו בבית" פרדוקסים בהתנהלות העסקית של נשים בתעשיית הצימרים היהודיים בגליל, מבליט את העיסוק בצימרים על הציר האנליטי שבין הקצוות. בין המסורתי לחדשני, בין הפנים והחוץ , בין הזדמנות לפגיעות וכן גם בין הגברי לנשי , תוך דיאלוגים המתקיימים בין גופי המדינה ליזמים הפרטיים במרחב הציבורי של תעשיית הצימרים.
תרומתם של הצימרים לחזוק הכלכלה בפריפריה הצפונית מתגלה כנמדדדת במושגים של פתוח כלכלי וחוסן חברתי אך עם זאת העשייה מתקיימת במרחב מרובה פרדוקסים מבניים המייצרים מרחבי ביניים כזירה לשינוי.
אחד הפערים בין המינים בא לידי ביטוי בכך שמעטות הן הנשים המגלות הששתתפות בספירה החיצונית של עיסוק זה למרות ההזמנה הפתוחה, כי הרי מדובר בהתנהלות חופשית שכביכול אין בה הררכיה מקבעת והגבלה ברורה. והפרדוקס בולט בו עוד יותר שכן מדובר בעשייה הנשענת על יוזמה פרטית בשוק ניאו ליברלי, בעסק שמתנהל במרחב הנוחות המובהק של הנשים – הבית – ואשר הן הסוכנות המרכזיות המניעות אותו אך נמנעות מלקחת חלק בעצוב הפנים הקולקטיביות שלו.
מעבודת השדה ובהתבסס על הידע התאורטי מתברר כי הנשים בעיסוקן בצימרים מחזקות את בטחונן העצמי בבית ובעסק תוך עבודת הרגשות בעוד הגברים בשדה זה חשים אחריות ראשונית למצב הכלכלי. הנשים בשדה זה נראות כבעלות פוטנציאל זהה לשל הגברים מבחינת יכולתן להרוויח כספים בעסקי הצימרים, אלא שלא פעם קשה להן לדרוש תמורה זהה לזו שמבקשים הגברים וכן להרגיש זכאות לקבל כספים עבור שירותים שמזוהים ככיכול עם חלק מעבודתן הביתית. אך מאחר והצימר הוא בעצם "עסק" לכל דבר, ההתנהלות הזו פוגעת בהתמדה ביכולת שלהן כפעילות כלכליות למקסם את הרווחים הכלכליים.
למעשה נראה כי הנשים הנכנסות לתחום העסקי לא לגמרי שולטות בכל הקודים התרבותיים הדרושים כדי להצליח. העובדה ש"העסק" ניזון מדימויים של ביתיות משפיעה בעיקר על הנשים. הנשים מתמודדות עם הטשטוש המתעתע בין הביתי לעסקי בכך שהן מתעקשות לסמן שוב ושוב את הגבולות שבין הביתי לעיסקי.
דפוסי ההתנהלות הדיפרנציאליים בין הגברים לנשים בולטים כאשר נשים ספרו כי העדיפו לשלם או להפסיד כסף במצבים עדינים. מצבים שכאלה התעוררו לרב כאשר "העסקי" חדר את גבולות "הביתי" מעבר למה שהנשים יכלו לשאת. הגברים לעומת הנשים נטו פחות להתייחס לחדירה של אורחים לביתם או ליחס חשיבות לתלונות של אורחים וספקים, ולכן יכלו להתמקח יותר טוב על הרווח הכספי.
בעבור חלק מהנשים העוסקות באירוח הכפרי, עיסוקן בצימרים נראה כעיסוק זמני עד לעת בה יצאו מהמחוייבות ההדוקה לביתן ולמשפחתן בעוד אחרות חשות שבעיסוקן זה הן מגשימות באופן מסויים חלק מהחלום לחיות בבית ירוק צמוד קרקע המספק בסמוך גם הכנסה שאינה מרחיקה אותן מהטריטוריה אליה טרחו להגיע, ואף אינה כרוכה בהשקעת משאבים כספיים ואנרגיות יום יומיות גדולות נוספות, בפרט כשהן אמהות לילדים צעירים.
המגמה של העדרות הנשים מהספירה החיצונית להערכתי מחמיצה את היכולות הטובות שלהן להיות שותפות רלוונטיות במרחב הציבורי ואינה בבחינת "עובדה" שאין לשנותה.
המתחים המבניים בשדה הצימרים מאפשרים מרחבי תימרון וכן מרחב פרשני ומבליטים את הפגיעות לצד הגמשה וכן את ההזדמנות לשינוי בעיסוק זה, בפרט עבור הנשים שיכולות להחליט איזה חלק מהמורכבות הן בוחרות לפתח לעצמן.